הפלאה - קונטרס אחרון (הלכות כתובות)· רבי פנחס הלוי איש הורוויץ
סימן סז · ה
(סעיף ה' אפי' מנה אין לה וכו') משמע דצריכה גט והיינו מטעם דאמרינן דא"א עושה בעילתו בעילת זנות, ויש להסתפק במקום שאסורה עליו כגון באשת כהן במקום דיש לחוש שנבעלה לפסול לה אי נימא כיון דעכ"פ ביאת איסו' הוא לא אמרינן א"א עבב"ז כמ"ש הב"ש בסי' קמ"ח ס"ק ד' ולא דמי לשאר חייבי לאוין שלא הכיר בה דקי"ל לקמן סי' קט"ז דצריכה גט היינו דמשום איסור עבודה לא הוי מקח טעות אבל בכנסה בחזקת בחולה ונמצאת בעולה דבל"ז הוי מקח טעות אלא דנימא דמשום א"א עושה בב"ז דעתו לקדשה בשעת ביאה ובמקום דהוי בעילת איסור י"ל דלא שייך זה מיהו אפשר לומר דאפ"ה באשת כהן וכיוצא בה כיון דאינו איסור אלא מספק י"ל דדעתו בשעת ביאה שאם הוא מותרת לו תתקדש לו בביאה ועיין בחידושי' דף י"א ע"ב ולפ"ז אם נודע, בודאי שאסורה לו כיון דהוא מקח טעות י"ל שלא הי' דעתו לקדשה בשעת ביאה וצ"ע שלא הזכירו הפוסקים מזה:. והנה בד"מ כתב בשם הש"ג דאין לה תוספת וכן מוכח מדלקמן סי' ס"ח סעי' ח' ועמ"ש שם וכן מוכח מהש"ס מהא דאמרי' בדף ל"ו בחרש' ושוטה דלר' יהושע יש לה ט"ב אע"ג דבחו"ש אין לה כחובה אלא בדכתב לה כדאי' בסעיף ט' וה"ל כמו תוספת אלמא דאבדה תוספת. וצ"ל לפמ"ש הב"ש דטעם דאין לה תוספת משום דכיון דהיא ידעה הי' לה להודיע לו אף דבחו"ש לא שייך זה מ"מ לא עדיפא משאר נשים דהרי בנמצא בה מומים דג"כ אבדה תוספת מטעם זה ולא מצינו בזה חילוק בין חו"ש לשאר נשים ומוכח מסוגיא זו עוד דבמוכת עץ שלא הכיר בה דיש לה תוספת ולא אמרינן דלא כתב לה אלא לשם תיבת ביאה של בתולה ועיין בח"מ לקמן סי' ס"ח ס"ק י"ג. דהא אמרי' שם בתו"ש דטענינן לה שהיא מוכח עץ אע"ג דאין בהם כתובה כי אם בדכתב לה והוי כתוספת: