הפלאה - קונטרס אחרון (הלכות כתובות)· רבי פנחס הלוי איש הורוויץ
סימן צ · ג
(שם כתבו לה מורישי' וכו') כתב הח"מ שהבעל ירש הקרקע והפירו' לאחר מיתא מורישם ונראה בפשיטות דכוונתו דהפירות שגדילים לאחר מיתת המוריש לעולם הם של הבעל ולא נימא כיון דהי' למוריש קנין פירות כל יחי חייו ה"ל ראוי' אחר מיתת אשתו דז"א דקי"ל בס"פ השולח נחלה החוזרת לאביו ביובל בכור נוטל פי שני' והטעם משום דקנין פירות לאו כקנין הגוף דחי וה"נ לא הוי ראוי לבעל אבל פשוט שמעולם לא עלה על דעת הח"מ לומר שהפירות שתלש האב אף שהם בעין לא יהיו ראוי לבעל והב"ש כתב בס"ק ה' הפירות אינו יורש דהוי ראוי ע"כ כונתו על הפירות שגדלו בחיי מוריש כדכתב שהיה יכול למכור אותם והיינו משום דקי"ל מכר האב מכורים עד שימות ובזה גם הח"מ מודה ולא ידעתי כונתו מ"ש ולא כח"מ ואפשר שהבין מדבריו שהפירות שהם גדילים בשדה בשעת מיתת המוריש ועדיין לא נתלשו כיון שזכה בהן המוריש אלא מצד קנין פירות שיש לו בקרקע וכיון שהבעל זכה בגוף הקרקע מחיים לא היו ראוי וע"ז חולק דאכתי הוי ראוי דהרי המוריש היה יכול למכור אלו הפירות אף שהיו מחוברים עדיין כדאיתא בש"ט ח"מ סי' רנ"ז ואינו מוכרח שיחלוק הח"מ על זה: