אור ברסלב

הפלאה - קונטרס אחרון (הלכות כתובות)· רבי פנחס הלוי איש הורוויץ

סימן צה

סימן צד

א

(סעיף א' מאחר שהיורשים וכו') כבר כתבתי בסי' פ"ד דכי היכא דתיקנו מע"י תחת מזונות ה"נ תיקנו מותר מע"י ליורשים תחת מעה כסף ואף דלא מצינו בהדי' שהיורשי' מחויבי' ליתן לה מעה כסף וגם בל' הכתובה בחיוב מזונותי' בחייו כתיב מזוניכי וספוקיכי ובחיוב מזונות לאחר מותו אינו כותב אלא ומתזנא מנכסי מ"מ נראה דהכל בכלל כמו כסות וכלי תשמיש דנותני' לה הכל כמו בחיי בעלה וכבר כתבנו שם דמוכח מהש"ס דר"פ אלמנה ע"ש ועוד נראה דמוכח דהא לרב אדא ב"א דס"ל בדף נ"ט דתיקנו מזונות תחת מותר מע"י ומעה כסף תחת מע"י ע"כ הא דקתני במתני' אלמנה ניזונות ומע"י שלהן היינו ע"כ דמתני' כוללת בלשון ניזונת מזונות ומעה כסף דדוחק לשנויי מותר מע"י שלהן ונראה דהדבר פשוט דאף לדעת הר"ר יונה והטור לעיל בסי' פ' דאינה יכולה לומר איני נוטל מעה כסך ואיני נותן המותר מ"מ באלמנה יכולה לומר כן דהא יכולה לגבות כתובת' ולהסתלק לגמרי אבל אם אומרת שתתן עיקר מע"י ליורשי' ותהא ניזונית ועל המותר תאמר איני נוטל מ"כ נראה דא"י לומר כן דלא עדיפא בזה מאשה לבעלה כמ"ש לעיל בסימן פ' סעיף א' ונראה עוד דאפילו לדעת הפוסקים לעיל סי' ס"ט סעיף ד' דאשה שאומרת א"נ וא"ע א"י לחזור בה מ"מ אם מת בעלה יכולה לחזור לגבי יורשים כחו שפירש"י בדף ק"ז ע"א כדמוכח מש"ס שם דאף שמחלה לגבי בעלה לגבי יורשים לא מחלה אבל אם אומרת לאחר מותו ליורשים א"נ וא"ע נראה דאף דס"ל דבחיי הבעל יכולה לחזור בה כבר כתבנו בסי' פ"ט דהיינו משום דעשו חיזוק לדבריהם אבל לאחר מותו לא שייך חיזוק ומהני בה מחיל' כמ"ש לעול סימן ס"ט סעיף ו' ע"ש:

ב

(שם מע"י שלהם) כתבו האחרונים דדין אלמנה עם היורשים כדין עם בעלה ובעשירה היא פטורה מן המלאכה ונראה דאין שייך כאן מה דאי' לעיל סי' פ' סעיף ב' דאפילו הכי מחויבת לעשות בצצר משום שבטלה מביא לידי זמה ומע"י לבעלה לא מבעי' לפמ"ש שם הטעם לפי שדומה למציאתה הא הכא מציאת אלמנה לעצמה ואפי' לפמ"ש הר"ן הטעם דמע"י לבעלה דאל"כ מי ישגיח עלי' כמ"ש הב"ש שם ס"ק ד' נראה דלא שייך טעם דומה אלא לגבי בעל ולא לגבי יורשי' והנה בב"ח כתב דבמקום שהמנהג כאנשי יהודא אין מע"י שלהם והח"מ כתב דאין יכול להוציא מיד היורשי' דדילמא הניזונות תנן ולפ"ז הי' אפשר לומר דאף דמסיק דמציאת' לעצמה אפי' לאנשי גליל משום דלא שייך טעמא דאיבה דקטטה גבי יורשים אין זה מוכרח אלא אי ניזונות חנן ואם היורשים מוחזקי' יכולים לומר דילמא הניזונות תנן ושמואל אמתניתין קאי אבל לאנשי גליל הוו היורשים כבעל כמו לסבר' המקש' מיהו מסתימת הפוסקים משמע כמ"ש הב"ש דכל ספק במזונות הנכסים בחזקתה ועמ"ש לעיל רס"י צ"ג דהא דמניקה אסור' להנשא משמע דמחויבת בהנק' אפי' לאנשי יהודא היינו משום דכיון דמעוכבת מלהנשא אף לאנשי יהודא אין היורשים יכולים לסלקה ממזונותיה וממילא שחייבת בהנקה. ע"ש:

ג

(סעיף ד' מציאתה וכו') עיין ב"ש ובאמת במציאה איכא תרי טעמי משום איכה דקטטה ומשום איבה דמזונות ובאלמנה לא שייך תרווייהו דאין אנו חוששי' לקטטה דידהו ובמזונות חייבים ורש"י והר"ן חדא מינייהו נקטי אבל מ"ש הב"ש דאם היורשים הם בנים לא שייך איבה דקטטה דהיינו שתתגנה עליהם כיון שאין חשש זנות ומחמת זה נסתפק במותר בגדים כשהם בנים אם הם ליורשים ולפמ"ש ז"א דכיון דמעיקר הדין מות' בגדים ליורשים אלא דבבעל תיקנו לה כדי שלא תתגנ' אבל באלמנה דלא שייך שלא תתגנה אפי' הם בני' אע"ג דליכא חשש זנות ממיל' הוא ליורשי' וכן במציאת' כיון דלא שייך טעמ' דקטטה ממיל' הוא שלה:

ד

(סעיף ה' וצמצמה והותירה וכו') כבר כתבתי לעיל בסי' ע"ג דזה אינו מוכרח מלשון הש"ס דיש לפרש מותר מזונות היינו שנותר משיעור מזונות הקצובים לה לעיל סי' ע' מה ששיערו באדם בינוני דכמו שאם אוכלת הרבה כהאי דס"פ נערה דהוה מפסדה מזוני צריך ליתן לה כפי ברכה וה"ה אם אוכלת מעט המותר ליורשי' אבל אם צמצמה י"ל דהוא שלה כמ"ש הב"ש לעיל בסי' ע' וכמ"ש שם בשם התוס' בנזיר והר"ן ז"ל אבל מלשון צמצמה והותירה שכתב הש"ע לא משמע כן והטעם נראה דס"ל דדמי למדור אלמנה שמחויבים ליתן לה לפי כבודה ואף עפ"כ אינה יכולה להשכיר לאחרי' והיא תדור בדירה פחותה מפני שכוונת הבעל במזונות וכסותה אינו אלא משום כבודו א"כ ה"נ לא התחייב א"ע אלא שלא תתבזה אבל לא שתצמצם את מזונותיה מיהו נראה לחלק אם נתנו לה הב"ד מעות למזונות כדרך פסיקת שער שבשוק והיא טרחה עצמה יותר מדאי לקנות במקום הזול ובשעת הזול אותו המותר הוא בכלל מציאה והעדפה שע"י הדחק דקי"ל באלמנה היא לעצמה ובזה מיושב הירושלמי שהביא הראב"ד עיין בב"י שאינו סותר לסוגיא דידן:

ה

(סעיף ז' אלמנה שניזונית וכו') לכאורה משמע מלשון רשב"ם שכתב והוא דלא שאלה מזוני משמע דוקא כשהיא נוטלת מזונות מן היורשים לכך אע"פ שאמרה ראו מה שהניח לי בעלי והרי אנו עושה ואוכלת דמשמע שהיא רוצה ליזון בעצמה מ"מ לא אמרינן דהוי כאומרת א"נ וא"ע דהא מוכחא מילתא מדשקלה מזוני מן היורשים שרצונה להיות ניזונית מן היורשים וממילא מע"י שלהן אבל אם היא ניזונית מן השבח שהיא עצמה משבחת י"ל דה"ל כאומרת א"נ וא"ע אך מלשון הרא"ש שהביא פי' רשב"ם ואם אינה ניזונית כגון שתבעה כתובתה בב"ד דשוב אין לה מזונות משמע דוקא בכה"ג אבל אם יש לה מדינא מזונות אחרי' מסתמא דרצונה בכך להיות ניזון בתורת אלמנה והשבח יהיה בתורת מע"י. ובזה מיושב מה שהקשה בתשובת מהר"ם לובלין סי' ק"ט על הב"י שהביא דעת הרא"ש שנוטלת שכר טרחא אלא שידה על התחתונה אפי' בניזונית דהא הטעם שנתן הרא"ש לדבריו דדוקא אשה יורשת ואחים הוא דמחלו אהדדי וכו' ואי באשה ניזונית משל יתומים אדרבא בזה שייך טפי מחילה דהא היא ניזונית משלה' ומע"י שלהם ולפרש מה שכתב דמיירי הרשב"ם דהיא נזונית ממה שמשבחת א"כ מאן לימא לן בכה"ג דהיא בעצמה משבחת וניזונית מן השבח דמסתמא מחלה שכר טרחא ולמה יגרע זכותה מיורד בנכסי אחר דמנכין לו מה שלקח ממנו למזונות ונותני' לו מותר שכר טרחא אם יש בו עודף ומה"ת נימא בזו שאוכלת משבח עצמה שמוחלת שכר טרחא אפי' אם יש בו עודף גם נלענ"ד לסברת הרשב"ם דאינה נוטלת שכר טרחא משום חיוב מע"י אף דמע"י אינו אלא משקל ה' סלעי' מ"מ גם מותר מע"י הוא תחת מעה כסף כדרך אשה לבעלה כנ"ל אבל ודאי מודה רשב"ם בהעדפה שע"י הדחק דקי"ל דהוי כמציאה כדאי' ר"פ מציאת האשה א"כ כיון דאלמנה מציאת' לעצמה ה"ה העדפה שע"י הדחק תדע דודאי לא פליג הרשב"ם שאם היא השביחה נ"ח שלה שיהי' בהשבח חלק להיתומים אע"כ טעמא דהרשב"ם משום דס"ל דמסתמא ניחא לה במזונות ומוחלת כל שכר טרחא. ובזה מיושב מה שהקשה הב"ש על הב"י בדעת הרא"ש דאי בניזונית איירי א"כ ל"ל מחילה שלה דהא זכו מחמת המזונות ולפמ"ש דאף לדעת הרשב"ם ע"כ מטעם מחילה הוא לק"מ:

ו

(שם ויש מי שאומר שנוטלת שכר טרחא וכו') כבר כתבנו דמהר"ם לובלין בתשובתו ס"ל דבניזונית לא פליג הרא"ש ולענ"ד נראה משמעות דברי הרא"ש דקאי גם על ניזונות דהא אמרי' בב"ב שם דף קמ"ג ע"ב דבשבח מחמת הוצאה השביח לעצמה וה"ל כאמרה ראו א"כ נראה דה"ה באשה שאינה ניזונית דס"ל דאם אמרה ראו השבח לעצמה ה"ה בשבח מחמת הוצאה ה"ל כאילו אמרה ראו וא"כ לא שייך מ"ש הרא"ש שידה על התחתונה ליקח את ההוצאה אם השבח מרובה הרי דמיירי בשבח שמחמת הובאה וא"כ הא להרשב"א בזה כל השבח שלה באינה ניזונית אע"כ דקאי הרא"ש גם על ניזונית דבזה ס"ל להרשב"ם אפי' אמרו ראו השבח של היתומים וה"ה בשבח שמחמת הובאה ומה שהקשה הב"ש כבר תרצנו בסמוך:

ז

(שם ואם אינה ניזונית משלהם והניח בעלה נכסים מועטים וכו') כן הוא לשון הרשב"ם ונראה דלפי הטעם שנוטלת השבח בקרקעות היינו משום דאמרי' כיון שיש לה כתובה לגבות הוי כאילו יש לה חלק בנכסים וה"ל כאשה יורשת כמ"ש הב"ש בס"ק ו' א"כ ה"ה בנכסים מרובים דינה כאשה יורשת באמרה ראו. אך נראה דהרשב"ם לשיטתי' שכתב הרא"ש דמשמע מלשונו במתני' דאף באח ואשה יורשת אין לה כל השבח אלא בהשביח כשיעור חלקה לבד א"כ ה"נ הוכרח לומר בנכסים מועטים דהשביחה כשיעור כתובתה אבל אנן דקי"ל כהרא"ש דאפילו אם השביחה אשה יורשת את כל הנכסים השבח שלהם ה"ל להש"ע לכתוב רבותא טפי דאפי' בנכסי' מרובים השבח לעצמה ואפשר משום סיפא נקט הכי לאשמעי' דגובה כתובתה מן השבח ששבחה בעצמה וכן אשמעי' דלא נימא בנכסים מועטים אפילו לא אמרה ראו כאמרה דמי:

ח

(שם נוטלת כתובתה והמותר ליורשים וכו') כן הוא דעת הרמב"ם אע"ג דמשנה מפורשת דאין אשה גובה כתובתה משבח יתומים ח"מ ס"ל דוקא בשבחא דממילא אבל בשבח שהיא בעצמה משבחת הוי כמו הקרן שנשאר מאביהן וקצת ראיה לדבר מהא דקי"ל בע"ח גובה מלוקח קרן וחצי שבח אפי' אם לא כתב ללוקח דאקני כמ"ש בח"מ סי' קט"ו ס"א משום דהשבח שהשביח הוא עצמו לא הוי אצלו בכלל דאקני אלא כמו גוף הקרן כל שלא התנה בפירוש שלא יגבה מאקני ויש לדחות ע"ש בסמ"ע ועמ"ש לקמן מ"מ נ"ל מדלא כתב הרשב"ם הך דינא אלא באינה ניזונית משמע דבניזוני' אינה גובה כתובתה מן השבח והטעם נ"ל דכיון דס"ל דכל השבח הוא בכלל מע"י שהוא של היתומי' ממש שוב אינה יכולה לגבות כתובתה מהם וכן נראה לדין פשוט בזמן הזה דגובה ממטלטלים אם הניח בעלה שיעור כתובתה והיא אכלה מן היתומים בתורת מזונות ונתנה להם מע"י שוב אע"י לגבות כתובתה ממע"י שהוא שייך ליתומים עצמן ועמ"ש לקמן ובזה מתורץ קושיית התוס' בכתובות דף צ"ז ד"ה וסמך לה וכו' וא"ת מאי נפקא לה מיני' בין למזונות ובין שמוכרת לכתובה ולפמ"ש נ"מ טובא דאם תקח בתורת מזונות תהי' משועבד מע"י ליתומי' אף שלא יהי' לה ממה לגבו' כתובתה א"י לגבות ממע"י שהוא שייך ליתומים עצמן:

ט

(שם ויש מי שאומר שבין אמרה ראו וכו') וכן הוא דעת הרא"ש ומפורש ברא"ש וטור דאפי' הניח בעלה מעות ואמרה ראו אפ"ה השבח של היתומים ואין לה אלא שכר טרחא והרשב"א וש"פ ס"ל דבמטלטלי' כיון שאמרה ראו לא גרעה מגזלן דהשבח לעצמו ובאמת יש לתמוה על שיטת הרא"ש כיון שהיא אמרה ראו ואשביח לעצמי למה לא יועיל תפיסתה אף ע"ג דלא הגביהו ב"ד דהא כתב הרא"ש בכתובות דף פ"ו דתפיסה בקרקעות שלא פ"פ ב"ד לאו כלום הוא והוכיח שם משבח שהשביח הלוקח דלא הוי כתפס אבל במטלטלים מועיל תפיסה אפי' שלא ע"פ ב"ד וכ"ש במעות דמהני תפיסה לדעת הר"ן אף מדינא דש"ס כמבואר לעיל סס"י צ"ג ונלע"ד דס"ל להרא"ש דכיון שלא קבלה עלי' אחריות לומר דבין שתשביח ובין שתפסיד תהי' לעצמה ע"כ דעתה שלא תזכה בגוף המעות אלא שבח לבד ובאמת אין דברים בזה כלום דכיון שלא זכתה בקרן ממילא גם השבח אינה שלה ודמי ליורד שלא ברשות בקרקע כיון דקרקע אינה נגזלת גם שבח ופירי בריך להחזיר להנגזל וה"נ כיון שלא קבלה אחריות הפסד אין דעתה לזכות בקרן אפי' אמרה ראו וא"כ ממילא אין חילוק בין קרקע למטלטלי' והשבח של היורשי' כן נלע"ד נכון עוד נראה דהך מילתא תלי' בפלוגת' שהביא הרמ"א ז"ל בח"מ סי' קע"ג ס"ג בשליח שאמר לפני עדים שחוזר בשליחותו וקנה במעות המשלח דדעת רוב הפוסקים דבכל ענין הוא של המשלח וה"נ הכא אף שאמרה ראו והרשב"א לשיטתי' אזיל דפליג שם כמ"ש הה"מ שם בשמו:

י

(שם בהג"ה כן עיקר דהשבח כולן של יתומים וכו'). הנה נראה פשוט בשבחא דממילא כגון שנתייקרה אשה גובה כתובתה ממנו כיון שאינו חשוב ראוי לגבי בכור ה"נ לא חשוב ראוי לגבי כתובה דהא תרווייהו בחד בבא כיילינהו במתני' בבכורות וכן נ"ל דאם מכרו הנכסים ביותר מכדי שויין מ"מ כיון שהכל בא מחמת המכר אינו בכלל שבח היתומים כדמוכח ממתני' דכתובות דף צ"ח במכרה שוה מנה במאתים נתקבלה כתובתה משמע דהוא משועבד להכתובה אף דלדעת הרשב"ם יש לדחות דהתם הוי כאילו השביחה בעצמה מ"מ הרי הכריע רמ"א בכאן דלא כרשב"ם אמנם יותר נלע"ד דטעמא דהרשב"ם לאו משום דמחלק בין השביחה היא בעצמה אלא דמיירי בכה"ג כגון שהרויחה דרך מו"מ שקנתה בשעת הזול ומכרה בשעת היוקר וזהו שבחא דממילא וכן אפי' אם קנתה בזול ומכרה ביוקר יותר מדרך העולם נהי דהשבח ליתומים כיון דהכל מחמת המקח כדאיתא בכתובות שם כאן שנה רבי הכל למשלח מ"מ כיון דהוא בא מחמת הנכסים שהניח המת ה"ל שבחא דממילא כמו יוקרא לכך נוטלת כתובתה מהם ואף דלא שייך כ"כ דרך מו"מ בקרקע מ"מ יש לומר דהרשב"ם מיירי בכתב לה בפי' בכתובתה שיעבוד מטלטלים או דמיירי לאחר תקנת הגאונים ולפ"ז אני תמה על מהרי"ו בסי' קע"ו שהביאו הרמ"א בסמוך דפשיטא לי' דכיון שיושבת שנים רבות כל המעות שבידה הכל שבח דכיון דכל דרך מו"מ הוא שקונים בשעת הזול או במקום הזול ומוכרין בשעת היוקר כ"ז אינו אלא שבחא דממילא ושפיר גובה כתובתה מהם וכן אם קנחה בזול ומכרה ביוקר יותר מדרך השער שבשוק כנ"ל ואפי' אם משכחת שבחא דמקרי ראוי מ"מ מאי פשיטא לי' דהוי השבח בכה"ג וצ"ע: [וצ"ל מהרי"ו ס"ל כשיטת הפוסקים דאפי' משבחא דממילא אינו גובה וצ"ע:]

יא

(ויש חולקים וכו') עיין בב"ש שכתב לחלק דאם היא הוציאה לברכה אחרי' מסתמא דלא שביק התירא מה שהניח ותוציא מן הריוח ובאמת לא ידעתי לחלק דאם אכלה מן הריוח בריכה ג"כ לשלם וכן מ"ש לחלק בין שהניח קרקע לא נהירא כחו שאכתוב לקמן סי' ק"א דאם אכלה מפירי דיתמי צריכה לשלם להם כיון דאין אשה ניזונית משבח ופירא אם לא שנתנו לה היתומים במתנה מרצונם והעיקר נראה לחלק לפמ"ש לעיל דלעולם מגיע לה שכר טירחא כמ"ש הרא"ש א"כ אם שכר טירחא שוה יותר ממזונותי' אין חילוק בין אם ניזונית מן הקרן או מן הריוח דאם יאמרו היתומים שהיתה ניזונית מן הקרן ממילא צריכים לשלם בעד שכר טרחא דאפי' בניזונית צריך ליתן לה שכר טרחא כמ"ש לעיל וכ"ש בכה"ג שאינה ניזונית מן היתומים אלא מן השבח עצמו מה"ת נימא דמחלה שכר טרחא כיון שהיא יכולה להתפרנס משכר טרחא בכה"ג י"ל דמיירי מהרי"ל בסי' מ"ו שלא ניכו לה מזונותי' ובתשובת מהרי"ו מיירי בענין שאין שכר טרחא מספיק למזונותי' וע"כ שלקחה מן הקרן א"כ ברבות השנים כבר כליא קרנא בין שניזונית מן הקרן או מן הריוח כנלע"ד:

תוכן העניינים

הפלאה - קונטרס אחרון (הלכות כתובות)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה