אור ברסלב

הפלאה - קונטרס אחרון (הלכות כתובות)· רבי פנחס הלוי איש הורוויץ

סימן פה · ד

ג

(סעיף ד' ואם יש פירות בקרקע וכו') הנה בסמ"ע בסי' קכ"ב כתב דאפי' אין פירות בקרקע רק שעומד לפירות בשנות הבאות לכ"ע א"צ הרשאה אבל כשאינו ראוי לפירות וראוי למכור וליקח בהן קרקע שעושה פירות אז לרב האי צריך הרשאה ולהרא"ש אין צריך הרשאה וכתב שם דכן הוכיח מהרא"י בתה"ד סי' שי"ב והש"ך שם השיג עליו דכוונת מהרא"י אינו אלא דבנפלו לה דברים שצריכים למכור וליקח בהן קרקע שעושה פירו' והיא אינו רוצה להרשות יכול הבעל לדון בלא הרשאה על הפירות עצמן ולענ"ד נראה דודאי אין לחלק דאם יכול הבעל לדון על הפירות יכול נמי לדון על הגוף כדקאמר בש"ס מיגו דנחית אפירי נחית נמי אגוף אלא ע"כ שאינו יכול לדון על הפירות כשאינם בעין וגם אין סברא לחלק בין לכתחלה בין דיעבד אם אינו רוצה ליתן הרשאה שיכול לתבוע בלא הרשאה והנראה בלשון תה"ד דס"ל דבדבר שעושה פירות לאחר זמן דכיון דעתה אין בו פירות אין שייך לתבוע ממנו בשביל פירות כיון דעתה בשעת תביעה אין בו פירות אינו יכול לתבוע אותו עד שיהיו בשדה פירות לשיטת ר' האי אע"ג דיכול לבא לידי פירות אם ימכור ויקח בה דבר שעושה פירות מיד מ"מ כיון שאינו עומד למכור שהרי יכול ליהנות פירות שיגדלו לאחר זמן וגם אין רשות לבעל למכור אותה קרקע כיון שעושה פירות לאחר זמן וכן נראה מדברי תה"ד מ"ש שם בביאור דברי רש"י ז"ל שאין לו שום זכות בטענת הפירות דהא בלא"ה הפירות מכורים למחזיק לג' וד' שנים או בכה"ג שאין לו עתה שום נפקותא בפירות מכל מקום אינו יכול לתבוע עתה עד שיגיע זמן עשיית הפירות שיש לו תביעה בהן והיינו דכתב דבמעות מזומנים כיון שעומד ליקח דבר שעושה פירות מיד הרי תובע מיד על הפירות ומיגו דנחית אפירא וכו' ועל זה הוסיף לכתוב דנראה דאפי' בדבר שאינו עושה פירות לעולם דהדין הוא שהבעל ימכרם דהיינו קרקע שאינו ראוי אלא למכור לבנין וכיוצא דברים שאינם עושין פירות דהדין הוא שהבעל ימכרם מיד ויקח בהן קרקע לפירות א"כ יכול הבעל לתבוע מיד אפי' אם אין האשה רוצה לתבוע או להרשות משום שרוצה למכור מיד ולא פליג על ר' האי אלא דר' האי מיירי בקרקע שעושה לאחר זמן פירות ואין הבעל רוצה למכרה כלל אבל אם טוען הבעל כיון שהדין הוא למכור הוא רוצה למכור מיד אין לך נחית אפירא גדול מזה ועל זה סובבין כל דברו תה"ד שם מן הדין ומן הסברא נמצא לפ"ז הוא הפך מדברי הסמ"ע דבדבר שעומד לגדל לאחר זמן ס"ל לרבינו האי שאינו יכול לתבוע מיד בלא הרשאה עד שיבוא זמן הפירות דאע"פ שיש לו זכות בשדה לפירות לאחר זמן מ"מ הוא קנין פירות לאו כקה"ג דמי ווה כוונת אביי בס"פ השולח אבל בדבר שאינו עומד לפירות לעולם והבעל טוען שרובה למכרם עדיף טפי דטענתו על הפירות מיד. ונראה דזה היה כוונת הב"ש בס"ק ז' וז"ל ומשמע אפי' עומדת לגדל פירות צריך הרשאה דלא כסמ"ע וכו' ולהרא"ש א"צ הרשאה ומעות לכ"ע א"צ הרשאה וכן קרקע כשאין בו פירות ורוצה למכור אותה וליקח דבר שעושה פירות א"ב הרשאה כיון שמגיע לו הפסד וכו' משמע מדבריו דהאי וכן קרקע הוא לכ"ע ומ"ש כשאין בו פירות היינו שאין עושה פירות כלל דהדין הוא למכור מיהו גוף הסברא שכתב התה"ד להכריח זה דאם ל"כ איכא לחוש לעולם היכא דנפלו לה נכסים שצריכה למכור וכו' יבא אחד מקרבים ויחזיק בהם ויעשה עמה קנוניא שלא תתן הרשאה וכו' ויבטל תקנת חכמי' וכו' אינו מוכרח כ"כ דאל"כ הא דכתב הטור בסי' פ"ג גבי בושת ופגם דאינה יכולה למחול וא"י לתבוע אלא בהרשאתה והיינו ע"כ מטעם שכתב הב"ש שם כיון דלא באו לידה לעולם לא ה"ל כמעות מזומנים מ"מ מה הועילו חכמים בתקנתן אם אינה יכולה למחול לעולם לא תרבה ליתן הרשאה וע"כ ב"ל שכופין אותם בכח ב"ד או שתתבע או שתתן הרשאה וכדאיתא בכה"ג בכמה דוכתי וכן צ"ל מ"ש הרמב"ם בריש הל' נערה דבושת ופגם של הבת צריכה לתבוע בעצמה וכי אם לא תרצה לתבוע יפסיד האב ע"כ צ"ל שהב"ד כופין אותה לתבוע או שתתן הרשאה וצ"ע ועיין לקמן ריש סי' צ"א:

תוכן העניינים

הפלאה - קונטרס אחרון (הלכות כתובות)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה