אור ברסלב

הפלאה - קונטרס אחרון (הלכות כתובות)· רבי פנחס הלוי איש הורוויץ

סימן צג · ד

ג

(סעיף ד' המניח אלמנה ובת וכו') זה דעת הרמב"ם והתוס' הקשו על זה בכתובות דף מ"ג דמה שיעור בזה דאין לדבר קצבה וכתבו המפרשים דלדעת הרמב"ם משערים כשיעור שיכולה לחיות כמ"ש בהג"ה. ולכאורה נרא' דגם לדעת התוס' ב"ל כן דאל"כ במקו' שיש אלמנה ובנות לא משכחת שיזונו הבנות בנכסים מועטים שהרי מוציאי' הכל לאלמנה אם כן הא דאמר ביבמות דף ס"ו ע"ב הכא בנכסי' מועטי' עסקינן דהבת מאכלת בתרומה עבדי צ"ב וכיון דמיירי התם דאיכא אלמנה אם כן הרי מוציאין הכל למזונות אלמנה. וממילא יאכלו הכל בשביל אלמנה דהא על כרחך מיירו שם דלא גבת' כתובת' שהרי עבדי' הם באחריות היורשי' מדקרי להו עבדי צ"ב וצ"ל גם לדידהו דהיכא דאיכא אלמנה ובת משערי' כל ימי חיי' והמותר לבת. א"כ ממילא דגם לדעת הרמב"ם א"ש ועיין מ"ש בסעיף י"ב. ויש להסתפק כיון דקי"ל לקמן סי' קי"ב דכתוב' ממעטת ונכסי' מועטים היינו ביתר מן כתובה היכא שהנכסי' מועטי' העודפי' שוים יותר משיעור הכתובה אם שייך בזה לומר גם כן שיוציאו לאלמנה מן הבנים המותר מן הכתובה די"ל כיון שהנכסי' שיוציאו לה הם יותר משיעור כתוב' יכולי' היתומי' לומר שתקבל האלמנה אלו הנכסי' על הכתובה אפי' לאנשי גליל דאפשר דבכה"ג דלא יירשו היתומים כלום לא היה תקנת אנשי גליל דהא לדעת הרי"ף שהבי' הרא"ש בר"פ אלמנ' ניזונית דף צ"ז לעול' אין לאלמנ' מזונות יותר משיעור כתובתה ואף דלא קי"ל כוותי' מכל מקו' בכה"ג שמוציאין מיד הכל לאלמנה מן היתומי' שפיר י"ל דבכה"ג יכולי' היתומי' לסלק לה כתובתה ולא משכחת נכסי' מועטין אלא כשהכתובה מרובה וניחא ליתומי' טפי שיוציאו לאלמנה המותר מן הכתובה כדי שיהי' הכתובה בידם וע' בחדושי' בדף מ"ג ע"א דמוכח מדברי התוס' דס"ל דאין חילוק דלפמ"ש לא הוי מקש' התו' מידי דמה שיעור בזה דאין לדבר קיצבה משמע דס"ל דאפי' אם הנכסי' מועטין הם יותר מן הכתובה מוציאין לאלמנ' דאל"כ הרי יש לדבר קצבה כשיעור הכתוב' וצ"ע ועיין בסמוך מיהו בעיקר קושי' התוס' צ"ע דלמה לא יוכלו היתומי' לייחד לה ארעא למזוני והיינו שתזון משכרו כדפי' הרמב"ם וש"ע לקמן סעיף ט"ז ואף דקי"ל דפירות אינם משועבדי' למזונות היינו משום דמקולי כתובה אבל אם היתומי' רוצים לייחד לה שתזון מן הפירות י"ל דרשות ביד' ועוד נראה דאף אם יוציאו לאלמנה כל הנכסי' מ"מ כיון דקי"ל דאינה מוכרת אלא אחת לי"ב חדש א"כ יש לומר דכל הפירות הגדלי' מן הקרקעות שהוציאו לה הם של יורשיו דקי"ל דאין אשה ניזוני' מפירות שגדלו לאחר מיתה דה"ל ראוי ואפשר שאין מועיל מה שמוציאי' אלא לענין שאין היתומי' יכולי' למכור א"כ שפיר יש לומר שהתקינו חז"ל כן לכל אלמנה אם תטעון כן. וצ"ע גבי נכסי' מועטי' דבנות דמשמע דהפירות הם של הבנות כדמשמע מלשון הרא"ש ר"פ מי שמת גבי יתומי' שקדמו ומכרו ע"ש שכתב שהבנות מתפרנסי' בשבח הקרקע מ"מ עכ"פ צריך לשער שם שעם הפירות לא יספיק אבל באלמנה אם יש שם נכסי' מרובי' שהפירו' מספיקים לאלמנה שתהי' ניזונת מהם למה יתנו לה הנכסי' עם הפירות א"כ עכ"פ יש לדבר קיצבה ונראה עוד דכשאלמנה דוחה את הבנים ובנות בין לדעת הרמב"ם ובין לדעת התו' הכתובה ממעטת גם כן ויכולה לומר שתניח ביד היתומים נכסי' שיעור הכתוב' והמותר תקח למזונותי' דהא עשו אלמנה אצל בת כבת אבל אחים וכי היכי דממעטת אצל הבת כמ"ש לקמן סי' קי"ב ה"נ ממעטת אבל האלמנה אלא שאני מסתפק אם צריכ' שבועה אף למאי דקי"ל לקמן דלמזונות א"צ שבועה מכל מקום בכה"ג דמוציא' מן היתומים משום דכתובה ממעטת צ"ע אם צריכ' שבועה. וכן יש להסתפק דאפשר בכל מקום שמוציאין לאלמנה אפי' בנכסי' מועטים מאוד בלא מיעוט הכתובה י"ל דצריכ' שבועה כיון דמוציאין הכל מיד היתומים לא שייך תשבע בסוף ולפ"ז הי' אפשר לתרץ הא דר"פ אלמנה לכ"ג דמוקי בנכסי' מועטי' דמיירי שלא נש בע' האלמנה עדיין על כתובתה וממילא הכל בחזקת היתומי':

תוכן העניינים

הפלאה - קונטרס אחרון (הלכות כתובות)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה