הפלאה - קונטרס אחרון (הלכות כתובות)· רבי פנחס הלוי איש הורוויץ
סימן סח · יא
(שם בהג"ה וי"א הא דנאסרת וכו'). הוא דעת רבינו יונה שהביא, הרא"ש ובתחלה הקשה עליו הרא"ש כיון דאיכא רובא דרצון נימא דחזקה ורובא רובא עדיף ובסוף דבריו כתב ויש להביא ראיה ממתניתין דמשארסתני נאנסתי אע"ג דאיכא לבעל חזקת ממון ורוב דרצון ולכאורה קשה עליו דהא התם שכבר ניסת והיא טוענת ברי ה"ל א"י אם פרעתי אע"ג דהוא אומרת משארסתני נאנסתי הא הרא"ש ס"ל דארוסה יש לה כתובה ואפי' אי נימא דארוסה אין לה כתובה מ"מ היא נאמנת במיגו שנאנסה אחר הנשואין דאז ה"ל א"י אם פרעתי כדמוקי רבא בדף ע"ה דמיירי ביש שהות אחר החופה דהיינו שנאמנת במיגו דנאנסתי אחר הנשואין כמ"ש התוס' שם (ועיין בחידושינו בדף ט' ע"ב דע"כ ב"ל כן דאל"כ ה"ל לבעל ס"ס דעדיף מחזקה). ולכאורה הי' נראה ליישב דבריו לפמ"ש לקמן דהא דנאמנת לאוקימתא דרבא לומר משארסתני נאנסתי במיגו דנאנסתי לאחר נשואין היינו משום דא"צ לברי שלה דאפי' בשמא ושמא אמרינן כנכ"ה. א"כ שפיר אמרינן דאינה מגרעה במה שאומרת משארסתני במיגו דאי בעי שתק'. משא"כ הכא דצריכה לטעון ברי שנאנס' ה"ל מיגו להוציא ולפ"ז מוכח מדברי הרא"ש דהיכא דשניהם א טוענים ברי ה"ל כשניהם אין יודעים מן הפרעון דפטור היכא דליכא שטר כמ"ש לעיל בסמוך מיהו עדיין צ"ע דנהי דצריכה ברי שנאנסה מ"מ במאי דאמרה משארסתני א"צ ברי עוד כתב הרא"ש ראיה לה"ר וזנה מההיא דהיתה מעוברת דאלים לי' לר"ג ברי דידה ומכשיר העובר אפי' ברוב פסולים אע"ג דל"ל לעובר חזקת כשרות וראיתי בס' כנה"ג שהקשה עליו דהתם הוא מטעם דחזקה דבודקת ומזנה והביא ראיה להיפך משבוי' דאסורה לכהונה אע"ג דאומרת ברי ואית לה חזקת היתר. ולענ"ד נראה דאינו ראיה משבוי' דהכא איכא נמי חזקת כשרות דידה שלא זינתה ברצון אבל בשבוי' דחיישינן שנאנסה מן עובד כוכבים ליכא חזקת כשרות מיהו אכתי צ"ע מה שהביא הרא"ש ראיה משם דהא איכא למימר דחזקה בודקת ומזנה עדיפא טובא יותר מחזקת כשרות וחזקת היתר אך לענ"ד נראה להביא ראיה ברורה מסוגיא דשם ד' י"ג ע"ב בברייתא בד"א בעדות אשה בגופה וכו' ומוקי הש"ס התם לענין תרומה דהיא נאמנת שאין העובר מישראל לפוסלה מתרומה דבי נשא והרי התם איכא רובא דעלמא דאינם כהנים ולא שייך נמי בודקת ומזנה גבי ישראל שאין פוסלה בביאתו ואפ"ה נאמנת מטעם חזקה שלה לאכול בתרומה כיון דאיכ' ברי וחזקה והיינו כמ"ש בחידושי שם משו' דלגבי תרומה לא שייך מעלה פשו ביוחסין וה"ה לענין איסור לבעלה נאמנת מטעם ברי וחזקה אפי' נגד רוב דרצון ועוד נראה די"ל דדוקא נגד רוב רבין ס"ל לרבינו יונה דרוב' וחזקא רובא עדיפא משום דלאו רוב גמור הוא כמ"ש התוס' דף ט' בד"ה אבעיא וכו' וכן מה שהביא הרא"ש ראיה ממעוברת ברוב בתולים וכן מה שכתבנו לעיל להביא ראיה לדברי ר"י דנאמנת לענין תרומה אף על גב דרוב ישראל כ"ז לאו רוב גמור די"ל דאזל' היא לגבי בועל דה"ל קבוע וכל קבוע הוי כמחצה על מחצה משא"כ בשבוי' דרוב עובדי כוכבים פרוצים בעריות רוב גמור הוא ונלע"ד לדעת הר"ר יונה אפי' באומרת מוכת עץ אני נאמנת ומותרת אף דלדעת רש"י וכ"כ הרא"ש בתירוץ א' דמו"ע לא שכיחא וה"ל רובא וחזקה דרובא עדיף מ"מ נראה דמותרת משום דלפי הראיה שהביא הרא"ש ממתניתין דמשארסתני נאנסתי ה"נ יש להביא ראיה ממתניתין דמוכת עץ אני דנאמנת מטעם חזקה. א"כ אפי' נימא דאין להכשירה מטעם ס"ס כיון דמ"ע לא שכיח מ"ח כיון שהיא אומרת שבודאי לא זינתה ברצון תו לא ה"ל רוב גמור שזינתה ברצון דהא אפשר שנאנסה מיהו בירושלמי ריש מכלתין מפורש הפך דברי הר"ר יונה. דאיתא שם גבי דברי ר' אלעזר דהאומר פ"פ מצאתי נאמן לאוסרה. וז"ל והאי דתנינין הנושא אשה ולא מצא לה בתולים היא אומרת משארסתני נאנסתי הדא דתימא בכתובה אבל לקיימה אינו רשאי והא דתנינין היא אומרת מוכת עץ אני וכו' הדא דתימא בכתובה אבל לקיימה אינו רשאי וכו' הרי דמפורש דאינה נאמנת לענין איסור וצ"ל דהר"ר יונה כבר דירושלמי לשיטתי' אזל דפריך שם על דברי ר' אלעזר דאמר האומר פ"פ מצאתי נאמן לאוסרה עליו ולאו ספק אנוס' היא ומשני יש קול לאנוסה משמע דסבר דרוב דרצון רוב גמור ואין לחשבו בס"ס כלל ולהכי ס"ל דאינה נאמנת לענין איסור בין בטענת משארסתני נאנסתי בין בטענת מוכת עץ אני דכולהו לא שכיחא. אבל סוגיא דידן דחשיב לאונס לס"ס וכמ"ש התוספות דס"ל להש"ס דרוב דרבנן לאו רוב גמור הוא שפיר נאמנת בין בטענת נאנסתי או מוכת עץ אני כיון דליכא רוב גמור שזינתה ברצון ועיין בחידושי שכתבתי לתרץ דברי הירושלמי דאינו סותר לסוגיא דידן: