אור ברסלב

הפלאה - קונטרס אחרון (הלכות כתובות)· רבי פנחס הלוי איש הורוויץ

סימן צד

סימן צג

א

(סעיף א' או יושבת במדור וכו') הנה הרמב"ם וש"ע השמיטו הא דרב יוסף דאמר בביתו ולא בבקתי שאם הבית אינו מספיק לדור בריוח היורשים עם האלמנה דוחין היורשים את האלמנה והוא פלאי ולכאורה הי' נראה דטעמא דהרמב"ם כמ"ש הרא"ש בתחלה דר' נחמן ור' דימי פליגי על רב יוסף ודרשו בביתי למעליותא שאם יש לו בית מחויבי' ליתן לה ביתו ואם לאו חייבי' לשכור לה ופסק כוותייהו דרבים נינהו ולדעת רש"י ס"פ כל הגט דסתם ר"נ הוא ר"נ בר יצחק א"כ הא קי"ל כר"נ בדינ' ועמ"ש בחידושי' דיש לדחות דר"ל ור' דימי לשיטתי' אזלי דלא דרשי לשון הדיוט אלא ליפוי ולא לגרוע כדאי' בדף נ"ג לענין קבורת ארוסתו וממילא דלא קי"ל כוותיה כדמסיק התם וזהו לדעת הפוסקים שהביא הרא"ש בתחלה למסקנת הרא"ש דלא פליגי כלל א"כ קי"ל דהיורשים דוחין את האלמנה כשהבית צר ועיין בחידושי' שכתבתי עוד טעם אחר מה שלא פסקו הרמב"ם וש"ע כברייתא דר' יוסף דס"ל דמסתמא דמתני' דר"פ הנושא משמע כהירושלמי דלא כר' יוסף:

ב

(וי"א דיכולים ליתן לה וכו') כן הוא במרדכי דכל שאין לו רק בית א' הוא בכלל ביעקתי ועוקר דין דמדור אלמנה שנפל ומדור אלמנה שמכרו היתומים היינו ביש להם ב' בתים שנשתעבד הבית השני להאלמנה ולפ"ז אם הניח יורשי' הרב' שבחיי אביהם הי' שוכרים להם בתים ועתה אינו מספיק להם בית א' דוחין אותה משניהם:

ג

(סעיף ב' וכן לא תחזק בדקו) הקשה הב"ש לדעת הרא"ש דס"ל באלמנה ששהתה ב' וג' שנים דמספק קי"ל דהנכסים בחזקתה ולמה פסק הכא האבעי' לחומרא לדידה ולפמ"ש התוס' בכתובות דף צ"ו דהטעם דנכסים בחזקתה הוא משום שמוכר' שלא בב"ד א"כ הכא בין לדעת הש"ע דהיורשים מחויבי' לשכור לה דירה א' ובין לדיעה קמייתא שהביא הטור שאין היורשים מחויבים לשכור לה דירה א' ח"מ לא שייך כלל שתמכור שלא בב"ד וממילא דאמרי' קולא ליורשי' ועיין בב"י בח"מ סי' שי"ב דמדמה דין זה למשכיר בית זה לחבירו ונפל אזדא לי' ולפ"ז צ"ע טובא על ח"ש שם בש"ע סי"ז די"א דווקא נפל כולה אבל אם הוא קיים אלא שמסוכן לדור כו חייב המשכיר לתקנו והוא מלשון הטור דלא שייך למימר אזדא לי' דמסתמא עומד לתקן ועדיין נקרא בית וכיון דהכא פסק הבעי' לקולא ה"נ ה"ל לפסוק התם דהא קי"ל כל ספק קולא למשכיר וצ"ע ונראה פשוט דאם נפל הבית שדרין בו יורשי' יכולים להוציאה לפי מאי שנתבאר לעיל ס"א דהיורשין דוחין אותה וכן הוא בח"מ שם בנפל בית המשכיר:

ד

(סעיף ד' יורשי' שמכרו וכו') בתשוב' הרשב"א כתב דאם נתן האב מתנת בריא מה שעשוי עשוי והקשה הב"ש דלטעמא דמ"ד שאין קצובין הא דירה קצוב ולענ"ד לק"מ דהא כתבו התוס' בכתובות דף ב' דעיקר טעם במזון הבנות דאין קצובין עד שיבגרו משום דאין קיצבה למטה אם ינשאו א"כ ה"נ אין קצובין למטה אם תנשא אי תגבה כתובתה ותו דודאי חיוב המדור שצריך לשכור לה דירה הוא דומה ממש למזונות ואפי' אם מכרו היורשים נכסי אביה' אינה טורפת ממשעבדי דהא אין לה קיצבה כל ימי חיי' אלא הא דאמר בגמרא מדור אלמנ' שמכרה היינו הזכות שיש לה לדור דווקא בבית לעלה דתפסו בו מחיי' וזה הזכות אינו אלא לאחר מיתה דודאי פשוט דהבעל יכול למכור ביתו ולקנות לו בית אחר ולא נשתעבד לה הבית אלא בשעת מיתה כשדרתה בו א"כ אין כאן ספק שאם נתן בחייו מתנת בריא דאין שיעבוד לזכות זה אלא לשכירות דירה וזהו דבר שאינו קצוב ועיין בחידושי' בפ' הנושא דלפי גירסת הרא"ש ובסוגי' שלפנינו משמע דאפי' לא תפסה בו מחיי' אלא שנשתעבד לה למדור אפ"ה המכירה בטולה ולא דמי לנכסים מועטי' דמועיל כשמכרו שלא נשתעבד מחיי' אבל לפי גירסת הרי"ף שתפסה מחיים דוקא בעינן:

תוכן העניינים

הפלאה - קונטרס אחרון (הלכות כתובות)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה