הפלאה - קונטרס אחרון (הלכות כתובות)· רבי פנחס הלוי איש הורוויץ
סימן סח · ב
(וכל המתייחד וכו'). הנה רש"י ז"ל כתב הטעם משום דאמרי' שמא בא עלי' ושכח או הערה בה ולא ידע והתוס' בדף ט' ע"ב בד"ה מאי לאו וכו' כתבו הטעם כיון דמתייחד עמה ודאי בא עלי' וכו' ואע"ג דגבי יבמה אמרי' דעד שלשים יום מוקי אנפשי' וכו'. דע"ד כן מתייחד עמה נראה דר"ל דכי היכי דאמרי' ביבמות דף קי"א בארוסתו לאחר חופה דכיון דגייס בה לא מוקי אנפשי' (ועיין סס"י זה) ה"נ אפילו קודם חופה כיון דע"ד כן מתייחד עמה כדי שיהי' לבו גס בה. לא חוקי אנפשי' וכתב הכ"ש דנ"מ בין טעמא דרש"י לטעמא דתוס' דלטעם התוס' דוקא היכא דהמנהג הוא לייחד עמה או אמרי' דע"ד כן מתייחד. ודבריו צ"ע דהא מפורש בש"ס דף י"ב בשינויא דרבא דהכי קאמר כל שלא נהג מנהג גליל בגליל אלא מנהג יהודא בגליל א"י לטעון טענת בתולים. הרי אף כשאין מנהג המקום כן אלא הוא נהג כן א"י לטעון ט"ב וצ"ל דכוונת הב"ש לאפוקי היכא דנתייחד עמה דרך מקרה אז לא אמרי' דבא עליה אבל אם הוא מתכוון לייחד עמה כדי שיהא לבו גס בה אף שאין המנהג כן א"י לטעון ט"ב. אך לפ"ז נראה דגם רש"י ז"ל מודה בזה בנתייחד עמה דרך מקרה. וכן מצאתי בס' ש"מ לדעת רש"י. אך קשה לי לדעת רש"י ז"ל לפי מה שיבואר לקמן סעיף ט' (בב"ש בשם התוס') באומרת משארסתני נאנסתי ואין שהו' אחר החופה שתוכל להיות נאנסה אחר החופה אינה נאמנ' להוציא ממנו הכתובה אע"ג דבעל טוען שמא משום דכיון דודאי נבעלה בבית אבי' אמרי' כאן נחבא כאן הי' קודם האירוסין א"כ לדעת רש"י דאמרי' שמא בא עלי' ושכח או לא ידע ששיבר בתולים מ"ח לא עדיף מטענת שמא. א"כ מה לי אומרת משארסתני נאנסתי או שאומרת שבא עלי' באירוסין כיון דודאי נבעלה בבית אביה למה לא נימא כאן נמצא כאן הי' קודם האירוסין ועיין בחידושי שם די"ל דס"ל לרש"י דכיון דקתני בברייתא ביהודה הי' מיחדין שעה אחת קודם החופה דמשמע דהיו מייחדין אותה בבית הבעל וכיון דקי"ל דמשע' שמסרה האב לרשות הבעל כבר יצאה מרשות האב ולא גרע מבוגרת שכתב הרא"ש בפ' המדיר דלא אמרי' בה כאן נמצא כאן הי' דה"ל כאילו נמצא כבר ברשות הבעל מיהו בפי' המשנה להרמב"ם מפרש מתני' דהאוכל אבל חמיו שהיחוד הי' בבית אבי'. והי' מזה הכרח למ"ש בס"ס זה דמשמעות הפוסקי' הוא דלא כהתוס' דאפי' באין שהות אחר החופה נאמנת. מיהו י"ל דאף רש"י ס"ל דארוסתו שאני דכיון דגייס בה מסתמא בא עלי' ושכח. ועדיף חזקה זו מחזקה דכאן נמצא כאן הי'. אלא דלא ניחא לי' לרש"י ז"ל לאלומי כ"כ חזקה דבא עלי' גם נגד חזקה דאין אדם טורח וכו' וצ"ע עוד נראה דנ"מ בין טעמא דרש"י לטעמא דתוס' דלטעמא דרש"י בעינן דוקא שטוענת ברי אבל בשותקת לא טענינן לה כדקאמר ברפ"ב עד כאן לא קאמר ר"ג במשארסתני נאנסתי דנאמנ' אלא בברי ושמא אבל לטעמא דהתוס' דדמי לנסתרה אחר החופה כנ"ל א"כ אפי' שותקת א"י לטעון כחו שיבואר בס"ס זה גבי נתייחדה עמו אחר נשואין מיהו י"ל לפמ"ש לקמן בשיטת רש"י בדף נ"ו גבי חרשת ושוט' דטענינן לה משארסתני נאנסתי אע"ג דליכא ברי משום דמיירי התם ביש שהות אחר החופה דאמרי' כאן נמצא כאן הי' כמ"ש בחידושי שם. א"כ י"ל דהיכא דנתייחד עמה שעה אחת קודם החופה בבית הבעל א"כ אפי' שותקת מהני. אך י"ל דדוקא בחו"ש מהני בשותקת משום דכשנבעלה תחתיו אפי' נתפתה ה"ל אונס דאין לה דעת משא"כ הכא דאיכא ספיק' שזינתה ברצון תחתיו בעי דוקא שתטעון ברי שבא עלי' כמו שיבואר לקחן: