הפלאה - קונטרס אחרון (הלכות כתובות)· רבי פנחס הלוי איש הורוויץ
סימן צ · א
(סעיף א' בהג"ה הבעל יורש כח אותו שטר וכו') בב"ש הקשה בס"ק ג' מ"ש מנדוני' דקי"ל אפילו נתן שט"ח ומתה בתו דא"צ לשלם ולענ"ד לא דמי להדדי דהא מהרי"ו כתב הטעם דלא אמרינן אומדנא בהודאה דהיינו בשח"ז שכתב בו דמודה שיש בידו ממון בתו אבל בנדוניא שאינו דרך הודאה אלא שמתחייב עצמו בשטר כדקי"ל בח"מ סימן מ' דיכול אדם לחייב עצמו בשטר אע"פ שאינו חייב וכ"ש בנדוניא דמחייב מדר' גידל ובהא ודאי אזלינן בתר אומדנ' כדמדמ' הש"ס בכתובות דף מ"ז ובר"פ אע"פ לאומדנא דמסוכן א"כ ממילא הכא בשח"ז דהוא דרך הודא' דאפילו במסוכן לא אזלי' בתר אומדנ' ה"נ לא אזלינן בתר אומדנא ועוד נראה דהוא מוכרח מצד עצמו דאי מטעם אומדנא למה תקנו לכתוב דאם תלך הבת בלא ז"ק יתבטל החוב ולא אמרינן בלא"ה אפילו לא כתב בפירוש מטעם אומדנא כדאמרי' בנדוניא אלא על כרחיך הוא מה"ט דאין אומדנ' בהודאה ואפשר דהא דלא הכריח מהרי"ו מטעם זה משום דהמ"ל דהאומדנא הוא טפי בשביל שכתב תנאי זה אם חמות בלא ז"ק אלמא לא ניחא לי' שיירש אחר את נכסיו ולכאורה הי' נראה דמוכח מלשון זה שכותבין בשטר דע"כ כוונתו דאפי' אם ימות הז"ק אחר בתו קודם מיתתו יתבטל השטר דאל"ה למה הוצרך לכתוב בשביל שלא יירש הבעל אותו מלוה הא אם ימות ז"ק קודם הבת ה"ל ראוי כדעת רוב הפוסקים ואפילו אם תפס א"י לומר קים לי' כהר"י מיגאש כמ"ש הב"ש ס"ק ז' ותו דאף לדעתו הכא ה"ל יותר ראוי כיון דהברירה ביד היורשים ליתן לו חלק ח"ז ואם לא יגיע לחלק ח"ז אלא דבר מועט הפסיד חובו ועכ"פ עדיף טפי מאומדנ' דמוכח דפסק בתשובת צ"צ דמהני אף בהודאה כמו שיבואר לקמן ואפשר לומר דתקנו לשון זה שלא תתן האשה השטר ח"ז במתנה לבעלה ע"י כתיבה ומסירה ואז יכול הבעל לגבות חדין לוקח שט"ח לכך תקנו לכתוב שיתבטל החוב לגמרי אם תמות בלא ז"ק וא"ל דכיון שהאב הוא יורש מן המלוה א"כ אף אם תתן לבעלה בכתיב' ומסיר' יוכל האב למחול לעצמו החוב כדאיתא בח"מ סי' ס"ו דאפילו יורש מוחל ז"א דאכתי תקנו להוציא מפלוגתת הפוסקים שם דאין היורש יכול למחול לעצמו ומדעת הפוסקים דצריך המוחל לשלם כל דמי שט"ח מדינא דגרמי כמ"ש שם בסי' כ"ג וסי' ל"ו ותו דאיכא כמה גווני דא"י למחול כגון שתתן לבעלה השח"ז במתנות שכ"ח וכיוצא בו כמבואר בח"מ סי' הנ"ל ועיין בסמוך: