אור ברסלב

הפלאה - קונטרס אחרון (הלכות כתובות)· רבי פנחס הלוי איש הורוויץ

סימן פא · ד

ג

(סעיף ב' האשה שאמרה וכו') הנה בפשטות הסוגיא משמע דאף למסקנא דמשני שאני קונמת דמפקיע מידי שיעבוד מ"מ צריך לומר שאמרה יקדשו ידי לעושיהן כדמשני ר' הונא ברי' דר' יהושע דאל"ה אכתי מע"י אינו בעולם עד שתעשה אותם אבל הרמב"ם דמחלק דנקט תרתי יקדשו ידי או שנדרה וכו' משמע דס"ל דלמסקנא א"צ לומר שאמרה, יקדשו ידי לעושיהן והיינו משום דכיון דקונמת קדוש הוא חל על דבר שלב"ל ונלע"ד שזה הוא שיטת התוס' בקדושין דף ס"ג בד"ה וידים אתנהו בעולם וה"ה דמצי לשנויי דקונמת קדושת הגוף משמע דלא הוי צריך לאוקמי באומרת יקדשו ידי וכבר הארכנו בזה בחידושינו בכתובות דף י"א ודף נ"ט אך הא קשה לי על שיטת הרמב"ם דלמסקנא חוזר הש"ס מהא דאוקמא באומר' יקדשו ידי אלא דהקדיש' מע"י ממש וקונמות חל על דשלב"ל א"כ מאי מקשה הש"ס ונקדשו מהשתא והיינו משום דקונמות מפקיע מידי שיעבוד האיך שייך בזה שיעבוד הא גוף מע"י הם שלו לגמרי ועד כאן לא קאמר לעיל וכי אמרה הכי מי מקדשא הא משעבדא לי' אלא משום דמשני בתחלה באומרת יקדשו ידי אבל בגוף מע"י הם של בעל ממש ומאי קושיא דנקדשו מהשתא וע"כ צ"ל דאף לפי המסקנא ברוך לשנויי באומר' יקדשו ידי' לעושיה' ועמ"ש בחידושי'. ומ"ש הרמב"ם ביקדשו ידי לחוד מהני ופי' הח"מ דס"ל דידים קדשי קדושת הגוף וכ"כ הב"י בי"ד סו' רל"ד הוא פלאי דאיך שייך להקדיש ידים כמו שהקשו התוס' בדף נ"ט ע"ב בד"ה שדה וכו' והוא מסוגי' ערוכה בגיטין דף ל"ח ע"ב דהמקדיש עבדו יצא לחירות מ"ט לדמי לא קאמר פירש"י דגופו לא קדיש שאינו ראוי למזבח וא"כ איך שייך לומר שהידים יהיו קדושי' קדושת הגוף ותו קשה לי על דבריהם לפמ"ש התוס' דהא דהקדש מפקיע מידי שיעבוד בע"ח היינו משום דהקדש כולל לא אלמוה וחל מיד כמו שהוכיחו התוס' ד"ה קונמת וכו' מהאי איצטלא דפרסוה אמיתנא וא"כ אס"ד דהכא מיירי שהקדישה את הידים קדושת הגוף א"כ יהא הקדושה חל מיד אפי' תחת בעלה ונלפע"ד עיקר בדברו הרמב"ם ז"ל דס"ל דחל על הידים קדושת דמים וס"ל כמ"ד שם בגיטין במקדיש עבדו דלדמי קאמר והנה התוס' כתבו בכתובות דף נ"ט ע"ב ד"ה שדה זו שמשכנתי וכו' וז"ל ומתרצא בהכי האי דפריך לעיל ומי איכא מידי ומאי קושיא דלמה לא תוכל להקדיש מע"י אחר שתתגרש מ"ש מנכסי מלוג שיכולה למכור עכשיו לכשתתאלמן אלא ודאי אף שיכולה להקדיש מידי דהוי אמכר לא תוכל לאסור עכ"ל הרי דבהקדש כללי חל על הגוף מהיו' ומעשה ידי' לאחר גירושין והא דלא מוקי הש"ס בהכי היינו משום דברייתא דמיירי בקונם פרטי ע"כ צ"ל כדמשני באומר' יקדשו ידי לעושיהן היינו יקדשו ידי לעושיה' על פיך וכו' כמ"ש הח"מ בשם הב"י וכיון דהוי הקדש פרטי שפיר פריך דמשעבדא לי' וה"ל דשלב"ל כמ"ש התו'. אבל הרמב"ם דינא נקט דאם אמר' יקדשו ידי לעושיהן דהיינו הקדש כללי בזה שפיר חל על הגוף מיד ומעשה ידי' לאחר גירושין:

ומ"ש הב"ש לתרץ דברי הרמב"ם דמהני ביקדשו ידי אף דמשעבד' לי' משום דכתבו התו' דסוגי' אתיא כר"ל אבל לר' הונא בידה לומר א"נ וא"ע אך ז"א לפמ"ש לעיל סו' פ' סעיף ט"ו לדעת הרמב"ם דאף שאומרת א"נ וא"ע חייבת בשאר מלאכו' א"כ אינו חל על שאר מלאכות דאינ' בידה ומה שיכול להפר לאחר הגירושין שלא תוכל לחזור אליו היינו משום דאינה יכול' ליזהר בשא' מלאכו' כמ"ש הר"ן בתירוץ קושיית התו' דאפי' לרב לא הוי בידה מטע' זה והתו' לשיטתי' דס"ל דכשאומר א"נ וא"ע פטור' משאר מלאכו' אלא דלפמ"ש, לעיל דס"ל להרמב"ם כשיטת הפוסקים במקנה דשלב"ל עם דבר שבא לעולם חל על שניהם א"כ י"ל כיון דעיקר מעשה ידיה הוא בידה וחל אחר הגירושין חל נמי על שאר מלאכות ומה שכתבתי נ"ל יותר נכון ועיין בסמוך מ"ש עוד בזה:

תוכן העניינים

הפלאה - קונטרס אחרון (הלכות כתובות)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה