הפלאה - קונטרס אחרון (הלכות כתובות)· רבי פנחס הלוי איש הורוויץ
סימן צה · ב
(שם מע"י שלהם) כתבו האחרונים דדין אלמנה עם היורשים כדין עם בעלה ובעשירה היא פטורה מן המלאכה ונראה דאין שייך כאן מה דאי' לעיל סי' פ' סעיף ב' דאפילו הכי מחויבת לעשות בצצר משום שבטלה מביא לידי זמה ומע"י לבעלה לא מבעי' לפמ"ש שם הטעם לפי שדומה למציאתה הא הכא מציאת אלמנה לעצמה ואפי' לפמ"ש הר"ן הטעם דמע"י לבעלה דאל"כ מי ישגיח עלי' כמ"ש הב"ש שם ס"ק ד' נראה דלא שייך טעם דומה אלא לגבי בעל ולא לגבי יורשי' והנה בב"ח כתב דבמקום שהמנהג כאנשי יהודא אין מע"י שלהם והח"מ כתב דאין יכול להוציא מיד היורשי' דדילמא הניזונות תנן ולפ"ז הי' אפשר לומר דאף דמסיק דמציאת' לעצמה אפי' לאנשי גליל משום דלא שייך טעמא דאיבה דקטטה גבי יורשים אין זה מוכרח אלא אי ניזונות חנן ואם היורשים מוחזקי' יכולים לומר דילמא הניזונות תנן ושמואל אמתניתין קאי אבל לאנשי גליל הוו היורשים כבעל כמו לסבר' המקש' מיהו מסתימת הפוסקים משמע כמ"ש הב"ש דכל ספק במזונות הנכסים בחזקתה ועמ"ש לעיל רס"י צ"ג דהא דמניקה אסור' להנשא משמע דמחויבת בהנק' אפי' לאנשי יהודא היינו משום דכיון דמעוכבת מלהנשא אף לאנשי יהודא אין היורשים יכולים לסלקה ממזונותיה וממילא שחייבת בהנקה. ע"ש: