אור ברסלב

הערות ותיקונים על מדרש אגדה· רבי שלמה בובר

שמות

בראשית

פרק א

ר' אבהו בשם ר' זמרא אמר כל מקום כו'. ב"ר פי"ב אות ג', שמות רבה פ"א, ופ"ל, אות ג' שמ"ר פ"א ופ"ל, במ"ר פ"ג: תנחומ' שמות אות ב', ותנחומ' שלנו אות ג', ומשפטים אות ג', ותנחומ' שלנו אות ב'. בכל המקומות מובא דאמר ר' אבהו לבד, אולם בתנחומ' שלפנינו שמות, ובתנחומא הנדפס משפטים אות ג' נאמר אמר ר' אבהו בשם ר' יוסי בן זמרא, ועיין בתנחומא שמות הערה כ':

והלא היה להם ימים רבים שמה. תנחומא אות ג', ותנחומא שלנו אות ד', שמ"ר פ"א. אות ד', ובילקוט ריש שמות רמז קס"ב בשם התנחומא:

ד"א זש"ה הבאים ישרש יעקב כו'. לא מצאתי המקור, רק במדרש חזית פ"ז פסוק שררך אגן הסהר איתא כך ר' נחמה בשם ר' אבין אוה"ע אין להם נטיעה אין להם זריעה אין להם שורש, ושלשתם בפסוק אחד, אף בל נטעו אף בל זורעו אף בל שרש בארץ גזעם, אבל ישראל, יש להם נטיעה, שנאמר ונטעתם בארץ הזאת (ירמיה ל"ב), וכתיב ונטעתים על אדמתם (עמוס ט'), יש להם זריעה, שנאמר וזרעתיה לי בארץ הושע ב') יש להם שוש, שנאמר הבאים ישרש יעקב ע"כ. והוא איננו המאמר שהביא המחבר.

ג' שמות יש לו לאדם. קהל"ר פ"ז ושם איתא שלשה שמות נקראו לאדם, אחד שקראו לו אביו ואמו, ואחד שקראו לו אחרים, ואחד שקראו לו בספק תולדות ברייתו, וכ"ה במדרש שמואל פכ"ג, ובתנחומא הנדפס מכבר ויקהל אות א' הגירסא ואחד מה שקונה הוא לעצמו במקום ואחד שקראו לו בספר תולדות ברייתו.

מלמד שלא ירד. תנחומא הנדפס מכבר שמות אות ג', ותנחומא שלנו אות ה', ילקו' ולק"ט, אולם בשמ"ר פ"א אות ה' הוא בהרחבת דברים, עיין בתנחומא הערה כ"ד:

ולמה אין שמותם שוה בכל מום. כן הוא הגירסא בתנחומא, ובלק"ט, וכן מובא בערוך ערך קר ד' בשם הילמדנו, למה אין שווין שמותם כו'. ועיין בתנחומא שמות הערה כ"ו:

ללמדך שאותיותיו של יעקב כנגד ד' עטרות כו'. תנחומא אות ד':

שהיה ארכו מאה אמה. בתנחומא שגבהו מאה אמה:

שנאמר וההיכל מאה אמה. כ"ה גם בתנחומא, אולם אין זה לשון הכתוב, וביחזקאל מ"א י"ג נאמר אורך מאה אמה, וראיתי בעץ יוסף שהביא וז"ל: נאמר וההיכל מאה אמה כ"ז צריכין למחוק שאין זה פסוק כלל, אלא גמירי גמר לן שבהיכל בית שני היה מאה אמה, ובתנחומא עקב אות ז'. בנותינו כזויות מחוטבות תבנית היכל ונאמר וההיכל מאה אמה, וע"ש גם כן בעץ יוסף, והביא שם את דברי הילקוט, (תהלים רמז תתפ"ח) תבנית היכל כמה היה תבנית היכל מאה אמה והוא לקוח מת"כ בחוקותי סוף פרק ב' על ואולך אתם קוממיות, וכן איתא בגמרא סנהדרין ק' ע"א ר"י אומר ק' אמה כנגד היכל וכותליו כו', וע"ש בפירש"י שמבאר שכך היה ארוך כל ההיכל עם הכותלים:

מלמד. תנחומא אות ה' לקח טוב, ורש"י וילקו', ועיין בתנחומא שלנו בהערה ל':

היאך פרו מיעוט רבים שנים וכן כולם. עיין בתנחומ' הנדפס מכבר שם:

נתמלאו. תנחומא שלנו אות ו', ובתנחומא הנדפס מכבר, ובשמ"ר ליתא, ומובא בילקו' בשם התנחומא.

בתי טרטראות. עיין בתנחומא הערה ל"ג:

וכי מלך חדש היה. תנחומא, ותנחומא שלנו, ושמ"ר, וסוטה י"א ע"א, ילקו' ורש"י ולקח טוב:

ד"א כו' אלא אמרו לו נזדווג להם. תנחומא שם, ותנחומא שלנו אות ז', ושמ"ר, ובילקו' בשם תנחומא, ועיין בתנחומא הערה ל"ה:

שהפרו ברית מילה. כ"ה בתנחומא ובשמ"ר, אבל בתנחומא שלנו שהיו מולידים ולא מלו:

עתה יאכל חדש. בתנחומא שם חדש כתיב, ועיין שם הערה ל"ח:

וכי לא היה מכיר את יוסף. תנחומא שם, וע"ש שמובא למה הדבר דומה כו':

הוא התחיל בעצה תחלה. סוטה י"א ע"א, ותוספתא סוטה פ"ד, ושמ"ר, ולק"ט:

חרף פרעה כלפי מעלה. תנחומא אות י', ותנחומא שלנו אות ח':

אמר בואו ונתחכמה לו למושיען של ישראל. סוטה שם, ורש"י עה"ת:

במה נידונים נידונם באש אברהם ניצול מן האש כו' בחרב בסקילה כו'. בגמרא שם גירסא אחרת מאשר הביא המחבר, נדונים באש, כתיב כי הנה ה' באש יבא, וכתיב כי באש ה' נשפט. בחרב, כתיב ובחרבו את כל בשר, אלא בואו ונדונם במים כו', כמו שהוא לפנינו, וגם בשמ"ר פ"א אות ט', הוא כמו בגמרא, רק נשמט נדונם באש, ונמצא לנכון בשה"ש רבה פ"כ פסוק אחזו לנו שועלים:

ד"א הוא אינו מביא. סוטה שם:

בקדרה שבשלו בה נתבשלו. סוטה שם, ועיין פסיקתא דר"כ דף פ"ב ע"א:

אמרה להם רוח הקודש. סוטה שם ושמ"ר פ"א אות י"ג, וילקוט רמז קצ"ב, ורש"י על התורה בפסוק י"ב ולקח טוב:

על מצרים אמרו. סוטה שם, ורש"י על התורה ולקח טוב:

עליהם הי' צריך לומר. סוטה שם:

שמשים עליהן תוכן לבינים. עיין בגמרא שם: וברש"י שם:

למי לפרעה. גמרא שם:

שמסכנות לבעליהן. גמרא שם:

אלא פי תהום. עיין בגמרא שם, ומובא בשמ"ר פ"א אות י':

שהיו ישראל מתרוצצים תחת הבנין. בגמרא שם למה נקרא שמה רעמסס שהראשון ראשון מתרוסס, פירש רש"י כשהיו בונין קצת היה מתרוסס ונופל וחוזרין ובונין והוא נופל, וכן הוא בשמ"ר כמו שהוא בגמרא, והערוך ערך פתום הביא מאמרם מסוטה וגורם מתמסמס:

מלמד שנעשו בעיניהם כקוצים. בגמרא שם, שמ"ר פ"א אות י"א, ילקו' רש"י ולק"ט:

בפה רך. סוטה י"א ריש ע"ב, ושמ"ר פ"א, וילקו' רמז קס"ג, ולק"ט:

שאמרו להם כנגד כל לבינה. זה ליתא שם, רק בלק"ט הביא מלמד שהיה פרעה מפייסם בדברים, בתחלה אמר להם בניי עשו מלכתי ובנו לי בנין קטן, ואני נותן לכם מתנות רבות, עד שנשתעבדו לו. ורש"י בגמרא שם כתב בפרך בפה רך, משכם בדברים ובשכר עד שהרגילום לעבודה, ועיין במדרש במ"ר פט"ו אות כ', ותנחומא שלנו בהעלותך אות כ"ג, וילקו' רמז קס"ג בשם התנחומא:

תחלה בחומר ובלבנים כו'. גמרא שם:

שהיו אומרים להם הביאו דובים. זה ליתא שם:

מלמד שהיו מחליפים. גמרא שם ושמ"ר ולק"ט, וע"ש בהערה מ"ב:

זו יוכבד ומרים. גמרא שם, ושמ"ר אות י"ג, וילק' רמז קפ"ד, ולק"ט:

זו מרים ולמה נקרא שמה פועה. גמרא שם, וילקו' ולק"מ:

זו יוכבד כו'. שם שם:

ד"א. שם שם:

סימן גדול מסר להם. סוטה שם, וילקו' ושמ"ר ולק"ט:

וסימן גדול מסר להם. שם שם:

דבר להן מבעי ליה. שם שם:

לא דיין שם שם:

אמרו לו. שם שם:

כהונה ולויה. שם שם:

גזר על כל עמו. סוטה י"ב ע"א וע"ב, ושמ"ר פ"א אות י"ח, ולק"ט, וילקו' רמז קס"ד:

ולמה גזר גזירה זו. שם שם, ועיין דברי הימים של משה רבינו (בית המדרש ח"ב צד א'), מובא בילקו' רמז קס"ד:

ושלשה היו באותה עצה. סוטה י"א ע"א, ולק"ט:

זכו בניו לישב בלשכת הגזית, עיין הסיום בגמרא שם:

פרק ב

ולאנה הלך. סוטה י"ב ע"א, שמ"ר פ"א, וילקו' רמז קס"ה, ולק"ט:

אפשר בת ק"ל שנה, שם שם.

והלא מעוברת היתה שם שם:

טוביה שמו. ד"א כו'. שם שם:

שלא היו מונים המצרים כו'. שם שם, ועיין רש"י על התורה שמנו לה המצרים מיום שהחזירה, והיא ילדתו לששה חדשים ויום אחד שהיולדת לשבעה יולדת למקוטעין והם בדקו אחריה לסוף תעה, ועיין רש"י בגמרא שם ד"ה ותצפנו, ובת"י, ובספר הישר, ד"ה של משה:

מפני מה לא יכלה. גמרא שם, ושמ"ר אות כ', ולק"ט וילקו' רמז קס"ו:

ומפני מה לקחה גמא. שם שם:

ד"א. שם שם:

חמר מבפנים. שם שם, ורש"י על התורה, ועיין בתוס' שם ד"ה חמר:

אגם שמו סוף. גמרא שם:

וק"ל פסוק זה על נבואה נאמר כולו. שם שם, ובירושלמי סוטה פ"א ה"ט (דף י"ז ע"ב), ומדרש משלי פי"ד, ועיין בלק"ט הערה כ"ד:

בזכות שהמתינה. במשנה סוטה ט' ע"ב מרים המתינה למשה שעה אחת, שנא' ותתצב אחותו מרחוק, לפיכך נתעכבו לה ישראל ז' ימים במדבר, שנאמר והעם לא נסע עד האסף מרים:

מה יהיה בסוף נבו אתה כו'. סוטה י"ג ע"א:

גרסי בסוטה. דף י"ב ע"ב:

ומרעיש את העליונים ואת התחתונים. ליתא בגמרא:

וכיו שהטילוהו ליאור. הוא בגמרא שם במאמר שלפניו:

שירדה לרחוץ. גמרא שם, ושמ"ד פ"א ותנחומא הנדפס מכבר שמות אות ז', ולקח טוב:

ונערותיה הולכות כו'. סוטה שם, ושמ"ר ולקח טוב:

וכל העולם מקיימים אותה. בגמרא שם אם כל העולם כולו אין מקיימין אותה בניו ובני ביתו מקיימין אותה:

ד"א ותרא היה צריך לומר. גמרא, שמ"ר, ילקו', ולקח טוב:

קר ליה נער. שם שם, ותנחומא שמות אות ח':

ומנין היתה יודעת. שם שם:

מלמד שהחזירה את משה. גמרא שם, ומובא בילקו' רמז קס"ו, ובלק"ט:

יצאה בת קול. בגמרא שם אמר הקב"ה עפ"י הגהה הרי"ב, עיין בלק"ט הערה מ"ח:

הה"ד את מי יורה דעה, עיין רש"י בגמרא שם

מתנבאת היתה. שם שם, ורש"י על התורה:

לא דיין. סוטה ושמ"ר וילקו' ולקח טוב

וכי אין הכל גדילין. תנחומא שמות אות ט', ושמ"ר פ"א אות כ"ו:

אותה יציאה יצאתו הצדיק. המאמר משובש וכצ"ל ב' יציאות יצא אותו הצדיק הא דכתיב ויצא אל אחיו הרי אחת, ויצא ביום השני הרי שתים, כמו שהוא בתנחומא אות ט', וכן בשמ"ר פ"א אות כ"ז:

שהיה רואה ובוכה. תנחומא ושמ"ר:

ומי היה. תנחומא שם אות ט':

בעלה של שלומית. תנחו' שם, ועיין פסיקתא ויהי בשלח דף פ"ג ע"ב:

כיצד כו' על מאה ועשרים ואנשים וכן הוא בתנחו' וגם בתנחומא סוף אמור, הנוגש היה ממונה על יו"ד שוטרים והשוטר הי' ממונה על יו"ד מישראל, נמצא הנוגש ממונה על מאה ועשרים מישראל, וכן הוא בתנחומא שלנו סוף אמור, ושם הגירסא על ק"י ישראלים, ותקנתי שם על ק' ישראלים, והעירותי שם בהערה כי היה כתוב ק' עם קו ונעשית ק"י, ונמצא לנכון בוי"ר פל"ב אות ד', ובשמ"ר פ"א אות כ"ח המאמר מקוטע:

שהיה חייב מיתה. תנחמוא הנדפס מכבר שם, ובשמ"ר אות כ"ט וירא כי אין איש, כי בן מות הוא, ר"ל לא נחשב עוד לאיש חי:

במה הכהו. תנחומא וש"ר:

אמר לישראל. שם שם:

ומי היה. שם שם:

אלו דתן ואבירם. בשמ"ר סיים קראם נצים על שם סופם, ר"ל דכתיב בהו אשר חצו:

והם שהותירו מן המן. בשמ"ר פכ"ה אות י' יליף לה מגז"ש, ויותירו אנשים ממנו מי הם, אלו דתן ואבירם, נאמר כאן אנשים, ונאמר להלן אנשים, שנאמר סורו נא מעל אהלי האנשים, מה אנשים שנאמר להלן דתן ואבירם, אף אנשים שנאמר כאן דתן ואבירם, וכן בתנחומא שלנו סוף בשלח ומי היו אלו דתן ואבירם וע"ש בהערה קכ"ט. וכן הוא בנדרים ס"ד ע"ב ע"ש בפירוש הר"ן והרא"ש, פדר"א פמ"ח, ותגום יב"ע, ולקח טוב, ורש"י עה"ל, וילקוו' רמז קס"ז בשם מדרש אבכיר, ועיין בתדב"א פי"ח, וסיים שם מכאן אמרו כל מה שאתה יכול לתלות ברשעים תולהו עליהם:

ענה ואמר. בתנחומא איתא כך למה תכה רעך, למה תכה רשע כמותך, וכן בשמ"ר רעך שהוא רשע כיוצא בך, מלמד ששניהם רשעים:

ועדיין אין אתה איש. תנחומ', ועיין שמ"ר פ"א אות ל' נוסף בן כ' שנה היה משה, ועיי' בילקו' רמז קס"ז בשם מדרש אבכיר:

אתה מבקש. תנחומ' וש"ר:

מכאן אתה למד ששם אמר על המצרי. שם שם, אדר"נ פ"ב, ורש"י על התורה, ולקח טוב ור"ל הרגו בשם המפורש:

אמר להם. תנחומא שם, ובהוספת דברים בשמ"ר שם:

העלה למשה לבימה. תנחומא שם, ומקוטע בשמ"ר שם אות ל"א:

מי שם פה לאדם. פה חסר וכצ"ל מי שם פה לאדם שאמר פרעה בפיו העלו את משה לבימה להורגו, כמו שהוא בתנחומא ושמ"ר:

קלט מקום אבותיו. תנחומא, ושמ"ר אות ל"ב:

יצחק יעקב ומשה. שם מפורש יצחק דכתיב ויצחק בא מבוא באר לחי רואי (בראשית כ״ד:ס״ב), ויעקב דכתיב וירא והנה באר בשדה וגו' (שם כ"ט), ומשה דכתיב וישב על הבאר:

וכי כל שבחו. תנחומא שמות אות י"א, ושמ"ר שם:

מכאן. תנחומא שם, ושמ"ד שם, וילקו' רמז קס"ט בשם מדרש אבכיר, ובלקח טוב הביא וז"ל: התחיל לכתוב לספר בלשון זכר ויגרשום וכתיב ויושיען לשון נקבה, אלא מלמד שבקשו להזדווג להם, בענין שנאמר ואין מושיע לה:

וכי בדמות. תנחומא שם ובהרחבת דברים בשמ"ר, ובתנחומא משל לאחד כו' הוא הוספת המדפיס ממנטובה שלקח משמ"ר:

שהבאר מכרת אדוניה. כ"ה בתנחומא. והיפ"ת הביא נוסחא אחרת וז"ל: בתנחומא גרסינן זה מבניו של אותם שעמדו על הבאר שהבאר מברך את אדוניהם עכ"ל. אבל בשמ"ר הגי' והבאר מתברכת בשבילו, וכן בלק"ט שהמים נתברכו בזכותו, ורש"י על התורה הביא הכיר בו שהוא מזרעו של יעקב שהמים עולים לקראתו:

אמרו חכמינו ז"K כל זמן כו'. לא מצאתי המקור:

ור' יוחנן אומר. סנהדרין ק"ג ע"ב:

ומרחקת את הקרובים. זה מוקדם שם לפני שמקרבת את הרחוקים:

זכו בניו לישב בלשכת הגזית. עיין ספרי בהעלותך פיסקא ע"ח:

מעמון ומואב. עיין רש"י בגמרא שם:

דאמר ר' יוחנן. סנהד' שם, ושם הגירסא תניא ר' ענן אומר:

מדן ועד שילה. בגמרא שם מגרב לשילה:

בקשו מלאכי השרת לדחפו. למיכה:

אמר להם הניחו לעשנו שיעלה. בגמרא שם נאמר אמר להם הקב"ה הניחו לו, ור"ל למיכה, והמחבר נוסיף לעשנו שיעלה.

כי פתו מצויה לעוברי דרכים. פירש"י במאמר שלפניו שהי' כל העולה מתארח אצלו:

שנאמר ועבר בים צרה. בגמרא שם מובא גם שנאמר כל העובר ושב אל הלוי, וגרשם בצדו לא נמצא מקרא זה, והרי"ב הוסיף גם בע"י ליתא להך קרא, ומכאן תראה שגם המחבר לא הביאו:

ומשרה שכינה. גמרא שם ק"ד ע"א:

מחבריה דעדו הנביא. עיין ברש"י בגמרא שם ד"ה ומשרה שכינה על נביאי הבעל:

דאמר ר' יהודה. גמרא שם:

לא נחלקו מלכות בית דוד. זה ליתא שם:

לא נחרבה. בגמרא הגירסא לא נהרגה:

ולא נהרג שאל ויהונתן. בגמרא ולא נהרג שאול ושלשת בניו:

ד"א קראן לו. תנחומא שמות אות י"א, ושמ"ר אות ל"ב:

שנשבע לו. יש לתקן כמו שהוא בתנחו' אין ויואל אלא לשון שבועה, שנאמר ויואל שאול, ולמה נשבע שלא יעשה לו כמו שאמר לבן אם תענה את בנותי, ועיין בשמ"ר שם אות ל"ג, ועיין בתנחומא שלנו שמות אות י"א ובהערה ס"א:

ד"א משה קיבל עליו לדור עמו. תנחומא שלנו שם ונשמט בנדפס מכבר עיין שם הערה ס"א:

ולמה נקרא שמה צפורה. תנחומא שלנו שם, וע"ש הערה נ"ט:

ד"א שטיהרה. שם:

מכאן שימי צרה מרובין מימי טובה. בשמ"ר אות ל"ג בימים הרבים ימים של צער היו, לפיכך קורא אותם רבים כו', וכן בוי"ר פי"ט אות ה' ע"י שהיו ימים של צער היה קורא אותם רבים, ועיין בלק"ט ובהערה ק"ג:

מלמד שנצטרע כו' שהיה פרעה הורגם ונוטל דמם ורוחץ בהם כו'. וכן הוא בשמ"ר פ"א אות ל"ד, בהרחבת דברים. ובלקח טוב מלמד שנצטרע כענין שנאמר אל נא תהי כמת (במדבר י"ב י"ב) ואמרו לו לרחוץ בדם ישראל, והעירוי שם בהערה ק"ד שמקור המאמר נעלם ממני כי רבינו טוביה לא הוציא זה מן המדרש שמ"ר אשר הוא מדרש מאוחר. ונמצא גם בתיב"ע (שמות ב', כ"ג) ואיתכתש [נגע תרגום כתש] מלכא דמצרים ופקיד לקטלא בוכרייא [צ"ל בנייא] דבני ישראל בגין למוסחי באדמיהון ע"ש וכן רש"י על התורה הביא וימת מלך מצרים נצטרע והיה שוחט תינוקות ישראל ורוחץ בדמם ע"כ. ובודאי היה גם לפני רש"י ז"ל באיזה מדרש או בילמדנו הנאבד ע"כ. אולם בילמדנו לא נמצא כי התנחומא הנדפס מכבר על ספר שמות הוא הילדמנו, ואולי נשמט בתנחומא, ונמצא גם בספר הישר ואולי רש"י ולק"ט לקחו דבריהם מדברי רבינו משה הדרשן:

שהיו נוטלים תינוקי ישראל כו'. הוא מספר הישר:

לשון רחמנות וכן הביא הלק"ט וידע אלהים לשון רחמנות, כענין שנאמר יודע צדיק נפש בהמתו (משלי י"ב י'):

פרק ג

ארבעים יום. תנחומא אות ח', ותנחומא שלנו אות י"ב:

ד"א אחר המדבר. זה ליתא בתנחומא, ונמצא בש"ר פ"א אות ד', ד"א למה היה רודף למדבר שצפה שהוא עתיד להחריב כרכי אומות העולם כמ"ד הנה אחרית גוים מדבר ציה וערבה, ואין ספק שכן הוא בילמדנו הנאבד ונשמט בתנחומא הנדפס:

בישרו שצאנו יכלה במדבר. תנחומא שם, ותנחומא שלנו שם, ושמ"ר שם, בישרו שישראל הקרויים צאן ימותו במדבר:

ולכך כו' כנגד ארבעים שנה. בתנחו' הנדפס מכבר שם וינהג את הצאן אחר המדבר רמז לו שמנהיג את ישראל ארבעים שנה:

כדי ללבבו כו'. תנחומא שם, ותנחומא שלנו אות ב', ושמ"ר פ"ב אות ה'. ילקוט רמז קס"ט בשם התנחומא, ולק"ט, וזה מובא בערוך ערך לב ב' בשם הילמדנו, והוא המאמר בנדפס מכבר, שהוא הילמדנו מס' שמות:

אל תקרי בלבת כו' ללמדך שנגלה כו'. בתנחומא הנדפס מכבר ובשמ"ר שם, ד"א בלבת אש משני חלקיו של סנה ולמעלה שהלב נתון משני חלקיו של אדם ולמעלה. ועיין בתנחומא שלנו ובהערה ע"ב:

למה מתוך הסנה. תנחומא סוף אות ח', ורש"י על התורה, ועיין תנחומא שלנו אות י"ב ובהערה ע"ג:

מכאן אמרו תנחומא אות ט"ו, ושמ"ד פ"א אות ה' בהרחבת דברים ולקח טוב וע"ש בהערות, ועיין בגמרא יומא כ"א ע"ב:

שלשה פסיעות. תנחומא שם, ותנחומא שלנו אות י"ג, וע"ש בהערה ע"ד, ועיין בבחיי:

ד"א לא פסע אלא לצערו. צ"ל אלא צוארו עקם, כמו שהוא בתנחומא שם ובתנחומא שלנו ועיין בהערה ע"ה:

אמר לו הקב"ה כו' ואומר לך. בתנחומא שם הגירסא ומיד אני עונה אותך בלשון הזה, אז תקרא וה' יענה וגו', ובתנחומא שלנו אות י"ג הגירסא אמר לו הקב"ה אתה אמרת הנני, חייך שתבא שעה ותאמר תפלה על ישראל ואנכי אענה אותך מיד, שנאמר אז תקרא וגו', וכן מובא בלק"ט בלשון אחר:

כל מי שנכפל שמו. תנחומ' סוף אות י"ח, ותנחומא שלנו אות ט"ו, ושמ"ר סוף פ"ב, ב"ר פ"ל אות ד', ול"ח אות י"ב, ילקוט ריש נח ושם איתא כל מי שנכפל שמו יש לו חלק בשני עולמות:

הנני לכהונה. תנחומ' ריש אות י"ט, ותנחומ' שלנו אות ט"ז, ושמ"ר סוף פ"ב זבחים ק"ב ע"א, ב"ר פנ"ה. דב"ר פ"ב, ילקוט וירא רמז צ"ו:

ואין הלום אלא מלכות. תנחומא שם אות י"ט:

מלמד שנגלה. תנחומא שם, ותנחומא שלנו אות ט"ז, ובעל שמ"ר ריש פ"ג הציג הדרשה בהרחבת דברים, עיין בתנחומא שם הערה פ"ה:

בפתאום איני בא עליך. יש לתקן וצ"ל בפתוי אני בא אליך, ובתנחומא שם אות י"ט בפתוי באתי אליך שלא תתיירא, וכן הוא בשמ"ר ריש פ"ג:

אמר לו הקב"ה חייך. תנחומ' שם, ותנחומ' שלנו שם, שמ"ר שם, ופסיקתא דר"כ פסקא אחרי (דף קע"ג ע"א), וע"ש בהערות שלי:

אחת שהיתה הורגת את ישראל. עיין לעיל ב' כ"ג:

שעתידין להכעיסני במעשה העגל. עיין בתנחומא אות ב' דרוש אחר על ראה ראיתי:

מלמד שהיה הקב"ה. תנחומ' שלנו אות י"ז, וע"ש בהערה פ"ז:

גדולה יש לי. תנחומא שלנו שם, ומובא בילקוט שמות רמז קע"א ד"א ועתה לך ואשלחך בשם התנחומא, וכיון את התנחומ' שלנו, כי הילקוט לא ראה את התנחומא הנדפס מכבר:

אמור לישראל אני אהיה עמכם בשיעבוד זה. ברכות ט' ע"ב, ורש"י עה"ת, ולק"ט:

לעלם כתיב. קידושין ע"א ע"א ופירש"י לעלם להעלים, שמ"ר פ"ג אות ז', ומובא גם בלק"ט, ורש"י על התורה:

אלא אמר הקב"ה. תנחומ' אות כ"ד, ושמ"ר פ"ג אות ח' ופ"ה, ופדר"א פמ"ח, וילקוט רמז קע"ד, ויב"ע, ולקח טוב ויחי נ' כ"ד, ושמות ד' ל"א, ועיין שם בפרשה ויחי הערה ל"ג, ורש"י על התורה:

פרק ד

והם מאמינים בני מאמינים. תנחומא אות כ"ג, ותנחומ' שלנו אות כ', וע"ש בהערה ק"ה:

תוכן העניינים

הערות ותיקונים על מדרש אגדה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה