הפלאה - קונטרס אחרון (הלכות כתובות)· רבי פנחס הלוי איש הורוויץ
סימן סז · ו
(סעיף וי"ו השוטה לא תקנו לה נשואין וכו') כתב הב"ש בשם המגיד בכנס שוטה ונשתפית צריך לקדשה מחדש ולכך לא כתב הרמב"ם בפ' י"ב בכנס שוטה ונשתפית דיש לה כחובה אם רוצה לקיימה והקשה הב"ש דא"כ מה חידש בש"ס כשהוא שוטה ונשתפה רבה לקיימ' יש לה כחובה מנה מאחר דצריך לקדשה מחדש פשיטא דיש לה כתובה אלא ודאי דא"צ קידושין אחרי' עכ"ל ולענ"ד נראה דמ"ש הרמב"ם בפ"ד מהל' אישות דשוטה אין לה קדושין ובפי"א כתב, דלא תקנו לה נשואן וכן המחבר כפל הדין דבסי' מ"ד כתב דאין לה קדושין דקמ"ל הכא דאין לה נשואין אפילו אם כבר קידשה כשהיתה פיקחת, ואח"כ נשתטית או בשוטה שקידשה אבי' בקטנותה ונתגדלה ונשאה דאין הנשואין כלום. ולפ"ז י"ל דמה שאמרו בש"ס (ביבמות דף קי"ג) חרש ושוטה שנשאו נשים. אע"פ שנתפקחו אין להן עליהם כלום רצו לקיימן יש להם כתוב' מנה היינו דמיירי שקידשו כבר קוד' שנתחרשו או נשחטו אלא שנשאו בשעה שנתחרשו או נשתטו. אפילו הכי אין להם עליהם כלום כשחזרו ונתפקחו כיון דהנשואין אינם כלום ממילא דארוס' אין לה כתובה כדעת הרחבים הובא לעיל סי' נ"ה ולפ"ז שפיר קמ"ל דאם רצו לקיימן אח"כ אע"ג דאין צריך קדושין מחדש שהרי הקדושין היו כבר כשהיו פקחין מ"מ יש להן כתובה מנה. ואע"ג דבשעת הנשואין היתה בתולה כיון דהנשואין לא היו כלום יש להם דין בעולה אע"ג דבארוסה אחרת עם פיקח כשבא עלי' באירוסין ואח"כ נשאה יש לה כחובה מאתים דהא איתא במתני' דף י"ב דביהודה אין לה ט"ב מפני שמתייחד עמה ובא עלי' באירוסין הרי להדיא דכשבא באירוסין אפ"ה כתובתה מאחים כיון שהיא בעולת עצמו מ"מ בחו"ש בשעת נשואין שאני כיון שלא הי' בן דעת באותו שעה והיא נבעלה מרצונה דלא שייך לומר נסתחפה שדהו וכמ"ש לעיל בנבעלה לקטן מדעתה משא"כ כשהיא שוטה ונשאה אם קידשה תחילה כשהיתה פקחת פשיטא דכתובתה מאתים למ"ש אפילו בפקחת וכ"ש בשוטה אם רוצה לקיימה ולפ"ז י"ל דברא"ש והטור לשיטתייהו כדאיתא לעיל סי' נ"ה דס"ל דארוסה יש לה כח בה וא"א לפרש הסוגי' דמיירי שקידשו אותן כבר כשהיו פקחין דא"כ למה קתני דאין להם עליהם כלום הא כבר נתחייבו בשעה שנתארסו א"כ שפיר מונח מהש"ס דא"צ קידושין מחדש ועיין בסמוך: