הפלאה - קונטרס אחרון (הלכות כתובות)· רבי פנחס הלוי איש הורוויץ
סימן פב · ב
(שם כופין אותה וכו') כתב הב"ש דאם הבעל אינו רוצה לזון אותה דאז הברורה בידה לכוף אותו נראה דביני לביני אינה חייבת להניק וכו' כבר כתבנו לעיל בסי' פ' דאפילו לדעת הסוברים באומרת איני ניזוני' וא"ע חייבת שמלאכו' מ"מ מודי' נמי שאלו המלאכו' נתקנו תחת מזונות אלא דס"ל שהיא אינה יכולה להפקיע עצמה משאר מלאכות א"כ ממילא כשאינו זנה אפילו אין לו פטורה ממלאכות והנקה ונראה דכוונתו דאפילו כופין אותו ליתן מזונות אפ"ה הברירה בידה בכל עת לכופו לגרש משום דאין אדם דר עם נחש וכו' וביני לביני אף שניזונית בעל כרחו פטורה ממלאכו' אבל לא ידעתי מנ"ל הא אפילו לדעת הרא"ש דמוסיפין לה על כתובתה אבל שתפקיע מע"י בניזונית לא שמענו וקצת משמע לעיל סי' ע' דלדעת תוס' והרא"ש, בהלך למדה"י דאם מספקת במעשה ידי' אין פוסקי' לה ולא חילקו במרד בה והלך שלא מדעתה דפוסקים לה. ותו דלעיל סי' ע"ו ס"ב במורדת תוך יב"ח דאין לה מזונות נמי מע"י שלה כדאי' שם משמע דלהיפך במורד עלי' נמי כן דלא עבדי' תרתי וצ"ע:
כתב בח"מ דאם אסר' הנאת הנקה עלי' או הנדר חל וצריכה לשכור מניקת לו נראה כוונתו דאם אין הבעל בכאן להפר לה צריכה לשכור משלה עד שיבוא הבעל ויפר ואם לא ורצה להפר פשיט' דקי"ל דהוא נותן אצבע בין שיני' ובחנם תמה עליו הב"ש וצ"ע בעשירה דאינה משועבד' לו להניק אם הבעל יכול להפר לה משום עינוי נפש דידה שיש לה צער בריבוי החלב לפמ"ש הב"ש דאם לא הפר לא אמרי' מסני סני לה ויוציא ויתן כתובה משמע דלא חשיב עינוי נפש וכתב דכן משמע מהסוגיא ואפשר דהסוגיא מיירי שלא אסרה אלא הנאת יניקה מבנה דלא ה"ל עינוי נפש שיכולה להניק ולד אחר אבל כשאסרה לגמרי י"ל דהוי עינוי נפש ויכול להפר. כתב מהרש"א ז"ל דאם היא נודרת שלא להניק והוא שוחק וכ"ש כשמתרצה דנדר חל וכ"כ בש"מ בשם רש"י ז"ל במהדורא קמא דב"ש דס"ל הוא נותן אצבע של שיני' דומה כאילו הוא הדירה מלהניק ואזל לי' שיעבודא ולפיכך תשחט הדד מפיו ונ"מ נמי מזה באומרת הנאת תשמישך עליך וכיוצא בו דאם הוא מתרצה חל הנדר אבל הרשב"א חולק עליו דאפילו הוא מקיים לה בפירוש ואפי' אמר אם לא נודרת אני מדירך אפ"ה אין הנדר חל כיון דעיקר נדרה אינו חל אין זה קיום שאין קיום במקום שאין נדר וכ"כ שם בשם הריטב"א ותמהני על הפוסקים שלא הביאו דין זה ועיין לעיל סי' ע"ו וסי' פ"א מ"ש בזה. עוד כתב הב"ש דאם הולד מכיר אותה ואיכא סכנה בדבר צ"ע אם הנדר חל כשאוסר' הנא' הנק' עלי' ולכאור' נרא' דמוכח מהסוגי' דמשמע דסיפא דברייתא ואם נתגרשה וכו' אם היתה מכיר' וכו' ארישא קאי כמ"ש לעיל ואמאי הא לר' יוחנן בן נורי כשמגרשה חל הנדר כדאי' בדף נ"ט ואפילו לפמ"ש לעיל דבלא כפי' ליכא איסורא דון בניו ובנותיו מ"מ הא במכירה כופה אותה ש"מ דבמקום פקוח נפש מותרת לעבור על נדרה ודוחק לומר דמיירי שלא אסרה אלא להניק בחנם אבל בשכר לא נדרה מיהו לפמ"ש בסי' הקודם דדוקא כשאומר יקדשו ידי דהידי' אין עליהם אלא שיעבוד אז אמרי' קונמות מפקיע מידי שיעבוד אבל אם אוסרת מעשה ידי' שהם של בעל לגמרי אין מועיל אפילו קונם לאסור של חבירו על חבירו א"כ כשאוסרת הנא' יניקתה אינו חל כלל אפילו אחר הגירושין דה"ל דבר שלא בא לעולם: