הפלאה - קונטרס אחרון (הלכות כתובות)· רבי פנחס הלוי איש הורוויץ
סימן סח · יג
(שם אבל תוספת יש לה וכו') כ' הב"ש דהרשב"ם והש"ג חולקין על זה ואף הרא"ש כתב דמסתברא דמפסדת גם תוספת כתובה דלא שייך שנאה בזמן מועט. וכבר כתבנו פירוש נכון בחידושי' דס"ל דא"ב לחזקה דאין אדם טורח אלא משום דחיישינן דהערים לעשות נשואין כדי להפסידה כתובתה שהיה לה מן האירוסין ע"ש ונ"מ חזה לדינא למנהגינו שמקדשין תחת החופה א"ב לחזקה דאין אדם טורח דלא שייך שנאה בזמן מועט ובזה יש ליישב קושי' התוס' בדף ט' ע"ב בד"ה אבל בגליל וכו'. אבל קשה דמייתי מדיוקא ה"ל לאתויי מרישא דקתני בתולה אלמנה מן האירוסין וכו' וע"כ לענין כתובה מיירי דלאוסרה עליו אפי' מן הנשואין נמי וכו' כדמוכח לקמן דפריך וניחוש שמא תחתיו זינתה. והניח בקושי' ולפי דברינו מתורץ היטב דכיון דמוקי שם בדף י"ב דלא חיישינן שמא תחתיו זינתה משום דמיירי בקידש ובעל לאלתר א"כ ליכא סייעתא דאמרי' חזקה אין אדם טורח. כיון דהוי בזמן מועט בל"ז לא שייך הערמה וא"כ אין לחוש לשנאה בזמן מועט. ולכך מייתי ממתניתין דהאוכל אצל חמיו ביהודא דמיירי בקידשה זמן מרובה קודם החופה מיהו דעת הגאון שהביא הרא"ש ושאר פוסקים נראה דס"ל דהך מלתא גופא דנימא דלא שייך שנאה בזמן מועט אינו מדין תורה אלא מתקנת חכמים דאל"כ נימא דאם נשא אשה ואומר באותו יום שראה שזינתה שיהא נאמן משום דלא שייך שנאה בזמן מועט ויש לדחות ועמ"ש בחידושי: