הפלאה - קונטרס אחרון (הלכות כתובות)· רבי פנחס הלוי איש הורוויץ
סימן עא · ב
(שם עד שיגדלו וכו') הקשה בדרישה הא אף אחר שיגדלו לא גרע מקרוב אחר. וב"ש בשם הרי"ו כתב דעד שיגדלו יש להם יתרון יותר משאר קרובים ולכאורה אכתי לא מתרצא דהא אפילו בנו הגדול קודם לשאר קרובים כדאי' בי"ד סי' רנ"א. וצ"ל דס"ל דדוקא כשהוא נותן מדעתו הוא מצווה על קרוב קרוב קודם ואח"כ לעניי עיר אבל כשצריך להוצי' ממנו בכפי' לעניי עיר מחלקין בשוה קרובי' ושאר עניי העיר וכן כשמוציאין ממנו בכפי' בשביל קרובים מחלקין בשוה כל הקרובים ואפי' אחד קרוב יותר מחבירו אבל בניו קטני' מוציאין להם לבד קודם לכל הקרובים כיון דאיכא תקנת אושא וכן משמע לשון רי"ו שם במשרים נתיב כ"ג חלק ה' וז"ל מכל זה נראה שאחר שהם גדולים אין כופין אותן אלא כפי שיכפו אותו על שאר קרובים או שאר עניי עיר והטעם נראה משום דכתבו התוספות (בכתובות דף מט ע"ב) הא דכופין על הצדקה אע"ג דמתן שכרה בצידה משום דאיכא תרי לאוין לא תאמץ ולא תקפוץ. א"כ משום קרוב קרוב קודם לא היה מן הדין לכפותו אם היה נותן מדעתו לזה שאינו קרוב כ"כ להכי כיון מוציאין ממנו אלא בכפי' הכל שווין וצ"ע ביה ויותר נראה כמ"ש הדרישה דיאחר שיגדלו יכולין לעשות מלאכה בעצמן מסתמא משא"כ בקטנים. וראיה לדבריו מכתובות דף ק"ז ע"ב דסתם קטנה לא סיפקה במע"י ויש להוסיף על דבריו דבגדולים אם יכולים להתפרנס אע"ג דאין רובין לעשות מלאכה אין כופין אותו לזונם כיון דבני דעת הם אין יכולים לומר לא נעשה מלאכה אבל קטנים כיון דאינם בני דעת אפילו אם הי' רוצים לעשות מלאכה היו יכולים להתפרנס אפ"ה בריך לזונם: