הפלאה - קונטרס אחרון (הלכות כתובות)· רבי פנחס הלוי איש הורוויץ
סימן סח · ג
(אין להם ט"ב וכו'). כתב הב"ש דאם היא טוענת בתולה הייתי צ"ע אם היא נאמנת במיגו דבא עלי' באירוסין או ניחא דה"ל מיגו להוציא. והנה בתוס' דף ט' ע"ב ד"ה אבל בגליל וכו' כתבו להדיא דנאמנת לומר בתולה הייתי במיגו דבא עלי'. והמהרש"א הקשה דה"ל מיגו להוציא ובאמת מוכח כסברת התוס' מדקאמר דף י"ב ע"א ש"מ מקומות מקומות יש
דבמקום שנהגו לייחד עמה לא נהגו משמוש. וקשה הא אף במקום שלא נהגו לייחד עמה למה נהגו משמוש הא יכולה לומר מוכת עץ אני תחתך דקי"ל דנאמנת וצ"ל משום דמסתמא אם יאבד הבעל הדם היא תטעון האמת שהיתה בתולה לכך הוצרכו משמוש ואפ"ה במקום שמתייחד לא נהגו משמוש ע"כ צ"ל משום דאף אם תטעון האמת בתולה הייתי תהי' נאמנת במיגו שבא עלי' באירוסין והא דאינה נאמנת אף במקום שלא נהגו לייחד במיגו דמוכת עץ אני ע"כ ב"ל משום דמ"ע לא שכיחא. מיהו התוספת עצמם שכתבו בדף ט' ע"ב דאינה נאמנת במיגו דמ"ע אני משום דה"ל מיגו להוציא צ"ל דלשיטתייהו אזלי כמ"ש בחידושי דמוכח מדבריהם בדף ע"ה ע"ב דה' דלא אמרינן מיגו להוצי' היינו דווקא במקום שצריכה לטעון ברי אבל אם א"צ לברי דידה אמרי' מיגו להוציא דלא גרע מאם שותקת וכבר כתבנו דלשיטת התוס' אפי' שותקת אמרינן מסתמא בא עלי' באירוסין ולפירש"י שכתבנו לעיל שצריכה לטעון שבא עלי' באירוסין צ"ל באמ' דאמרינן מיגו להוציא והא דאינה נאמנת במיגו דמ"ע היינו משום דמ"ע לא שכיחא ועיין בחידושינו שכתבנו דבל"ז מוכרח לומר כן לשיטת רש"י מ"מ זכינו לדין דלכ"ע נאמנת לומר בתולה אני במיגו דבא עלי':