אור ברסלב

הפלאה - קונטרס אחרון (הלכות כתובות)· רבי פנחס הלוי איש הורוויץ

סימן ע · כב

כא

(שם בהג"ה טען ואמר וכו'). יש בזה ג' שיטות שיטת התוספות בכתובות דאפילו לא סיפקה כלל יכול לומר שהיתה מצמצמת. ודעת הרא"ש דדוקא במספקת לדברים גדולים ואינה מספקת לדברים קטנים אז יכול לומר שהיתה מצמצמת. ודעת הרמב"ם דאפילו במספקת במעש' ידיה ולותה אין מחשבין על מעשה ידיה אלא פורע הקפותי'. והנה כבר כתבתי בחידושים דמשמע מהסוגיא דמקשה מהך דכיצד אמרו ממאנת וכו' לשמואל. ואמאי הא התם מיירי מסתמא כשבא ממדינת הים. א"כ י"ל שהוא מודה שלא התפיס' צררי וגם לא אמר לה צאי. אלא ע"כ דאפילו אם נא אמר לה צאי יכול לטעון שהיתה מצמצמת ולרב מיירי שפסקו לה ב"ד כדקתני בברייתא ואם קדמו ב"ד ופסקו מה שפסקו פסקו ויש ליישב אפילו לדעת הרא"ש הנ"ל דלא ניחא להש"ס לאוקמי שבתחלה היתה מספקת לגמרי אף לדברים קטנים ואח"כ לא סיפקה אף לדברים גדולים תדע דבל"ז ע"כ צ"ל כן לפמ"ש התוס' שם בד"ה קטנה וסיפקה וכו' דהא דמהני מחילה בקטנה היינו לדברים קטנים א"נ בפעוטו' וא"כ מה מקשה הש"ס הכא מהברייתא דכיצד אמרו ממאנ' דילמא מיירי שהיה פחותה מעונת הפעוטות כשהלך בעלה ועתה לא סיפקה אף לדברים גדולים (הניחא לדעת הרי"ף בגיטין דף ס"ה דאין מתקדש' למיאון בפחות מעונת הפעוטו' אבל הרא"ש ס"ל שם כגירסת רש"י ע"ש) וכ"ש דא"ש לפמ"ש לעיל סימן ס"ט סעיף ד' דאפילו אם תתרצה כשאמר לה צאי יכולה לחזור בה ע"כ צ"ל דהא דחיישינן שאמר לה צאי אע"ג דיכולה לחזור בה משום דמיירי במספק' לדברים גדולים ובזה א"י לחזור בה כמש"ש וע"כ צ"ל דלא ניחא ליה להש"ס לאוקמי בהכי שאינה מספקת עתה אף לדברים גדולים א"כ ממילא צריך לאוקמי בשפסקו לה ב"ד וכרב. אך לשיטת הרמב"ם צריך ליישב הסוגי' דמאי מקש' לשמואל דילמא מיירי כשבא מיהו נרא' דודאי אין כוונת הרמב"ם שאם עשתה והטמינה המעשה ידי' ולותה יצטרך הבעל לשלם מה שלותה דמה"ת נימא כן אפילו פסקו לה ב"ד כיון דכתבנו לעיל דהמלוה תובע לאשה והיא תובע' לבעל האיך יכולה לתבעו הא יכול לומר יש לי בידך כנגדן אלא ודאי מיירי כשלא עשתה מלאכה ואינו יכול לנכות מזונותי' בעבור שלא עשתה וכן הוא מפורש להדיא בתשובת הרשב"א שהביא הב"י בס"ס צ"ה. ולפ"ז י"ל דס"ל להרמב"ם דדבר זה תליא בפלוגתא דרב ושמואל לפמ"ש בחידושים דבין למ"ד משום צררי בין למ"ד משום באי היינו משום דרב לטעמיה דס"ל ד' נ"ח ע"ב דמזוני עיקר. ושמואל סבירא ליה כריש לקיש דמ"י עיקר. אם כן י"ל דלרב אפילו כשביטלה ממעשה ידי' מכל מקום אינו יכול להפקיע מזונותיה שהוא עיקר. אבל לשמואל דסבירא ליה דמעשה ידי' עיקר א"כ היכא דביטלה ולא עשתה אין הבעל חייב במזונות ושפיר מקשה לשמואל דא"א לאוקמי בהכי מיהו אכתי יש לדקדק דא"כ לא הוי בריך לשנויי דלמ"ד משום צררי צררי לקטנה לא מתפיס ולמ"ד משום צאי בדלא סיפקה. דבשנוי' דלא סיפקה הוי סגי אפילו למ"ד משום צררי די"ל כשבא ומודה שלא התפיס צררי כיון דלא סיפקה בריך לשלם משמע כדעת התוספות והרא"ש דאפי' בלא סיפקה יכול לומר שהיתה מצמצמת אם לא שפסקו לה הב"ד והיינו לשמואל ע"כ משום דצררי לקטנה לא מתפיס. מיהו אין חזה קושיא כ"כ על הרמב"ם דקושטא קאמר דלח"ד משום צררי א"צ לאוקמי בדלא סיפקה משום דצררי לקטנה לא מתפים. מיהו כבר כתבתי בחידושי דאין הכרח מן הסוגיא אפילו לשיטת הרמב"ם דהמקשה הוי ס"ד דמיירי בסיפקה גם עתה דאפ"ה כשבטלה ולא עשתה מלאכה צריך הבעל לשלם עבורה די"ל דדוקא בקטנה דקי"ל קטן שהזיק פטור מלשלם א"כ כיון דס"ל לרב דמזוני עיקר א"כ י"ל דבמה שלא עשתה אף שהפסיד' לבעל פטורה מלשלם. אבל בגדולה כיון דקי"ל דהחובל בא"א צריך לשלם שבת לבעל כדלקמן סי' פ"ג ה"נ כשביטלה ממלאכת' צריכה לשלם לבעל. וזה נלענ"ד דעת הרמ"א ז"ל דאע"ג דסתם לעיל כדעת הרמב"ם מ"מ הכא כשבא והיא מספקת אין צריך לשלם משום דהיא חייבת לו מחמת מעשה ידיה ובפירוש הסוגיא ס"ל כדעת הרא"ש באינה מספקת אלא לדברי' גדולים. ומש"ה יכול לומר שהיתה מצמצמת כמו שבארנו שיטתו ואין להאריך עוד:

תוכן העניינים

הפלאה - קונטרס אחרון (הלכות כתובות)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה