אור ברסלב

הערות שוליים על מכילתא דרבי שמעון בן יוחאי

פרק כב

פרק כא

פסוק א

פליג אברייתא דרשב״י בירושלמי סנהדרין פ"ח ה"ח. והוא כתני ר״ח שם, אביו של חזקיה וכ"ה ברמב״ם פ״ט מה׳ גניבה ה"יא.

כלומר העדאתו והיינו התראתו כדאיתא בסנהדרין ע״ב ע״ב.

ע' ספרי דברים פי' קמ״ח.

כ"כ בכ״י וצ״ל עג פ והיינו פרק או פסקא ע"ג, עיין לקמן סוף פסוק ב'.

סנהדרין ע"ב ע"ב.

פסוק ב

שם ע״ב ע״א וע' מכילתא.

לפקח עליו את הגל כדמפרש בסנהדרין ע"ב ע"ב.

ע׳ מכילתא.

מוחה כמו מכה.

הבא להורגך השכם להורגו.

שם ע״ב ע״א.

ע' לעיל הערה ה49'.

שאם יש לגנב חוב לגבות אחר זמן אין שמין החוב לנגנב.

אולי ס״ל כר״ה או כסף או מיטב, ב"ק ט׳ ע״א.

מכות ב' ע"ב.

כנראה ס"ל אפילו הגנבה שוה יותר מכסף ממכרו אינו חייב לשלם אח״כ. והרמב״ם פ״ג מה' גניבה ה"יד לא פסק כן.

קידושין י"ח ע״א.

ע"ל סי' כ"א פ׳ ז'.

פסוק ג

ע' שבועות מ"ו ע"א.

היינו אם לא הגביהו אלא משכו ויצא.

ע' ב"ק ע׳׳ט ע"א.

ב"מ ח' ע"א.

לעיל אות צ55'.

ע' כל זה בב"ק ס״ג ע"ב בשם תנא דבי חזקי׳.

אם אחר גנב את בנו ומכרו חייב עליו מיתה.

עי' ירושלמי שבועות פ״ו ה״ו.

בכ״י גר׳: שמנתן עליך גמודה לך. והוא ט״ס ע׳ לקמן פס' ח'.

ע׳ לקמן פ' ח׳ על כל דבר פשע.

ברייתא דב"ק ס"ד ע"ב.

הוא האומר כדכתיב ונקרב בעל הבית.

אם כפר ונשבע ואח"כ הודה.

כדכתיב אשר ירשיעון אל' פרט למרשיע את עצמו.

פסוק ד

בכ"י כ': ויצתא.

ב"ק נ"ח ע"ב ותוספתא שם פ"ו י"ט.

דריש או כדלעיל כ"א ל״ז ועיי״ש הערה כ'.

בכ"י כתוב: שני.

ב"ק י״ט ע"ב ועי׳ מכילתא.

בכ״י כ' שהו.

בכ"י גר׳: ראתה זרעים ואכלה זרעים.

ע' ב"ק נ"ח ע"ב ונ"ט ע"א.

ב״ק נ״ה ע"ב.

תוספתא ב״ק פ״ו כ"א וירושלמי שם פ"ו ה״ב.

ב"ק ט״ו ע״ב.

ירושלמי ריש ב"ק.

ב"ק י"ז ע״ב.

ע' ב״ק י"ז ע״א וי"ט ע"ב.

ב"ק כ״א ע"ב.

ב"ק נ״ט ע״ב.

גיטין מ״ח ע"ב.

נ"ל לפרש: יכול שישלם מן העידית קרקע גדולה כמו הזיבורית שהזיקה ת"ל שדהו שלא ישלם מן העידית רק קרקע שהיא שוה כמו השדה האמורה למעלה כי יבער איש שדה דהיינו השדה שהזיקה.

צ״ל: אלא זה בלבד.

לכאורה היה נראה להגיה דצ"ל נזק במקום קנס, אך קשה להגיה ד' פעמים דאפשר דתנא דברייתא דילן קרי לתשלומי נזקי ממונו קנס, ועיין כתובות י׳ ע"א דתנא קנס חכמים במקום תקנת חכמים.

דמטלטלין כל מילי מיטב הוא כמ״ש בב"ק ז' ע"ב, ועי' רמב״ם פ"ח מה' נ"מ ה״י. ובכ״י גרס שאין שמין לו מן המטלטלין אך לקמן גם בכ״י גר' ב' פעמים: אלא מן המטלטלין.

ע' לעיל הערה פ57'.

ע' ב"ק ו' ע"ב תוס' ד״ה שור רעהו.

פסוק ה

מכילתא.

ע' ב״ק ס״א ע״ב. בכ"י איתא כאן: מה זה מיוחד עשה את שאין מיתכוין כמיתכוין כך כל דבר נעשה את שאין מיתכוין כמיתכוין. עכ״ל, וצריך להיות לעיל אחרי: שאין מסכוין כמתכוין.

בכ״י גר' : דרך רשות היחיד.

שם.

שתהא הולכת ונסרכת בעשבים ובקסמים שעל גבי קרקע וכפירש״י ב״ק ס״א ע"א על נכפפת. ובכ״י גר' מכבס לפניה והולך.

בכ"י גר׳: מעובות של שיש, ונ״ל דתחת "מצבות של פשתן" צ״ל "מעובות של פשתן" והוא מעבה האדמה שהפשתן זרוע שם.

ירושלמי ב"ק פ״ו ה״ה, ובבלי ס' ע״א.

אף המבעיר מה שבוער חייב. ועי' כלים פ"ח מ"ט.

כלומר אף המזיק את הבעירה דהיינו שמכבה חייב.

ע' ב״ק נ"ט ע״ב.

ב״ק ס"א ע"ב וס"ב ע"א.

ב״ק שם.

ב"ק נ"ט ע"ב.

ב"ק ס"א ע"ב.

ב״ק ס״ב ע״ב.

כל זה במשנה שם.

עי' מכילתא ומשנה ריש ב״ק.

פסוק ו

כל זה בב״ק ק"ו ע"ב.

עי' תוס' ב"ק ס״ג ע"א ד"ה רעהו.

ע' ב״מ נ"ו ע״א נ"ז ע״ב.

ע׳ רמב״ם פ"ב מה' שכירות ה"ה.

עי' לעיל כ"א ל"ה, ולקמן אות י61׳.

רמב״ם פ"ב מה' שכירות ה"ה.

ובירושלמי שבועות פ"ו ה"א תני ר"נ או כלים להביא כלי חרס. ועי' כלים פי״ז מי״ג.

משנה ריש קידושין ועי' ירושלמי שם.

אולם ס"ל כר״י בקידושין נ"ד ע"ב דמעשר ממון הדיוט הוא ואולי יש לחלק בין מעשר לכסף מעשר כדאשכחן בירושלמי מ"ש פ"א ה״א, ע' רמב״ם פ"ז מה' מ"ש ה"כ.

ב"ק צ"ג ע״א וירושלמי שבועות פ"ח ה"א.

ירושלמי שבועות פ"ח ה״א.

מכילתא, ב״ק ס״ט ע"ב.

משנה ב"מ ל"ג ע"ב ועיי"ש בירושלמי.

עי' ב״ק ס״ג ע״ב.

שלא בשבועה.

ע"ל פסוק ג׳.

עי׳ ב״ק ס"ג ע"ב וירושלמי שבועות פ"ח ה"ג ולעיל פס' ג'.

ע' ב"ק ס״ג ע"ב.

דוקא על שליחות יד חייב ולא על אבידה וגניבה.

פסוק ז

בכ"י גר': גונוב.

במה"ג כתוב כאן כבמכילתא דר' ישמעאל: ונקרב בעל הבית וגו' שומע אני לשאול באורים ותומים וכו' ונקרב בעל הבית וגו' לשבועה אתה אומר לשבועה וכו' וכו' עד מה כאן בב״ד אף להלן בב"ד עכ״ל. וכאן הדפסתי עפ"י כ"י שעכטער והלשון צ"ע קצת ונ"ל דקריבה האמורה להלן היינו עד הא' יבוא דבר שניהם דזו היא קריבה וזו היא ביאה.

הוא קלסתר. והיינו סל, ע׳ כלים פ"כ מ"א.

ע׳ ב׳מ מ״א ע"א.

פסוק ח

ב"מ מ"ד ע"א, ועי' מכילתא.

בכ"י גר': חיטא.

בכ"י גר': עקדה.

ב״מ מ"ג ע"ב.

עי' ב"מ מ׳ ע"ב.

כן הגירסא בכ"י.

ע"ל פסוק ג׳.

שבועות ל"ט ע״ב, רמב"ם פ"ג מה' טוען ונטען ה"א.

שבועות ל"ח ע"ב.

דקרא גם בשומר אבידה מיירי דכתיב על כל אבדה, עיין ב"ק נ"ז ע״א וב״מ כ"ז ע״א.

דטענו חטין ושעורין והודה בא׳ מהן חייב שבועות מ׳ ע״א.

כנראה הכ״י מכאן עד מה ראית וכו' נמחק ומשובש, וע' שבועות ל"ח ע"ב ושם מ׳ ע"ב.

ע"כ נדפס עפ"י כ"י.

ע' אות ק60'.

והוא שאמר אתם עדי, סנהדרין כ"ט ע״א.

שבועת ה' תהיה בין שניהם.

רמב"ם פ"א מה' טוען ונטען ה״ב.

עי' לקמן כ״ג ב' לא תהיה אחרי רבים לרעות.

ב"ק ע"ה ע״א.

מכילתא.

שם וע"ל פסוק ו' ורמב״ם פ״ב מה' שבועות ה"ה.

פסוק ט

דיהי' משמע ו' מוסיף על ענין ראשון.

ב"מ צ"ד ע"ב.

שבועות מ"ט ע"א.

ע׳ שבועות מ"ב ע"א, ב״ק ק״ו ע"ב.

ע"ל פסוק ו'.

ע׳ מכילתא.

שבועות מ״ג ע"א, ב״מ נ״ז ע"ב.

כלומר שעכ״פ הבהמה עדיין חיה לפניך.

די"ל כיון שנשברה והיא טריפה הוי כאין בה רוח חיים.

נ"ל דדריש או לרבות מלעיל אות פ57'.

מכילתא.

מכילתא.

ע׳ מכילתא וב״מ פ״ג ע"א.

ע' מכילתא ושבועות ל״ח ע״ב.

כל זה במכילתא.

פסוק י

זה פירוש על שהשבועה חלה על שניהם, ועי' שבועות מ"ז ע"ב תוס' ד"ה חלה ותוספתא שם פ"ו ה"ג.

מכילתא.

ע׳ ב״ק ק"ו ע״א.

מכילתא.

שבועות מ"ד ע"ב.

כלומר ישבע או יתן דאם לא נשבע משלם. וע' ירושלמי רפ"ז דשבועות.

כמו הלה.

משנה רפ"ז דשבועות ומדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא, וע' תוספתא שם פ"ו ה"ג.

ב"ק צ"ח ע״ב.

כנראה הוא דרש אחר שדרש מן ולקח דמיירי במטלטלין ומפרש דולקח קאי אפקדון.

פסוק יא

מכילתא.

ב"מ צ״ח ע״ב.

דרך קרא לומר כן.

אין כתיב כאן ישלם לבעלים, הרי דאין דרך המקרא לומר כן.

כתובות פ״ד ע״א.

פסוק יב

מכילתא.

תוכן העניינים

הערות שוליים על מכילתא דרבי שמעון בן יוחאי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה