הפלאה - קונטרס אחרון (הלכות כתובות)· רבי פנחס הלוי איש הורוויץ
סימן סח · יב
(סעיף ח' אינה מפסדת אלא עיקר כתובה וכו') כתב הרשב"א והביאו הה"מ דאם לא טרח בסעודה אינו נאמן וכ' הב"ש דמשמע דבין בטענת פ"פ בין בטענת דמים במקום שאין נוהגים משמוש הדין כן וכן לענין תוספת כתובה אין חילוק אך לפמ"ש בחידושינו דלדעת הרמב"ם דמפרש דטענת פ"פ הוא אפי' בשיצא דם דתלינן בד' לילות או בדם נדה מתורץ קושית הרא"ה והר"ן דמאי צריך לחזקה דא"א טורח בסעודה כיון דטוען ברי שלא נתחייב וקי"ל דהמע"ה דהא כיון דד' לילות או דם נדה שלא בשעת וסתה דלא שכיחי ה"ל רובא וחזקה דעדיפי מחזקת ממון א"כ זה דוקא בטענת פ"פ ויצא דם אבל בטענת דמים במקום שאין נוהגין משמוש או בטענת פ"פ ואבדה מפה א"צ לחזקה דא"א טורח ומהימן אפי' לא טרח בסעודה ואפי' לענין תוספת אך לדעת הרא"ה ושאר מפרשים שכתבו דהא דצריך לחזקה דא"א טורח הוא משום דרוב נשים בתולות נשאת א"כ אין חילוק בין טענת פ"פ לטענת דמים בלא משמוש. מיהו כ"ז בטוענת ברי ומכחשת אבל אם הוא שותקת אפילו לדעת זה דאית לה רובא וחזקה מ"מ ברי וחזקת חמון דידיה עדיפא כמ"ש בחידושים בדף יו"ד בד"ה חזקה וכו' דמוכח כן מסוגיא דף ל"ו גבי חרשת ושוטה וכו' ע"ש וכן צ"ל ע"כ למאי דקי"ל דחרשת ושוטה אין להם כתובה אלא בדכתב לה א"כ דמי לתוספת ואפ"ה משמע דנאמן לטעון פ"פ כדאי' בדף ל"ו דמוקי שם בטענת פ"פ מדקתני שם בוגרת ע"ש אלא דטענינן להו משארסתני נאנסתי כפירש"י שם והיינו כמ"ש לעיל דהיינו ביש שהות אחר החופה דאמרי' כנכ"ה וא"צ לברי שלה ובזה מתורץ נמי מה שהקשה בס' פני יהושע בדף יו"ד אהא דאמר הם אמרו והם אמרו דמשמ' דלמ"ד כתובה דאורייתא לא מהימן והא ר' מאיר ס"ל ביבמות דף קי"ב דטענת בתולים כל שלשים יום אע"ג דלא שייך משמוש כל שלשים יום וד' מאיר ס"ל כתובה דאורייתא ולפמ"ש י"ל דהתם מיירי בשותקת והא דלא טענינן לה שנאנסה לאחר נשואין כבר כתבנו לעיל דז"א אלא בחרשת ושוטה דפיתויין אונס אבל בפיקחת ושותקת י"ל שברצון זינתה ולא ה"ל א"י אה פרעתי כיון דליכא ברי של התובע ועמ"ש בס"ס זה. מ"ש יצא לנו מזה דבשותקת א"צ לחזקה דא"א טורח ומ"ש הב"ש דמשמע מדכתב הרא"ש דהכא מיירי במכחשת אותו או בשותקת משמע דאף בשותקת בעינן חזקה דא"א טורח אינו מוכרח דאף דמיירי בשותקת מ"מ מה שהוצרך לומר הם אמרו והם אמרו היינו במכחשת ואין לדקדק מהא דמייתי רב יוסף בדף ט' ע"ב סייעתא לרב יהודה ממתניתין דהאוכל אצל חמיו וכו' ולא מוקי לה בשותקת דלא מיבעי' לפירש"י שכתב ברס"י זה דאף ביהודא צריכה לטעון שבא עלי' באירוסין א"כ הא מהימנא במיגו דהיתה מכחשת אותו ואפי' לפי' התוספות שכתב דמהני ביהודא בשותקת מ"מ אין הכרח מזה דמייתי סייעתא לכולה מלתא דרב יהודה דעכ"פ מסייע ליה בשותקת דנאמן: