הפלאה - קונטרס אחרון (הלכות כתובות)· רבי פנחס הלוי איש הורוויץ
סימן עו · י
(שם בהג"ה אם נדר ברשותה וכו') ובהגהות מיימוני פי"ד כתב שאין הדבר ברור שלא חל. אך המהרש"א בדף נ"ט ע"ב גבי נדרה שלא להניק כתב להדיא דאם היא נתרצה לנדרה חל אע"ג שמשועבדת לו וממילא דה"ה להיפך ולפ"ז י"ל דה"ה הכא כיון שהיא מרוצה בשעת הנדר כבר חל. ועמ"ש שם ובזה הוי אפשר לתרץ קושייות התספות בדף ס"ב בעובדי דפסקו להו תרתי סרי שני ולא חשו לאורחא דמילתא הוא משום דאף שנתרצית שמא תחזור בה דבעונה לא מהני מחילה אבל רבנן דפסקו אנפשייהו ה"ל כמו נדר דהא אמרינן בנדרים דף ח' ע"א ובי"ד סימן רי"ג ס"ב בהאומר אשנה פרק זה ה"ל נדר וה"ה לעשות שאר מצוה כדאית' שם בש"ע וכיון דנתרצית לנדר תו לא מצי למהדר בה אלא דבאמת קשה לי טובא על סברת המהרש"א ז"ל דהא אמרינן בדף ע"א ע"ב בתלתה קישוטיה בתשמיש וכדרב כהנא דא"ל קונם תשמישך עלי ואין מאכילין לאדם דבר האסור משמע דבאומרת תשמישי עליך אם אתקשט לא חייל אמאי הא התם מיירי בקיים לה א"כ הרי נתרצה נמי בנדרה מהנקה ואפ"ה אינו חל. והי' נלע"ד דיש ליישב קצת ע"פ מ"ש התוס' שם בד"ה אבל הכא וכו' וא"ת וימתין שמא ימצא פתח להקמתו וכו' ואור"י שאין יכול לשאול אלא ביום הקמתו וכו' א"כ י"ל דבמה שהיא משועבדת לו כיון שהחכם עוקר ההקמה מעיקרו ממילא דא"ב להפר. מיהו דין זה צ"ע ותו דרוב הפוסקים חולקים דיכול לשאול ולהפר אפילו לאחר כמה ימים כדאי' בי"ד סי' רל"ד ויותר נראה די"ל דכיון דקי"ל דקונמות מפקיעים מידי שעבוד אלא דאלמוה רבנן לשעבודא א"כ י"ל בנתרצה לא אלמו' והש"ס מייתי דרב כהנא לאוקמי אפילו אליבא דת"ק דר"י בן נורי דס"ל קונמי' אינו מפקיע כמ"ש הר"ן לדעת הרמב"ם בר"פ המדיר וכיון דמדינא אינו מפקיע לא מהני אף שנתרצה כן נראה ליישב סברת מהרש"א וצ"ע ואפשר דכשנדר ברשותה מעיקרא עדיפא טפי מנתרצה לנדרו אח"כ כיון דלא חייל בשעת הנדר ממש וצ"ע מיהו י"ל דהכא גרע טפי כמ"ש בכה"ג בחידושי ר"פ המדיר דכיון דבעונה לא מהני מחילה ויכולה לחזור בה י"ל דלא מהני רצוי דידה דאכתי משועבד לה ועיין מ"ש הב"ש בסי' פ"א ס"ק ג' דאם הוא חל בשעת הנדר אף שיכולה לחזור אפ"ה חל כבר ועיין בדברינו שם ועמ"ש לקמן סי' פ"ב דאיכא בזה פלוגתת רש"י ז"ל והרשב"א ז"ל ויש להסתפק בנדר ברשותה דחל מי הוא הנותן אצבע אי נימא כיון דקיימא לן בנדרה היא וקיים הוא אע"ג דהיא הנודרת מ"מ כיון דהי' בידו להפר הנדר הוא הנותן אצבע א"כ י"ל דבהא כיון דהיא היתה יכולה לבטל נדרו משום דמשועבד לה ונתרצה היא הנותן אצבע ותצא בלא כתובה או נימא דלא דמי דהתם האשה על דעת בעלה נודרת א"כ בתחילה הוה דעתה שיעשה כרצונו ובדידי' תליא מילתא אבל הכא הוא נודר כרצונו אלא שהיא היתה יכולה למחות י"ל דאף דלא מיחתה הוא הגורם. ויותר נראה דכיון דשניהם מרצונם נעשה הנדר אין יכולין לכוף זה את זה ובזה אתי' שפיר הסוגי' דף נ"ב ויבואר לקמן סי' ע"ח בס"ד: