הפלאה - קונטרס אחרון (הלכות כתובות)· רבי פנחס הלוי איש הורוויץ
סימן פא · ב
(שם אמר להיקדשו ידיך לעושיהן וכו'). כתב הר"ן דהוא נגד הסוגיא דאמר ופליגי דר"ל וכו' מתוך שיכול לכופה נעשה כאומר יקדשו ידיך לעושיהן משמע דווקא כיון שיכול לכופה יכול לומר יקדשו ידיך דהידים משועבדים ק אבל למאי דקי"ל דאינו יכול לכופה אינו יכול לומר יקדשו ידיך וכתב הר"ן עוד דא"ל דהא דקאמר מתוך שיכול לכופה היינו דמשום הכי אמרינן נעשה דהא בלאו הכי ס"ל לר' מאיר דאמרינן נעשה משום דא"א מוציא דבריו לבטלה ולכאורה הי' נראה ליישב קצת דסבירא ליה להרמב"ם דאף דכשהוא זן אותה יכול לומר יקדשו ידיך לעושיהן מכל מקום הא יכולה לומר בכל עת איני ניזונית ואיני עושה ואפ"ה מהני ההקדש כל זמן שלא אמרה כדאמרי' גבי קונם מעשה ידיך לפיך דמשעבדא לו כל זמן שלא אמרה וס"ל דלא שייך לומר דנעשה כאילו אמר יקדשו ידיך משום דא"א מוציא דבריו לבטלה דכיון דיכולה לומר א"נ וא"ע א"כ מה יועיל אם יהי' כאילו אמר יקדשו ידיך לעושיהן אכתי דבריו לבטלה דהרי היא יכולה לומר א"נ וא"ע אלא מתוך שיכול לכופה ואינה יכולה לחזור אז אמרינן נעשה ומדברי הב"ש משמע דהרמב"ם ס"ל באומר יקדשו ידיך והיא ניזונית בשעת הנדר אונה יכולה לחזור בה תו דכבר חל ההקדש ולפמ"ש ז"א וכן הסברא דהיאך יכול הוא להפקיע זכותה ונראה ליישב דבריו דס"ל דכיון שהיא שותקת בשעת הקדשו ה"ל כנתרצה וכן כתב מהרש"א ז"ל גבי נדרה שלא להניק וכו' דף נ"ט ע"ב דבנתרצ' ושתק לנדרה אז הנדר חל אף דמשועבד לו. ובספ"י כתב שם דתליא בפלוגתא אם היא נתנה אצבע בין שיני' א"כ למאי דקי"ל דבקיים הוא נתן אצבע ב"ש חל ה"נ ס"ל הכא בנתרצה היא לנדרו חל וכן נראה מדברי מהרש"א בתוס' ד"ה א"צ להפר דכ' דיכול להפר משום שמא יחזור בו משמע דאי לאו דמפר א"י לחזור בו כיון דהי' יכול לכופה למעשה ידי' שיזון אותה ותעשה לו ה"ל כנתרצה ופקע שעבודו ועיין מ"ש לעיל בסימן ע"ו ובסימן ע"ח בזה ולפ"ז צריך לומר לפי מ"ש לעיל דהא דאמר ר"ל מתוך שיכול לכופה היינו משום דאף דהיא מתרצה לנדרו מ"מ לא שייך לומר נעשה כיון דהיה יכולה לומר א"נ וא"ע איך נאמר דא"א מוציא דבריו דבטלה דהא יכולה היא עכ"פ למחות כנ"ל. אך זה דוחק ומ"ש ראי' מדברי התוס' ד"ה מאי לאו וכו' והבין מדבריהם דכשהוא זן אותה בשעת ההקדש אינה יכולה לחזור לר"מ וזה ודאי א"א לומר לענ"ד דהא אף דס"ל לר' מאיר אדם מקדיש דבר שלב"ל קי"ל דיכול לחזור עד שיבוא לעולם וא"כ מהיכי תיתי לא תוכל לומר א"נ וא"ע דהא ודאי לא חל ההקדש עד שיבא לעולם מיהו העיקר נראה בדעת הרמב"ם דמפרש הסוגיא כפשטי' דדווקא במקום שיכול לכופה יכול לומר יקדשו ידיך אלא כיון דהכא מיירי בהקדיש כל מעשה ידי' וס"ל להרמב"ם כסברת הטור והר"ר יונה דבמותר יכול לכופה ואינה יכולה לומר אוני נוטל מעה כסף וא"ע וס"ל כדעת הפוסקים בח"מ במקדיש דשלב"ל עם דבר שבא לעולם קנה שניהם וא"כ כיון שהקדיש כל מע"י ואמר יקדשו ידיך נמצא דבמותר חל על הידים וה"ל בא לעולם אף דבגוף מע"י יכולה לומר איני ניזונית ואין הידים משועבדים אפ"ה חל אגב המותר ושפיר כתב דכל מעשה ידי' קדיש והא דקאמר בסוגיא ופליגא דריש לקיש ולא מפרש הכי משום דבמותר יכול לכופה לכ"ע עיין בחידושים באורך בס"ד ועוד כתבנו שם דיש לפרש דברי הרמב"ם אפי' לא ס"ל כשיטת הטור והר"ר יונה אי נימא דס"ל להרמב"ם דבאומרת א"נ וא"ע חייבת בשאר מלאכות א"כ חל הקדושה על כל מ"י אגב שאר המלאכות דחל על הידים אבל מ"ש בתחלה נראה יותר בפשיטות דברי הרמב"ם ע"ש: