הפלאה - קונטרס אחרון (הלכות כתובות)· רבי פנחס הלוי איש הורוויץ
סימן צ · ט
(סעיף ג' הנושא אשה וכו') הקשו האחרוני' דמ"ש מנדה דפסק הרמב"ם דאין חופתה קונה ותירצו משום דשם אין דעתו לבא עלי' עד שתטהר ואין הכרח לזה די"ל דה"נ מיירי דוקא כשבא עליה אבל חופה לבד אין קונה בחייבי לאוין אע"ג דפסק הרמב"ם בפ"ז מהלכות תרומות דיש חופה לפסולות כבר כתב הל"מ בפ"י מהל' אישות דהתם לענין לפסול מתרומה דוקא דהא מפרש החם אפי' בחופה לבד בלא קידושין ע"ש והנה בתוספתא ביבמות איתא דיורשה ואינו מטמא לה וצ"ע לענין קבורה די"ל דאע"ג דמן התורה אינו חייב להתעסק בה מ"מ כיון שתיקנו חז"ל קבורתה תחת ירושתה א"כ כיון שיורשה חייב לקבור אותה ותו דהא כתבו התוס' ביבמות דף פ"ט ע"ב דאף דאינו מטמא לאשתו פסולה מ"מ הוא דומה למת מצוה ונראה דהיכא דהכניסה לו נדוניא והוא יורשה פשיטא דחייב לקוברה דה"ל כמת מצוה ותו דקבורתה קודם לירושתה כמ"ש לעיל סי' פ"ט ובחידושינו בפירש"י ר"פ אלמנ' ניזונת דאין הבע"ח של הבעל או של היורשי' יכולי' למנוע הוצאת קבורתה אך אם לא הכניסה לו כלום אע"ג דיורש מנה ומאתים הא כתבו התו' בכתובות דף נ"ג דעיקר כתובתה לא שייך לתקנת קבורתה בזה צ"ע אם נימא כיון דנתבאר לעיל בסי' פ"ט דהבעל חיוב בקבורתה אף אם אינו יורש כלום אם נימא גם באשתו פסולה תיקנו כן עוד איתא שם שני' יורשה ומטמא לה בזה נראה פשוט דכ"ש דחייב בהוצאת קבורתה דאף ע"ג דקנסוה דאין לה כתובה ותנאי כתובה מ"מ לאח' מיתה כיון דהדין הוא דבעלה יורש נצ"ב דהיינו כתובתה שהוא נגד הוצאת קבורתה ובנצ"ב לא קנסוה כדאי' לקמן סי' קט"ז דקנסוה לדידי' בדיד' ממילא דחייב בקבורתה כתיקון חז"ל: