הפלאה - קונטרס אחרון (הלכות כתובות)· רבי פנחס הלוי איש הורוויץ
סימן פ · כא
ושם בהג"ה ואינו נאמן לומר שמחלה לו וכו'). כתב הח"מ דאפשר ששבועת היסת צריכה לישבע לו וכתר הב"ש דתליא בפירעון תוך זמנו ומחילה דומה לפירעון ועיין בש"ך בח"מ סימן ע"ח ס"ק ט"ו דמסיק לענין דינא דבטוען פרעתי תוך זמנו א"צ שבועה לפני פרעון אבל לאחר פרעון צריך לישבע היסת וא"כ ה"ה הכא ועמ"ש לקמן סי' צ"ו דצריך לחזור ולטעון אותה לאחר הפרעון ועוד נראה לפמ"ש שם ברס"י ע"ח וה"ה דלא יכול לומר מחלת לי והטעם משום דמחילה טענה גרועה ואינו נאמן אלא במיגו דפרעתי א"כ י"ל דהיינו דוקא לענין ממון אבל לענין שבועה הא כתב הב"ש לקמן סימן צ"ו דא"א מיגו להשביע אלא דלכאורה קשה איפכא דהא איתא בח"מ סי' פ"ב סעיף י"א דיכול להשביע בטענת מחלת לי אע"ג שיש בו נאמנות על הפירעון ש"מ דלענין שבועה א"צ למיגו ויבואר לקמן סי' צ"ו באורך ועוד נראה לפמ"ש לעיל דהכא במכחשת בפניו י"ל דאינה צריכה שבועה משום חזקה דאין אשה מעיזה בפני בעלה וצ"ע דהא בסימן ע' סעיף יו"ד צריכה לישבע בנק"ח מיהו י"ל דהתם שאני כיון דכבר העיזה שלא לפניו עיין לעיל סימן י"ז בב"ש ס"ק ג'. והא דמשמע כאן מלשון רק בראיה ברורה דמועיל מחילה במזונות להבא אף דלעיל סי' ס"ח הביא פלוגתא בזה אי מועיל מחילה במזונות ועמ"ש שם די"ל דהכא מיירי בראיה שכתבה לו וע' בח"מ ס"ק ל"ה דמשמע מלשון אם לא טען וכו' דמן הסתם אינה מוחלת כתובה והדין עמו דא"א לומר דהכא מיירי שטוענת שתבעה אותו דא"כ פשיטא דלא טענינן לי' אם אינו מכחישה ובחנם השיג עליו הב"ש: