הפלאה - קונטרס אחרון (הלכות כתובות)· רבי פנחס הלוי איש הורוויץ
סימן עו · ב
(שם בהג"ה עונתן לת' ימים). היינו דס"ל דמאי דקתני במתניתין הפועלים יוצאין שלא ברשות שבח א' היינו עד יום ח'. וס"ל דמדלא נתנו במתני' שיעור משמע דמיד שבא לביתו יכול לחזור ולילך שלא ברשות עד יום ח' וכן כמה פעמים בקביעות וממילא דעונתו לח' ימים והא דלא נקט מתני' בלשון שיעור עונה כמו בסיפא דיש פועל שעונתו לח' ימים היינו דהא גופא קמ"ל דאפילו פועל שעונתו ב' פעמים דבשבת יכול לשנות ולשהות בכל פעם עד יום ח'. וכן נראה מדברי הר"י בתוס' שם בד"ה אלא אורחא וכו' שהכריח דלא קאי אתלמידים דהא אפילו שלא ברשות יוצאין מעולם שלשים יום ויחזור. לביתו יום א' והכי קאמר חדש א' בביתו או ב' חדשים וכו' וכן כתב בהג"ה בסעיף ה' בשם הראב"ד הרי דס"ל דמותר לעשות כן בקביעות דאל"ה לא מוכח מידי דשלא ברשות היינו באקראי ושפיר בעי אורחא דמלתא כמה בקביעות. ודעת הר"ן הוא דרישא דמתני' היינו דוקא באקראי בעלמא ובאמת ס"ל להר"ן דבעיא דש"ס ברשות קאי גם על התלמידים ולשיטתו נראה דפועל שעושה מלאכה בעירו אין לו רשות לשנות ולעשות מלאכה בעיר אחרת בקביעות דלא כמשמעות הבית שמואל בסעיף קטן ב'. ולכאורה היה נראה דזה דמי למ"ש בגמרא ולקמן סעיף ה' דאין חמר רשאי לעשות גמל או ספן בלא רשות. אך באמת ז"א דע"כ זמן מועט שאני דהיינו שבת א' דאל"כ קשה אפילו לשיטת הר"ן דלא מצינו שיהא לחמר רשאי לשנות אפילו בפ"א בלא קביעות. והא דבמדיר קפידה אפילו על שבת א' היינו משום דלא הוי פת בסלו כדאיתא בש"ס ועיין בחידושי' דבזה א"ש בפשיטות הסוגיא דלבתר דמשני אביי לרב"ח דטעמא משום פת בסלו ולא בטייל ופועל דוקא שאל לו חמר ונעשה גמל מאי ע"ש. מיהו י"ל דאף דס"ל להר"ן דאין פועל רשאי לשנות בקביעות על ח' ימים. אבל פחות מזה דהיינו שבוע א' רשאי לשנות בקביעות. מדבעי הש"ס חמר ונעשה גמל מאי ולא בעי בפועל ונעשה חמר. ואין לדחות דהא בעיא שם לענין ברשות ומשום אורחא דמלתא דהא הר"ן כתב שם דהא בעיא הוא לענין שלא ברשות ועיין בסמוך: