הפלאה - קונטרס אחרון (הלכות כתובות)· רבי פנחס הלוי איש הורוויץ
סימן צו · כד
(שם יש מי שאומר שבועה דאורייתא וכו') כן כתב הרמב"ם ז"ל ויש לה להשביעה שבועת התורה שהרי הודה במקצת והקשה עליו הראב"ד דהא הוי שיעבוד קרקעות ותירץ הה"מ דהרמב"ם מיירי לאחר תקנת הגאונים והקשה הלח"מ דמה בכך דהא אמרו בכל שטר דה"ל שיעבו' קרקעו' אע"ג דגובה נמי מטלטלין וי"ל דאין זה קושיא דאיכא לאוקמי באין לו קרקע דהא בל"ז כתבו התוס' דלמ"ד שיעבודא דאורייתא לא משכחת שבועה דאורייתא אלא באין לו קרקע או שמחל לו השיעבוד והביאו הסמ"ע בסו' פ"ח ס"ק נ"ג ואף שהסמ"ע כתב שם דבשטר אפי' אי לו קרקע ה"ל כפירת שיעבוד קרקעות כבר השיג עליו הש"ך ולפ"ז נראה דאצ"ל בדוחק דהרמב"ם מיירי דוקא לאחר תקנת הגאונים אלא אע"ג דאין אשה גובה כתובתה אלא מן הקרקע מ"מ ע"כ צ"ל דאפ"ה גופו של הבעל משועבד לה כמ"ש התוס' והרא"ש ר"פ אע"פ דמהאי טעמא משועבדים הנכסים שקנה אח"כ דמשעבד את הגוף מיד לזה החוב אפי' אין לו עתה נכסים ומהאי טעמא נר' דגם קודם תקנת הגאונים אע"ג שאינו גובה ממטלטלי' מ"מ החיוב והשיעבוד הוא על גופו וכמ"ש התוס' בב"ב דבכל חוב יש שני שיעבודים שיעבוד הגוף ושיעבוד הנכסים גבי מוכר שט"ח לחבירו וחזר ומחלו וכו' א"כ אע"ג דבכתובה ליכא שיעבוד נכסי' באין לו קרקע מ"מ איכא שיעבוד הגוף עד שישלם ואם תפסה ממנו מטלטלים אינו יכול להוציאם מת"י כמ"ש ברס"י ק' וגדולה מזה כתב שם דאפי' מטלטלים שביד אחרים יכולה לגבות מדר"נ ע"ש ומזה הטעם נראה דאפי' אם אין לו נכסים כלל חייב לישבע אם הודה במקצת משום שיעבוד החוב שחל על גופו ובזה א"ש טעם הגאונים שהביא הטור ח"מ סי' צ"ו דאשת איש מחויבת לישבע אע"ג שאינה יכולה לשלם עד שתתאלמן ואף החולקין שם היינו דוקא באשת איש אבל באין לו נכסים לא אמרי' לדחות השבועה עד שיהיה לו נכסים וכן משמע בש"ך סי' פ"ח ס"ק ח"ט דאף שאין לו עמה כלום מ"מ מיקרי הודאה במקצת מה שמחייב את גופו ולפ"ז נראה דהיינו טעמא דהרמב"ם דמחייב שבועה דאורייתא דהיינו באין לו קרקע אלא שהבעל שאמר אלמנה נשאתיך ואין לך אלא מנה היינו שרוצים לשלם לה כדי לפטור משיעבוד גופה א"כ שפיר הוי חייב שבועה דאורייתא אפי' מדינא דש"ס ובזה מתורץ קושיית הה"מ דהא כתב הרמב"ם גבי חוב שבשטר דכיון דא"י לכפור לא היה מודה במקצת דהכא שאני כיון שאין לו קרקע ומטלטלים לא משתעבדי אפי' א"י לכפור חייב כיון דהטעם דפטור באינו יכול לכפור הוא משום הילך וכמ"ש הש"ך בס"ק הנ"ל דכל שאין לו נכסים ללוה לא הוי הילך וחייב שבועה דאורייתא אפי' א"י לכפור מיהו לפ"ז לאחר תקנת הגאונים דמטלטלי משעבדי לכתובה גרע דאם יש לו מטלטלים ה"ל כהילך כיון דא"י לכפור אך נראה דיכולה לומר דלא ניחא לה בתקנתא זו כיון שהתקנה היה לטובתה ולא זו בלבד אלא בכל שטר אם בתחלת ביאתו לב"ד מוחל לו כל שיעבוד קרקעות ומטלטלין חייב שבועת התורה משום שיעבוד גופא וכמ"ש התוס' בחוב בע"פ אינו חייב שבועה דאורייתא אלא במחל לו השיעבוד קרקעות ה"ה בחוב בשטר בריך שימחול שיעבוד קרקעות ומטלטלי' ואז אף שא"י לכפור תו לא הוי כהילך משום שאינו אלא שיעבוד גופו והיינו שכתב הרמב"ם ויש לה להשביעו ולא כתב סתם ישבע שבועת התורה אלא דר"ל שהברירה בידה שתמחול השיעבוד ותוכל להשביע שבועת התורה כן נ"ל וצ"ע עדיין לדינא: