אור ברסלב

הפלאה - קונטרס אחרון (הלכות כתובות)· רבי פנחס הלוי איש הורוויץ

סימן פה · יא

י

(סעיף י"א נתן לה אחר במתנה וכו') כ' הב"ש בס"ק כ"ג בשם בעה"ת אם התנה ע"מ שתירצי תעשה בלא רשות הבעל אינו יורש אותה והקשה עליו דמלשון הרשב"ם והרא"ש שכתבו אהא דמתה יחזור לבעלה ולא חיישינן שמא נתנו לה ע"ח שאין לבעלה רשות בו משום דאף אם נתנו כן יורש אותה ולמ"ש בעה"ת אכתי ניחוש שאחר לה כנ"ל. נראה כוונתו דאף דהרא"ש עצמו ס"ל כהר"ח דקי"ל כרב דבעינן שיאמר שאח נושאת ונותנת בפיך מ"מ ניחוש שאמר לה כן ולע"ד אין בזה קושיא דכי היכי דלא חיישינן שמא אדם אחר הפקיד אצלה משום דכל מה שיש ביד אדם בחזקת שהוא שלו כדאיתא בכמה דוכתין ה"נ יש לומר דאם נימא שלא ירשנה משום שלא נתקיים התנאי שלא נתן אלא מה שתתן לפיה או שתעשה מה שתרצה. א"כ ממילא נימא דיחזיר לנותן כיון דלא נתקיים התנאי בחייה אבל אין שום סברא שיהיה ליורשים ולהכי לא חיישינן דמן הסתם אין מוציאין מחזקה שכל מה שיש ת"י אדם הוא שלו ולא של אחר תדע דודאי נראה הא דאמרינן יד אשה כיד בעלה ואין קנין לאשה בלא בעלה היינו בחיי' ולפירות אבל לאחר מיתה ודאי דיכול הנותן להתנות שלא יורש הבעל דהא אמרינן בכתובות דף צ"ה ע"ב באומר לאשה נכסי לך ואחריך לפלוני אחריך קונה וכ"ש כשמתנה בפירוש ע"מ שלא יירשנה אם כן קשה דלמה יחזיר לבעל ניחוש שמא התנה בפירוש שלא יירשנה בעלה ותחזור לו או שאמר אחריך לפלוני אע"כ דלא חיישינן להא משום דכל מה שיש ת"י אדם הוא בחזקת שלו לגמרי. ועוד נלע"ד דמוכח מהך מתני' דנדרים עצמו דאם נימא דהבעל יורשה הרי דמהני לחתנו ועיין בש"ך בח"מ סי' ס"ב ולא דמי לשאר ירושה דודאי מותר ליתן מתנה לאביו של המודר דהתם בשעת מתנה דידיה הוא ומיניה קזכי בנו. אבל הכא דקי"ל דבעל כלוקח והאשה שמכרה בנ"מ הבעל מוציא מיד הלקוחות הרי שיש לו קנין מיד בשעת מתנה א"כ ה"ל כמתנה ובזה לא תי' הש"ך שם אע"כ דהתנאי הוא גם על הירושה ובזה נלע"ד ליישב דלא ק' מרשב"ם והרא"ש שכתבו בל' הברייתא דבעל' יורש'. משום דלכאורה קשה לפי מאי שכתבנו דהתנאי הוא גם על הירוש' מהא דמוקי שם בנדרים דמתני' כר"ח אתיא והא ר"מ ס"ל בבכורות דף נ"ב דירושת הבעל דאורייתא ושמעי' ליה לר"מ דס"ל בכתובות דף נ"ו דמתנה על מה שכתב בתורה תנאו בטל א"כ ה"נ לא יועיל התנאי לענין ירושה. אך ז"א דהא לכמ"ש באמת בירושה דאורייתא לא מקרי מהנה דמינה קא ירית אלא במה דהוי כלוקח וזהו אינו אלא מתקנת אושא ומהני ביה תנאי ואפי' לרב עצמו דס"ל כר"פ הכותב דאין מועיל שום תנאי בירושת הבעל משום דאפילו בדרבנן עשו חיזוק מ"ח אין קושיא ממתני' דנדרים דאתיא כר"מ דמהני תנאי בדרבנן אי נמי דהא תקנת אושא לא נזכר במתני' כדקאמר הש"ס בר"פ האשה שנפלו אבל לעולם הבעל יורש כמ"ש הרשב"ם והרא"ש וכ"ש דא"ש לדינא דקי"ל כתקנת אושא. ובדרבנן עשו חיזוק ולא מהני תנאי בירושה ודעת בעה"ת נראה דהכא לא דמי לתנאי כיון דקאמר שאיני נותן לה לשום דבר אלא למאי שנושאת ונותנת בפיה או למה שתרצה ממילא אין הבעל יורש אותה כיון שאינו שלה כלל אלא של הנותן וכ"ש דבהכי א"ש מ"ש לעיל בשיטת בעה"ת דלא חיישינן להא להחזיק מה שנמצא תחת ידה דהוא של הנותן ועתה נלע"ד לפרש עפ"ז דברי הרמב"ם ז"ל דגבי נדרים כתב דבעינן דוקא שיאמר שניהם ע"מ שאין לבעלה רשות בו ומה שתרצי תעשי וכן הוא בש"ע י"ד סי' רכ"ב וכאן כתבו סתם ע"מ שתלבשי או ע"מ שתעשי כל מה שתרצי משמע דלא בעי למימר ע"מ שאין לבעלה רשות בו ונראה די"ל דס"ל לרמב"ם דבמה שאמר שתעשי כל מה שתרצי אין בזה תנאי הפקעת ירושת הבעל אלא שתעשה בחיי' כל מה שתרצה ולא תצטרך ליתן פירות להבעל. וכה"ג אמרי' בר"פ הכותב דלא ממעטינן ירושה משום דסתם בנכסייך לא קאי על לאחר מיתה אלא כיון שאמר ג"כ ע"מ שאין לבעלה רשות בה אע"ג דלא מהני לענין פירות משום דיד אשה כיד בעלה מ"מ לאחר מיתה לא שייך זה כמו שהכרחנו לעיל מההיא דאחריך לפלוני א"כ לענין מודר הנאה דבעינן שלא יהא מהנה אותה לא בפירות ולא בירושה בריך לומר שניהם אבל הכא דלא מיירי לענין ירושה שפיר כתב דסגי במה שתרצי עשי ומעתה יפה כתב בעה"ת דאם אמר שניהם אין הבעל יורש אותה:

תוכן העניינים

הפלאה - קונטרס אחרון (הלכות כתובות)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה