אור ברסלב

הפלאה - קונטרס אחרון (הלכות כתובות)· רבי פנחס הלוי איש הורוויץ

סימן צ · לה

לד

(שם חוזרת בכל עת שתרצה) זה לשון הראב"ד בהשגות בפ' כ"ב מהלכות אישות ולמה חוזרת ואם יכולה לומר נ"ר עשיתי לבעלי ותגבה ממנו ביטול מקח למה ואיזה נ"ר יהי' לו כשתחזור ותבטל מקחו ואי קשיא לך הא נמי קשיא לי מה בין נותנת לבעלה למוחלת כתובתה לבעלה מי לא עסקינן כשתמחול כתובתה שיהי' ג' שדות בכללה והלא אמרו תוספת כתובה ככתובה למוכרת ולמוחלת ולא היא מוחלת עיקר שעבודא מחלה ומיעקר' מעקרא אבל מוכרת ונותנת לא עקרא לעיקר שיעבודא וכדקיימ' קיימא ומצי למימר נחת רוח עשיתי לבעלי עכ"ל נרא' פירוש דבריו דקשיא לי' על מ"ש הרמב"ם חוזרת דמשמע לי' בפשטות דכוונת הרמב"ם שמכרה ונתנה לבעל' נצ"ב היינו שמסלקת השיעבוד שלה מאותן קרקעות כדי שיוכל למכור דבלא"ה לא שייך מכירה ונתינה לבעלה כמ"ש הח"מ בס"ק נ"ד ומה שכתב חוזרת היינו שאחר שמכר הבעל יכולה לחזור בכל עת להוציא מיד הלוקח כדין נצ"ב שכתב הרמב"ם שם מקודם זה דמכרה בטל מיד ועל זה מקשה ולמה חוזרת דע"כ לא קאמר דיכולה לומר נ"ר עשיתי לבעלי אלא שיכולה לטרוף מן הלקוחות בשעת הגבי' דהיינו כשתתאלמן ותתגרש אבל במה שנתרצה לעשות לו נ"ר שיהא המכר קיים כל ימי חייו מזה א"י לחזור דזה הי' כוונתה לעשות נחת רוח שלא תוכל לחזור ומועיל באמ' על זה ולפ"ז הי' ממילא מתורץ לשיטת הרמב"ם הא דאי' בר"פ אע"פ למוכרת ולמוחלת דמשמע דמחילה מהני בכתוב' דבאמת אף ג' שדות בכללה והיינו דכיון שפסק הרמב"ם שם דבג' שדות המכר בטל מיד [א"כ] עכ"פ מועיל המחילה שיהי' מכירתה קיימת כל ימי חיי הבעל ועל זה כתב הראב"ד ואי קשיא לך הא נמי קשיא לי ר"ל לפי שיטת הראב"ד שהשיב עליו שם בדין הקודם דפסק כרבנן דרשב"ג דבכל נצ"ב המכר קיי' עד שעת טירפא א"כ לענין מאי מועיל המחילה הא בל"ז בחייו הוי המכר קיום ע"ז מתרץ דמחילה דעקרה לשעבודא מעיקרא שאני ומהני מחילה והנה משמע מזה דס"ל להראב"ד דנצ"ב אפי' אותם שיש בהן משום שבח בית אבי' שייך בי' לשון מחילה דלא כמ"ש לעיל סי' ע"ז ס"ב דדמי לחפץ ביד חבירו ע"ש ואפשר דדוקא בשדות נצ"ב כתב כאן ולטעמי' אזיל דס"ל מכרה קיים לכך מועיל לשון מחילה אבל מלשון הרמב"ם בסעיף י"ד משמע דלשון מחילה לא שייך אלא בנגנבו אבל בבלאותי' קיימין צריך לשון מתנה דוקא ועיין ב"ש ס"ק ס"א ומשמע מזה עוד דס"ל להראב"ד דבנצ"ב לרבנן אפי' מכר ממכר עולם המקח קיום דאל"ה המ"ל דנ"מ במה שמוחלת לבעלה דהמקח קיים כל ימי חיי הבעל אפי' מכר ממכר עולם ולפ"ז נראה דאין הכרח מדברי הרמב"ם למ"ש הכ"מ דצריכה דוקא לחזור ולומר נ"ר עשיתי לבעלי אבל אם מתה קודם א"י היורשי' שלה להוציא מיד הלוקח דעיקר כוונת הרמב"ם מ"ש חוזרת היינו דיכולה לבטל המקח בחיי הבעל אבל באמת אם מתה גם יורשי' יכולי' להוציא דהא קי"ל טענינן ליורש כל מה שהי' המוריש יכול לטעון וכן משמע ממה שנדחקו הרמב"ן ורשב"א לחלק דמחילת כתובה מהני מהא ולמוכרת ולמוחלת ולא תירצו דנ"מ כשמתה בלא טענה וכן משמע ממאי דמקשה הש"ס בפ' חזקת גבי ולא לאיש חזקה בנכסי אשתו הא ראי' יש ולא משני דנ"מ אם לא טענה וגירשה ומתה וכן משמע בתשובת הרא"ש שהביא הטו' בסי' זה דאי הוי מצי למימר נ"ר מועיל אפילו ביורשים לענין תקנתא טלטולא ע"כ דין זה צ"ע:

תוכן העניינים

הפלאה - קונטרס אחרון (הלכות כתובות)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה