אור ברסלב

הפלאה - קונטרס אחרון (הלכות כתובות)· רבי פנחס הלוי איש הורוויץ

סימן צ · מב

מא

(סעיף כ' ראובן שהי' לאשתו קרקע נ"מ וכו') משמע דאם הוא קרקע של נצ"ב בע"ח המוקדם קודם לגבות ונראה דדין זה הוא מתשובת הרא"ש ואזיל לטעמי' דס"ל בנצ"ב אם מכר הבעל המכר קיים עד שעת טירפא כשנתאלמן או תתגרש נמצא כשמתה קודם ולא בא לידי גביה ממילא המוקדם קודם אע"ג דמבואר לעיל דהיכא דמכר ממכר עולם מודה הרא"ש דא"י למכור כמבואר בירושלמי מ"מ שיעבוד שאני אבל לדעת הרמב"ם דהמכר בטל מיד ויכולה אשה להוציא מיד הלקוחות בחיי' צ"ע אי נימא דנהי דאם היתה קיימת לא היה הראשון יכול לגבות מנצ"ב מ"מ כשכתבה לשני והיה השני בא לגבות היה הראשון מוציא ממנו והיה חוזר חלילה כדין שתי כתובות וכתבה ראשונה ללוקח דז"ד אין לי עמך א"כ כשמתה הראשון קודם לגבות או נימא כיון דהיא לותה ג"כ מהשני א"כ יש לו כח שלה והוי כאילו בעלה שעבוד של הראשון בחיי' וממילא שעבוד שני הוא קודם וכ"ש לדעת היש מי שאומר לעיל סי"ג והוא דעת התוס' דאפילו הוא עצמו יכל לערער על המכר א"כ י"ל כשלוה מן השני ה"ל כאילו בטל המכר הראשון והסכים להלואתה א"כ השני קודם וצ"ע עוד נ"ל לפמ"ש הפוסקי' באשה שחבלה באחרים שיכולין לגבות מנצ"ב שלה דהיינו בטובת הנאה כמ"ש הרא"ש בפ' החובל ובח"מ סי' תכ"ד א"כ לפמ"ש הח"מ בס"ק מ"ג דהבעל יכול למכור נ"מ בטובת הנאה שאם תחות בחייו יקנה אותם הלוקח וכבר כתבתי לעיל מדברי החו' פ' אע"פ דיותר עדיפא יד הבעל בנ"מ מיד האשה בנצ"ב א"כ נראה פשוט דבע"ח של הבעל יכול לגבות מטובת הנאה של נ"מ מק"ו דבע"ח של אשה בנצ"ב וא"כ הכא יכול בע"ח המוקדם לטעון שכבר נשתעבד לו מקודם טובת הנאה של הבעל דבטובת הנא' לא היה מועיל אם לוה אח"כ משני עם אשתו דאמאי לא נימא דשיעבוד הוי כמכר כמ"ש בעה"ת והביאו הב"י בח"מ סי' קי"א דבכל מילי הוי שיעבוד כמכר וצ"ל דמיירי במה שהוא יחר משיעור טובת הנאה דהוא דבר מועט וכיון דבחיי' היה יכול הבעל לסלק לבעל חוב הראשון בדמי טובת הנאה שלו כיון שלא מכר לו מכירה גמורה ממילא מהני מה שלוו שניהם משני לסלק את הראשון בדמי טובת הנאה מ"מ יבא לנו שהראשון גובה מקודם כפי ערך דמי טובת הנאה שהיה הבעל יכול למכור וצ"ע שלא הזכירו הרא"ש וש"ע מזה ועיין בח"מ סי' צ"ז סעיף כ"ו דכתב הטור וש"ע אבל מה שהכניסה לו בין נכסי מלוג בין נכסי צאן ברזל אין בעל חוב גובה ממנה והוא מלשון בעה"ת ולכאורה היה נראה מזה דוקא לדעת הרמב"ם וסייעתו דבנכסי צאן ברזל המכר בטל מיד והכי ס"ל לבעה"ת כמ"ש הב"י בשמו בח"מ סימן קי"א אב לדעת ר"י והרא"ש שכתב הטור בשמו דבנצ"ב המכר קיים היה אפשר לומר דשיעבוד כמכר ובעל חוב גובה ממנה עד שעת טירפא אבל מלשון הטור דמשמע דהכא הסכים לדעת אביו הרא"ש ובח"מ שם הביא לשון בעה"ת בפשיטות משמע דמודה הרא"ש דאין בע"ח גובה ממנה נראה דהטעם בזה דכיון דמודה ת"ק לרשב"ג בר"פ אלמנה לכה"ג במכנסת שום לבעלה לכתחלה לא ימכור אף דבדיעבד המכר קיום מ"מ אין הב"ד מגבין לו כיון דאיכא איסורא לכתחלה כדאי' בח"מ סי' רמ"ח ס"ה גבי אחריך דאם מכר הראשון מכר קיים אפ"ה אין ב"ד מגבין לבע"ח ומ"מ דאין הב"ד עושין איסור להגבות לבעל חוב כמו שכתב הסמ"ע שם בס"ק י"ז ומ"מ לענין שיעבוד נ"ל דהראשון קודם כמ"ש לעיל ונראה עוד ראיה לזה דכל היכא דאיכא איסורא לכתחלה אין לגבות לבעל חוב מדאמר בב"ק דף פ"ט אמתני' דעבד ואשה פגיעתן רעה ש"מ איתא לתקנת אושא דאל"ה תזבן נכסי מלוג קשה הא ודאי אף לתקנת אושא לדינא דמתני' בנכסים שנפלו לה עד שלא נשאת מכרה קיים וכ"ש עד שלא תתארס כמבואר במתניתין דריש פ' אשה שנפלו לה נכסים ועכ"פ מכרה קיים לפירות דלא היה בזה תקנת אושא ותקנת רבותינו ודאי לא נזכר במשנה כלל א"כ אכתי קשה דתזבן אותם הנכסים למאי דלא הוי ניחא להש"ס לאוקמי בדלית לה אלא על כרחך מוכרח דכיון דמבואר במתני' דאינה מוכרת לכתחלה וכפי' רש"י שם אפילו בנפלו עד שלא תתארס ממילא אין בעל חוב גובה מהם משא"כ אי ליתא לתקנת אושא מותרת למכור לכתחלה הגוף לאח"מ דה"ל הבעל כשאר יורש דהמוריש יכול למכור בחייו לכל מי שירצה:

תוכן העניינים

הפלאה - קונטרס אחרון (הלכות כתובות)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה