הפלאה - קונטרס אחרון (הלכות כתובות)· רבי פנחס הלוי איש הורוויץ
סימן צ · יז
(שם אין הבעל אוכל פירותיהן) כתב הרא"ש דהמקבל אוכל פירות דאם הי' הפירות שלה הי' הבעל נהנה מהם דאמרי' בהם ומכרו וילקח בהן קרקע כדפרי' לעיל וכו' ולשיטתו הוא הולך דבנכסים שאינם ידועי' אין הבעל אוכל פירות אלא פירי פירא ויבואר לקמן דעת החולקים בזה ונראה דהוכחת הרא"ש דאין הבעל אוכל פירות הוא מדקאמר הכא גבי מברחת עשאן כנכסים שאינם ידועים משמע דבנכסים שאינם ידועים אין הבעל אוכל פירות ואין לחלק דהכא שאני משום דמכרתן קודם שנשא דס"ל להרא"ש דלאו מכירה הוא כלל כיון דיכול' לחזור בכל עת כמו שיבואר בסמוך אלא דא"כ מוכח נמי מהכא דבנכסים שאינם ידועים אין הבעל יורש דהא כתב הרא"ש בכאן דהמקבל יורש והיינו ע"כ מטעם דעשאן כנכסים שא"י ומה שכתב הר"ן והביאו האחרונים הטעם דאומדן דעת שלה הוא כאילו פירשה שאם תמות בחיי בעלה שיזכה מקבל מתנה אי אפשר לפרש כן בדעת הרא"ש דהוא מפרש קושיית הש"ס וז"ל ואי לא קנינהו לוקח כדאמר שמואל דבכולו לא קנה לקנינהו בעל דכיון שהם ברשות האשה לחזור בה בכל עת שתרצה א"כ לא יצאו מרשותה וכו' ומשני אע"ג דלא זכה בהם מקבל מתנה ונשארו ברשות האשה לא קנה בעל כדמפרש טעמא עכ"ל א"כ בכה"ג ק' נמי על ירושה כיון דרשות בידה לחזור בכל עת לא הוי מכירה כלל ויירשנה בעל אלא ודאי דנכסי' שא"י אין הבעל יורש ומ"ש הרא"ש וז"ל וגם אם תמות בחיי בעלה ישארו ביד מקבל מתנה דאל"כ ירשנה בעלה שאין לה יורש קרוב ממנו וכו' אע"ג דבנכסים שאינם ידועים אין הבעל יורש ז"א דאם נימא דלא הי' כוונתה שירשנה מקבל מתנה לא ה"ל נכסי' שא"י כלל לענין ירושה כמו שכתב הרא"ש לענין פירות דאם הפירות שלה ה"ל כידועים לבעל דוקא הקרקע שהוא ביד המקבל ה"ל כנכסים שאינם ידועי' אבל הפירות שאם יהי' שלה ה"ל כנפלו לה פירות וה"נ לענין ירושה כיון שהוא ליורשי' הבעל קודם וכן נראה מדברי הרא"ש לעיל שם בדברי הרמ"ה ז"ל וז"ל אבל כשאינם ידועי' לבעל לא תקינו רבנן לבעל שום זכות לא בגוף ולא בפירות עכ"ל משמע ממ"ש ולא בגוף היינו לענין ירושה דיש לבעל זכי' בגוף קרקע נכסי מלוג מתקנת אושא ולא בפירו' היינו תקנת הפירות אף דיש לדחות דמ"ש ולא בגוף הקרקע שאין לבעל בהן קנין פירו' ומ"ש ולא בפירות היינו פירות שכבר נתלשו שאין לבעל זכות לפ"פ כל זמן שלא נודעי' לו הפירות ולא מיידי מירושה כלל א"נ י"ל דמ"ש ולא בגוף היינו לענין שאם תמכור אותו יהי' מכירתה קיים אפי' אם יודע לו מ"מ לפמ"ש דמוכח דס"ל להרא"ש דאין הבעל יורש נכסים שאינם ידועי' א"ש בפשיטות אך מדברי כל האחרונים משמע דאין חולק על זה דבנכסים שא"י הבעל יורש והיינו מהוכחת הר"ן מדנקט במתני' לא תמכור ואם אין לבעל שום זכי' אפי' לענין ירושה למה לא תמכור לכתחל' מיהו י"ל דאין בזה הכרח דהא בארוס' אין לבעל עדיין שום זכי' לא בפירות ולא בירושה ואפ"ה אמרו שלא תמכור לכתחלה מפני שיבא לבעל הפסד אח"כ אחר הנשואין וה"נ י"ל דיבא לבעל הפסד אם יודע לו וכמו שיבואר לקחן דגם לתירוץ הר"ן לא א"ש כ"כ הא דאסור' למכור לכתחל' משום ירושה כיון דמתני' נשנית קודם תקנת אושא דלא הי' לבעל עדיין זכי' בגוף הקרקע לענין ירושה כדמשמע בב"ק דף פ"ט דקודם תק"א היתה מותרת למכור לכתחל' ועמ"ש סוף סי' זה ולשיטת האחרונים דס"ל דאין חולק בזה דבעל יורש בנכסים שא"י נראה דצ"ל דס"ל להר"ן והרא"ש דאף שיכול' לחזור ולמכור לאחר ולהוצי' מיד מקבל מתנה היינו דוקא לענין פירות דהיינו שתמכור לאחר לאכול הפירות כל יחי' אבל לענין ירושה כיון דאמדינן דעתה שכיוונה בשעת מחנה שיהי' המקבל מתנה יורש אותה שוב א"י לחזור חזה והיינו שכתב הרא"ש וז"ל הילכך אמדי' דעתה שנתכוין להברי' נכסים מבעלה שלא יאכל הפירות וגם לא יירשנה ושתוכל למטר הפירות כל פעם שתרצה עכ"ל הרי דבתחלה נקט תרתי פירות וירושה משמע דא"י לחזור אלא מן הפירות דהיינו שתמכור לאחר הקרקע לפירות דאין לפרש שכבר גדלו דהא כתב שם דהמקבל מתנ' זכה בהם כיון שכבר השתדל בהן לעבדה ולשמר' ובזה ממילא א"ש הא דמשני דעשאן כנכסים שא"י כיון דאין הקושיא אלא משום שיכולה לחזור לאו מכירה הוא כלל ולקנינ' בעל משא"כ לענין ירושה דהוי מכירה מעליא לענין גוף הקרקע א"ב כלל לשינויא דהוי כנכסים שא"י ולכאורה הי' נראה דאפשר לפרש הא דפתח הרא"ש בתרתי ובתר הכי כתב ושתוכל למכור פירות ולא כתב ושתוכל למכור גוף הקרקע היינו משום דבאמת אם חזר' חן המכירה ובאה לרשותה אף דהוי נכסים שא"י כל זמן שלא נודע לבעל אפ"ה אסורה למכור לאחר לכתחלה כדתנן במתני' נכסים שא"י לבעל לכתחלה לא תמכור אלא כיון שכתב הר"ן הטעם דלכתחלה לא תמכור משום ירושה א"כ אם היא מוכרת הקרקע רק לפירות כל ימי חיי' ולא גוף הקרקע יכולה למכור לכתחלה והיינו שכתב שתוכל למכור לכתחלה הקרקע לענין הפירות לבד ולא לירושה ואפשר דזהו כוונת הב"ש בס"ק ל"א ע"ש ולפ"ז י"ל דס"ל להרא"ש דנהי דלכתחלה לא תמכור גוף הקרקע אבל בדיעבד מכרה קיים אך ככר כתבתי דבל"ז אנו מוכרחי' לומר כן בדעת הרא"ש והר"ן דלענין גוף הקרקע א"י לחזור דאל"ה קשה קושיית הש"ס דלקנינהו בעל וירשנה ונראה טעם לזה דאמדינן כן בדעתה דלענין ירושה נתנה לו מתנה גמורה שלא תוכל לחזור בה ולא אמרי' כחו גבי פירות דאמדינן דעתה דהיתה כונתה בשביל עצמה שתוכל למכור פירות בכל שעה ה"נ נימא שתוכל למכור הגוף כל שעה היינו משום זה הטעם עצמו דכיון דלענין גוף הקרקע לכתחלה לא תמכור מה"ת נימא דהוי דעתה לעשות איסורא משא"כ לענין פירות דמוכרת לכתחלה אך זה הטעם א"ש לדעת הר"ן דס"ל כדעת ר"ת שכתבו התוס' דקושי' הש"ס לקנינהו בעל היינו כיון דקנינהו בעל אמרינן דמסתמא בתחלה למתנה גמורה ולא להברחה נתכונה אבל לשיטת הרא"ש דאמרי' מסתמא דלאו למתנה גמורה נתכונה וממילא קנינהו בעל א"כ למה לא נימא בירוש' ג"כ הכי לפי האמת דכיון דע"כ לא הי' כונתה בשביל עצמה נימא דהי' דעתה שיירשנה בעלה וצ"ל דלענין ירושה אמרי' מסתמא דניחא לה טפי שיירשנה אחר דהיינו המקבל מחנה ולא תוכל לחזור בה דאל"כ יירשנה בעלה משא"כ לענין פירות דאם תחזור בה כל זמן שלא יודע לבעל יהיה הפירות שלה ואפי' לס"ד דלקנינהו בעל ניחא לה טפי שיהי' לבעל משו' ריוח ביתא וכ"ש דא"ש לפמ"ש בסמוך דמשמעות דברי שמואל אם יבא שטר מברחת לידי וכו' היינו אפי' בחיי בעלה יכולה לחזור א"כ שפיר מקשה על שמואל כיון דיכולה לחזור בה לקנינהו בעל יצא לנו דלפי דעת הרא"ש והר"ן לענין ירוש' א"י לחזור כמשמעות הב"ש ובזה נסתר נמי מ"ש הב"ש שם בס"ק ל"א דמוכח מהרמב"ם דהמקבל אוכל פירות מדכתב דהבעל אינו יורשה ולפמ"ש אין ראי' מירושה דניחא לה שיירשנ' מקבל מתנה משא"כ לענין פירות כמ"ש בדעת הרא"ש וכ"ש אם נימא שיהיו לעצמה דודאי ניחא לה טפי כדאמר בש"ס אפי' במקום ברתה נפשה עדיפא לה ועיין בסמוך: