הפלאה - קונטרס אחרון (הלכות כתובות)· רבי פנחס הלוי איש הורוויץ
סימן צו · ו
(שם אבל אם נתגרשה וכו'). כתב הב"ש ס"ק ח' ואם הבעל טוען עמה בעת הגירושין ואומר שכבר פרע לה קודם שנתן הגט כתב בתשובות הרשב"א בשם תשובת הרי"ף דלאו טענה הוא וכו' ובח"מ סי' ע"ח איתא בזה פלוגת' אם הלוה טוען פרעתי תוך זמנו אם המלוה צריך לישבע משמע מכאן דהרי"ף ס"ל דא"ב לישבע וכו' ומדברי הפוסקים אלו משמע דא"ב לישבע אפי' אחר הפרעון מדכתב דלאו טענה היא והש"כ שם ס"ק ט"ו כתב די"ל דלא קאמר הרי"ף אלא דא"צ לישבע על כתובתה קודם הפרעון אבל אחר הפרעון צריכה לישבע ובאמת משמע מדברי הרי"ף בתשובה שם כדברי הב"ש דהא כתב שם בתשובת הרי"ף וז"ל נותן לה הכתובה ויחרים סתם על מי שגבה ממנו שלא כדין משמע דשבועה ליכא אפי' אחר הפרעון והנה הש"ך שם הביא ראיה דיכול להשביעה מהא דאיתא בח"מ סו' שי"ז דכתב שם או יטעון עליו בדמים שנתן תחלה טענה בפ"ע ונראה לענ"ד הא דקאמר טענה בפ"ע היינו משום דאין להדיין לפסוק הדין לחייבו היסת אלא א"כ שיטעון עליו ויתבענו לאחר הפרעון פעם שני' והטעם נראה מדאמרי' בשבועות דתיקנו שבועת היסת משום חזקה דא"א תובע אלא אם כן יש לו ופריך אדרבה חזקה א"א מעיז בפני בע"ח ומשני אשתמוטי וכו' א"כ מה שטען קודם הפרעון שפרע לו לא שייך חזקה א"א תובע וכו' די"ל אשתמוטי משתמיט ובריך טענה אחרת לאחר הפרעון. אך קשה דלמה ישבע הא אכתי איכא חזקה דא"א פורע תוך זמנו נגד חזקה דא"א תובע אא"כ יש לו ולמה יכול להשביעו וצ"ל דס"ל להש"ך דכיון דכבר הועיל חזקה זו דא"א פורע ת"ז להוציא ממון אינו מועיל לפטור משבועה נגד חזקה דא"א תובע וצ"ע. עוד כ' הב"ש דמשמע מתשובות הרי"ף דאם הבעל טוען אחר הגט נתתי צררי קודם הגט א"י להשביעה אע"ג אם היה טוען פרעתיך אחר הגט הי' יכול להשביעה אין אומרים מיגו להשביע ואין דבריו מבוארים היטב דמשמע מדבריו דאין אומרים כלל מיגו להשביע וי"ל לכאורה דהטעם בזה דכי היכי דמצינו פלוגתת הפוסקי' בח"מ סי' י"ג אי אמרי' מיגו לאפטורי משבועה א"כ י"ל דלהשביע כ"ע מודים דלא אמרי' מיגו ולפ"ז המוציא שער על חבירו והלוה טוען יש לי בידך כנגדן א"י להשביע דהא טענה דיש לי בידך כנגדן אינו טענה אלא במיגו דפרעתיך כדאיתא בח"מ סי' ע"ה סעיף ז' וסעיף י"ג ובסמ"ע ס"ק ל"ג ובאמת בסי' פ"ב שם לא משמע כן דדוקא היכא שטוען אמנה או ריבית איתא שם בסעיף יו"ד דאין שומעין לו להשביע וצ"ל דכוונת הב"ש דהכא שאני כיון דאיכא נמי חזקה דאין אדם פורע תוך ומנו אע"ג דמבעי' במיגו במקום חזקה היינו במלוה ע"פ לפטור אבל להשביע לא אמרי' מיגו במקום חזקה זו וכיוצא בזה מצינו בטענת אמנה וריבית דבמלוה ע"פ יכול לפטור עצמו בטענת אמנה או ריבית במיגו דפרעתי אבל להשביע אינו יכול וכן י"ל בטענת פרעתיך ח"ו דאף אי אמרי' מיגו במקום חזקה מ"מ להשביע לא אמרי' ולפמ"ש בסמוך לתשובת הרי"ף דא"י להשביעו בטענת פרעתיך ת"ז אפי' אחר הפרעון משמע דגריעא טפי מטענת אמנה דיכול להשביעו לאחר הפרעון כדאי' בח"מ סימן פ"ב סעיף יו"ד וכיון דבטענת אמנה אינו יכול להשביעו במיגו כ"ש בחזקה דתוך זמנו אבל בשאר טענת כגון יש לי בידך כנגדן יכול להשביעו במיגו והא דאמרי' בח"מ סי' מ"ו דכשאין השטר מקוים נאמן לומר אמנה במיגו דמזויף כבר כתבתי בחידושי' בדף י"ט דבכה"ג אמרי' נמי מיגו בעיקר החזקה וכן בתוך זמנו אם אין עדים בקביעות הזמן קי"ל בסי' ע"ח דנאמן במיגו ואפי' מיגו במקום עדים נראה דאמרינן בעיקר העדים כמ"ש שם באורך וצריך עיון: