הפלאה - קונטרס אחרון (הלכות כתובות)· רבי פנחס הלוי איש הורוויץ
סימן סח · י
(סעיף ז' אם היא אשת ישראל וכו') נלע"ד דמיירי הכא כשאין שעות אחר החופה לחוש שזינתה אח"כ אבל אם יש שהות א"כ למאי דקי"ל כרבא בכתובות דף ע"ה ע"ב דאמרינן כאן נמצא כאן הי' כמסקנת הש"ס דף ע"ו ע"ב גבי החליף פרה בחמור וגבי מחט שנמצא בבית הכוסות דאפי' בטענו שניהם ספק אין מחזיקין מרשות לרשות ואמרינן כנכ"ה כדאי' בח"מ סי' רכ"ד והכי קי"ל לענין איסור כדאי' בא"ח סי' תס"ו ע"ש בב"י בשם הריטב"א דאמרינן כנכ"ה וראי' ממומין ע"ש במגן אברהם ס"ק כ"א הרי דאזלינן אפי' לקולא משום חזקה כנכ"ה. ומכ"ש הכא דלחומרא והכי קי"ל לענין טומאה דאין מחזיקין ממקום למקום כדאי' בריש נדה א"כ ה"נ אפי' באשת ישראל אסורה דלא עדיפא חוקת היתר דידה נגד חזקת הגוף וחזקה דכנכ"ה. (ועיין בתוס' דף ט' בד"ה לא צריכא וכו') א"כ לא נשאר אלא ספק אונס ספק רצון ואסורה מספק תדע דהא כתבו התוס' בד"ה אבע"א וכו' דהיכא דאיכא רוב גמור אין להכניסו בסיס וחזקה דכנכ"ה וחזקת הגוף ודאי טפי עדיפא מרוב גמור דהא קי"ל דאין הולכין בממון אחר הרוב ובחזקות אלו ודאי מוציאין ממון אפי' בשמא ושמא כדקי"ל בח"מ סי' רכ"ד וכנ"ל ועוד ראיה מהא דקי"ל כר' גמליאל באומרת משארסתני נאנסתי דנאמנת להוציא מאתים אע"ג דה"ל לבעל המוחזק ס"ס ספק רצון ספק אינו תחתיו וע"כ צ"ל משום דאמרינן כנכ"ה לגבי ספק אינו תחתיו כמבואר בחידושי' באורך בתו' ד"ה אי למיתב וכו' והא דלא משני הש"ס בדף ט' דמקשה והא ס"ס הוא דמיירי ביש שהות אחר החופה היינו משום דהתם קאי לר' אליעזר דס"ל בכתובות דף ע"ה שם דלא כרבא ול"ל חזקה כנכ"ה כמ"ש בחידושינו בריש מכילתין והבאתי שם עוד ראיה דלרבא דס"ל בסנהדרין דף ח' דאין חוששין ללעז ע"כ צ"ל טעמא דמתני' בריש מכלתין משום זנות שאחר החופה דאמרינן כנכ"ה ותמיהני שלא הזכירו הפוסקים חדין זה והנה בח"מ כתב דבזה"ז שמקדשין תחת החופה וליכא חשש אפי' באשת כהן אלא משום זנות שאחר החופה חולין במצוי וכן נראה ממ"ש בתשובת מ"ב והביאו המ"א בסי' תס"ז ס"ק י"ח מיהו נראה דהיינו דוקא באינו מצוי כלל אבל במצוי קצת אפי' אם יש לחשוב אותו לרוב הא חזקת כנכ"ה וחזקת הגוף עדיפא מרובא כמ"ש ויש לתלות אפי' במיעוט המבוי שהי' אחר החופה ברשות הבעל וע"ש במ"א במה שהשיג על המ"ב ולפ"ז אפי' באשת ישראל איכא חשש זה אם לא באינו מצוי כלל גם מ"ש בח"מ להתיר אפי' באשת כהן צ"ל כאורה דהיינו שהי' אומרת ברי לכשר נבעלתי דאלא"ה הא קי"ל לעיל ס"ם וי"ו דאפי' בדיעבד בעי' חרי רובי להכשיר מיהו לפמ"ש לעיל בסעיף ג' יש לחלק דבטענת פ"פ כיון דאין איסור אלא לגבי הבעל דשוי' אנפשיה חתיכה דאיסורא י"ל דלא שייך מעלה עשו ביוחסין ולא בפי' תרי רובי אבל בט"ד שהוא טענה מבוררת י"ל דבעי' חרי רובי מיהו י"ל כיון שלא נהגו בשושבינן ומשמוש אפי' בט"ד לא הוה טענה מבוררת מ"ח היכא דאיכא רוב פסולים כגון עיר שרובה עובדי כוכבים וליכא ברי דידה אפשר דאפי' מדינא אסורה באשת כהן מיהו י"ל דמדינא אמרינן חזקה אשה בודקת ומזנ' וחזקת היתר עדיף מרוב פסולים וצריך עיון לדינא:
והנה לענין כתובה כתב ס"ק ט' דמפסדת אפי' באשת ישראל משום דאין כאן אלא ספק אחד דשמא תחתיו נאנסה אם לא כשטוענת ברי שתחתיו נאנסה ולפמ"ש ביש שהות אחר החופה אמרינן כאן נמצא כאן היה אפי' היכא דליכא ברי כדקי"ל בח"מ סי' רנ"ד א"כ אפי' היא אומרת בתולה הייתי והבעל נאמן שהיא משקרת ח"מ לא גרע משמא וממילא אמרינן דתחתיו נבעלה ולכאורה ראיה מפורשת לזה מהא דאמרי' בכתובות דף ל"ו גבי חרשת ושוטה דלר"נ אין לה טענת בתולים דטעניני' לה משארסתני נאנסתי כפירש"י שם אע"ג דליכא ברי אלא משום דמיירי שם ביש שהות אחר החופה דהא בזה מיירי ר"ג כדמוקי רבא בדף ע"ה ע"ב אמרינן שתחתיו נבעלה אפי' בלא ברי אלא דאכתי איכא למימר דה"מ בחו"ש וקטנה דקיי"ל דפיתוין אונס אבל בפקחים י"ל כיון שהיא משקרת וליכא ברי יכול לומר שמא ברצון זינתה אע"ג דכיון דה"ל לאחר נשואין מטעם כנכ"ה א"כ ה"ל כאומר אינו יודע אם פרעתיו ח"מ כיון שהבעל נאמן שהיא משקרת לא דמי לא"י אם פרעתי דהתם איכא ברי דמלוה שאומר לא נפרעתי אבל הכא ה"ל כשניהם אין יודעים חן הפירעון דקי"ל בח"מ סי' ע"ה דפטור אך י"ל דהכא כיון דאיכא שטר כתובה בידה הא קי"ל בח"מ ר"ס פ"ב דבמלוה בשטר אם שניהם אין יודעי' חן הפירעון דמוקמינן השטר אחזקתו וצ"ע אם יש לה דין שטר ועיין בש"ך בח"מ בסי' פ"כ בדיני מיגו לענין אי אמרינן בכתובה מיגו להוציא ועיין בב"ש פי' זה ס"ק כ"ב ולפי' התוס' שם בדף ל"ו דכל חרשת ושוטה הם בחזקת מוכח עץ נ"מ לדינא דאין בחו"ש ט"ב אפי' ליכא שהות משום דבחזקת ח"ע הן. אלא דבאין שהות אין לה אלא מנה כדין מ"ע אבל לפירש"י שם היכא דאין שהות מפסדת כתובתה לגמרי כיון דליכא ברי אע"ג דהוי ס"ס ספק מ"ע וספק תחתיו באונס דהא כתבו התוס' בדף ט' דהא דלא אמרינן ספק מ"ע מדלא טענה כיון דליכא גנאי וזה לא שייך בחו"ש כמו שכתבו לעיל מ"מ כבר כתבנו דלדעת רש"י מוכת עץ לא שכיחא ואין לחשבו בס"ס ועיין מה שכתבתי לעיל סעיף ג' לענין איסו' באשת כהן: