אור ברסלב

הערות ותיקונים על מדרש אגדה· רבי שלמה בובר

בראשית

פרק א

וישראל נקראו ראשית. תנחומא בראשית פ"א אות ג', לקח טוב בראשית א' א', ורש"י עה"ת, ועיין בתנחומא שם הערה י', ובלקח טוב הערה ל"א:

בזכות התורה, שם, שם, ורש"י עה"ת, ולקח טוב, ועיין שם הערה ל"ג ל"ד:

כנגד שש מלות שבהם ברא הקב"ה את עולמו. בירושלמי חגיגה פ"ב ה"א (ע"ז ע"ג) ר' אבהו בש"ר יוחנן בשתי אותיות נברא שתי עולמות, העולם הזה והעולם הבא, אחד בה"א ואחד ביו"ד, מ"ט כי ביה ה' צור עולמים כו'. וכן נשנה בב"ר פי"ב אות ט', ופסיקתא רבתי פכ"א. ועיין מנחות כ"ט ע"ב:

אל תקרי צור אלא צייר. תקנתי אלא צר. ועיי' בתוס' ברכות נ"א ע"א ד"ה זוכה שהביאו בשם הרב ר' יוסף ממרשיליי"א ביו"ד ה"א נבראו שני עולמים כדאמרינן במנחות כ"ט ע"ב כי ביה ה' צור עולמים, אל תקרי' צור אלא צר וכו', ועל זה האיר הגאון הרי"ב כל זה ליתא לפנינו שם, ר"ל הסיום אל תקרי. וכאשר תראה הי' כן גם לפני המסדר:

משיתין של מזבח ברא העולם. עיי' פענח רזא בהתחלתו:

ובזכות המילה כו'. עיי' בתוספות על התורה את מוצא בזכות שבת ברית ומילה, כי בתיבת בראשית תמצא שבת ברית אש כו':

כנגד ששה סדרי משנה וכנגד ששה ימי בראשית. כעין זה במדרש במ"ר נשא פי"ב אות י"ז דורש שש עגלות צב, שש כנגד ששת ימי בראשית, שש כנגד ששה סדרי משנה:

ולא נאמר ברא ה'. הוספתי כמו שמובא ברש"י עה"ת בראשית א' א':

שיתף עמה מדת הרחמים. ברש"י הגי' הקדים מדת רחמים ושתפה למדת הדין:

ולמה לא אמר אלהים ברא בראשית כו' לפי שאין מזכירין כו'. ועיי' ב"ר פ"א. בלקח טוב בראשית א' א'. ובהערה כ"ג כ"ד כ"ה. ובתנחומא שלנו בראשית א' ו':

קל וחומר למחרפים. בב"ר פ"א אות י"ג הגי' המחרפים והמגדפים והעובדים ע"ז על אחת כמה וכמה שימחו מן העולם:

מלמד שכל תולדות השמים נבראו. בכ"י חסר פה דף שלם ומתחיל דף השני במלת "בעולם":

שאותו יום נתלו. חגיגה י"ב ע"א:

לפיכך מארת חסר. עיי' פסיקתא החודש וע"ש בהערה ג'. ובירושלמי תענית פ"ג ה"ד ומס' סופרים פי"ז ה"ה. ועיי' לקח טוב בראשית א' ובהערה קי"ב:

לכך אנשי מעמד. תענית כ"ז ע"ב, וע"ש בפירש"י:

בעת שחמה ולבנה לוקין. עיי' לקח טוב בראשית הערה קי"ג, וברש"י עה"ת:

פירשו ימי הלבנה כו'. עיי' פדר"א פ"ז. ובלקח טוב ובהערה קי"ד:

אבל הקב"ה כו'. כן הביא גם בעל לקח טוב:

ומה אמרה רבש"ע אפשר לשני מלכים כו'. חולין ס' ע"ב ורש"י עה"ת:

הביאו לפני קרבן כו'. עיי' חולין שם, וב"ר פ"ו אות ג' אמר הקב"ה הביאו כפרה עלי שמיעטתי את הירח:

אמרה לפניו רבש"ע על שדברתי לפניך דבר הגון עיי' חולין שם:

כיון שראה הקב"ה שלא נתיישבה דעתה הרבה צבאה. ב"ר פ"ו אות ד' בסגנון אחר, ומובא גם ברש"י עה"ת:

לפי שהעופות נבראו מן הרקק. עיי' חולין כ"ז ע"ב:

לויתן ונקבתו. ב"ב ע"ד ע"ב. ב"ר פ"ז ויב"ע בראשית שם, לקח טוב. ורש"י עה"ת בשם מדרש אגדה:

לכך התקינו שבתולה תנשא ביום רביעי ליל חמישי. בב"ר פ"ח אות י"ב ויברך אותם אלהים, תמן תנינא בתולה נשאת ליום רביעי, למה שכתב בהן ברכה, והלא אין כתיב ברכה אלא בחמישי ובששי, בר קפרא אמר רביעי אור לחמישי, היינו ערב ליום ה'. ועיי' כתובו' ב' ע"א ובתוס' שם ד"ה ליום הרביעי שכתבו ולא בליל חמישי ע"ש:

לפי שהדגים. וכן הביא רש"י:

ולמה לא ברכן הקב"ה כשם שבירך את הדגים. מובא ברש"י בראשית א' כ"ב:

ואל תתמה. עיי' ברש"י עה"ת המאמר בהרחבת לשון:

וכשאמר הקב"ה למשה רבינו לכתוב את התורה. ב"ר פ"ח אות ה':

ד"א במי נמלך בתורה נמלך. תנחומא הנדפס מכבר ריש בראשית:

בשני פרצופין. ברכו' ס"א ע"א. עירובין י"ח ע"ב. ומובא ברש"י עה"ת בשם מדרש אגדה:

וכבשה כתיב. עיי' תנחומא נח סי' י"ח ובהערה קפ"ד קפ"ה ותנחומא וישלח סי' י"ב הערה ס"א, ושם הארכתי בזה:

ולא תעבור על דת יהודית. הוספת המחבר:

שהזכר מצוה. עיי' תנחומא שם ושם ציינתי:

מיכן אתה למד. עיי' סנהד' נ"ט ע"ב, ושם דף ט' ע"ב בתוס' ד"ה אכל תאכל, וברש"י עה"ת בראשית א' כ"ט, ובלקח טוב:

בתורתו של ר' מאיר. ב"ר פ"ט אות ה':

למה נתוספה ה' בששי. שבת פ"ח ע"א. וע"ז ג' ע"א. ורש"י עה"ת, ולקח טוב:

פרק ב

מדת יום ומדת לילה צוה ביום השביעי. בלתי מובן, ועיי' בלקח טוב:

שכל מה שאדם מוציא לכבוד שבת. עיי' גי' אחרת בב"ר פי"א אות ב' ר' ישמעאל אומר ברכו במן בלחם משנה, ועיי' בפירש"י עה"ת:

ד"א ברכו. עיי' פסיקתא רבתי פכ"ג:

יעשה אין כתיב כאן אלא לעשות, עיי' ב"ר פי"א אות ט' א"ר בנייא אשר ברא אלהים ועשה אין כתיב כאן אלא לעשות, כל מה שהיה הקב"ה עתיד לבראות בז' הקדים וברא אותו בו':

כל מקום שנאמר אלה פסל את הראשונים. ב"ר פי"ב אות ג' ופ"ל אות ג', שמ"ר פ"א ופ"ל, במ"ר פ"ג, תנחומא שמות אות ג', ומשפטים אות ג', ודברי המדרש מובאים בתוס' שבת י"ג ע"ב ד"ה רש"י:

בה' בראם. ב"ר פי"ב אות ב' ואות י', אותיות דר"ע אות ב', מנחו' כ"ט ע"ב, ירושלמי חגיגה פ"ב ה"א (ע"ז ע"ג), שו"ט מזמור פ"ב אות א' וע"ש הערה א'. ולקח טוב בראשית ב' ד':

באברהם בראה. ב"ר פי"ב אות ט'. שו"ט מזמור ק"ד אות ט"ו. ואותיותיהן שווין, ובמדרש שו"ט שם הן הן האותיות של אברהם ועיי' לקח טוב בראשית ג' ד' ובהערה י"ד:

לפי שעדיין לא נברא האדם. וז"ל רש"י ומה טעם לא המטיר לפי שאדם אין לעבוד את האדמה ואין מכיר בטובתם של גשמים. וכשבא אדם וידע שהם צורך לעולם התפלל עליהן וירדו וצמחו האילנות והדשאים עכ"ל:

ולמה בשני יודי"ן. ברכו' ס"א ע"א, עירובי' מ"ח ע"א:

הוא נילוס כו'. כן הביא גם רש"י וז"ל פישון הוא נילוס נהר מצרים ועל שם שמימיו מתברכין ועולין ומשקין את הארץ נקרא פישון כמו ופשו פרשיו עכ"ל. וידידי הרב החוקר מהר"א בערלינער בזכור לאברהם בלקוטים הביא וז"ל: בב"ר פט"ז לא נמצא כי אם בזה הלשון "פישון שהוא מגדל פשתן ומימיו מהלכים בשופי". אבל השמרונים בהעתקתם וגם ר' סעדיה גאון תרגמו פישון נילוס, וכן הוא במדרש הנעלם בזוהר פ' חיי עכ"ל:

חדקל על שם חד וקל. ברכו' נ"ט ע"ב. וכן רש"י עה"ת הביא חדקל שמימיו חדין וקלין:

פרת שהוא פרה ורבה. בכורו' נ"ה ע"ב ופירש"י שם שגדל ורבה בלא שום מטר. וכן ברש"י עה"ת הביא פרת שמימיו פרין ורבין:

מיכן אמרו חכמים. יבמות ס"ב ע"ב וס"ג ע"א. ב"ר פי"ז אות ב'. קה"ר פ"ט פסוק ראה חיים ושו"ט מזמור נ"ט אות ב' וע"ש בהערות שלי, ובלקח טוב בראשית ב' י"ח:

ביצירת הבהמה כתוב ביו"ד אחת לפי שאין לה יצר טוב. עיי' ב"ר פי"ד אות ד' וייצר שני יצרים יצר טוב ויצר הרע כו'. ובילק' זכריה רמז תקע"ט ד"ה יוצר רוח הביא בשם ב"ר פי"ד אבל בהמה יצר אחד יש לה. ועיי' רש"י בראשי' ב' ז' וייצר שתי יצירות יצירה לעוה"ז ויצירה לתחיית המתים, אבל בבהמה שאינה עומדת לדין לא נכתב ביצירתה שני יודי"ן, ובלקח טוב בראשי' ב' י"ט הביא וז"ל: ויצר יצירה אחת היתה ביו"ד אחת לפי שאינה מכרת את יוצרה ואין לה קיבול שכר ולא תשלום עון:

מלמד שקשט הקב"ה לחוה. ב"ר פ"ה אות י"ג, ופי"ח אות א' אית אתרין דקריין לקלעתא בנייתא. ועיי' שבת צ"ה ע"א:

ד"א ויבן מלמד. עיי' ב"ר ריש פי"ח:

מלמד שבא אדם. יבמו' ס"ג ע"א:

ולא היו יכולין לעמוד עד ששיתף הקב"ה שמו בהם כו'. עי' סוטה י"ז ע"א דרש ר"ע איש ואשה זכו שכינה ביניהם כו', וע"ש ברש"י שכתב שהרי חלק את שמו ושיכנו ביניהם יו"ד באיש וה"א באשה כו'. וכן מצאתי מפורש בפדר"א פי"ב מה עשה הקב"ה נתן שמו ביניהם י"ה אם הולכים כדרכי ע"ש. ועיי' לקח טוב בראשי' ב' כ"ג:

זו אחות אביו ואת אמו זו אחות אמו. הוא כדברי ר' אליעזר סנהד' נ"ח ע"א:

ולא זכר. סנהד' שם:

מיכן אמרו הבא על אשתו וכו'. ב"ר פי"ח אות ה':

פרק ג

חשב באותה שעה ואמר אלך ואהרוג את האדם. עיי' תוספתא סוטה סוף פ"ד וסוטה ט' ע"ב:

עליו נאמר ויוסיף דעת. עיי' ב"ר ריש פי"ט:

לפי שהיה ערום מכל וכו'. ב"ר פי"ט אות א' תנא בש"ר מאיר לפי גדולתו היה מפלתו ארור מכל ארור מכל, וכן מובא בלקח טוב:

שלשה פתחו באף. בב"ר פי"ט אות ב', אסתר רבה פ"ה, ילקוט רמז כ"ו, חשבו ארבעה שפתחו באף, והרביעי היא עדת קרח, וראיתי בלקח טוב בראשי' ג' א' הביא ג"כ שלשה פתחו באף:

מלמד שהוסיף אדם על צווי הקב"ה. ב"ר פי"ט אות ג', ורש"י עה"ת ועיי' רש"י סנהד' כ"ט סע"א ד"ה ולא:

אמר הנחש כו'. ב"ר פי"ט אות ד' ורש"י עה"ת:

ראתה דבריו של נחש עיי' בפירש"י על התורה:

מן הטעם הזה אמרו. עיי' ב"ר סוף פט"ו, תנחומא וירא אות ל"ב ותנחומא הנדפס מכבר פ' וירא אות י"ד, פסיקתא רבתי פי"ב, סנהדר' ע' ע"ב, ורש"י עה"ת:

ולכך קרא שמה אדם תאנה. ב"ר פי"ט אות ה' ויתפרו עלה תאנה ארשב"י עלה שהביא תואנה לעולם:

מהו לרוח היום. ב"ר פי"ט אות ח', ולקח טוב בראשי' ג' ח':

וכי אין הקב"ה יודע כו'. מובא ברש"י עה"ת בראשי' ג' ט' בהרחבת דברים:

ד"א איכה התחיל לקונן עליו. עיי' ב"ר פי"ט אות ט':

אבל לנחש לא שאל כו' דברי הרב. סנהדר' כ"ט ע"א. ורש"י עה"ת:

שלשה נכנסו לדין. ב"ר פ"ה אות ט' בשם ר' נתן:

אם מחית השדה. עיי' בכורו' ח' ע"א ארור אתה מכל הבהמה ומכל חית השדה, אם מבהמה נתקללה מחיה לא כל שכן וע"ש בפירש"י:

שחתול סובלת הולד במעיה נ"ב יום כן תקנתי, ועיי' ברש"י בש"ס שם, ובב"ר פ"כ אות ד':

מכאן אמרו שהיה הולך בקומה זקופה. ב"ר פ"כ אות ה', קה"ר פ"י, ול"ב מדות דר"א ב"ר יוסי הגלילי מדה י"ב, ופדר"א סוף פי"ד:

ולמה לקתה בדם. פה נשמט איזה מאמר:

זה צער גידול בנים והרונך זה צער העיבור. עירובי' ק' ע"ב, וגי' אחרת בב"ר פ"כ אות ו' עצבונך זה צער העיבור, והרונך זה צער הערוי:

שתעלה לך דברים ארורים. ב"ר פ"כ אות ה', ורש"י עה"ת ולקח טוב:

זו הקוצים ועכביות. יש לתקן זו הקנריס ועכביות. ובב"ר פ"כ אות י' קוץ זה קנריס, דרדר אלו עכביות, עיי' ערוך ערך עכביות וגורס שם זו קונדס, וצ"ל קונרס, כמו בערך קנרס, וחמלה יונית ורומית ע"ש בערוך השלם ועיי' רש"י עה"ת:

ואני בראתי אותו לישראל לבד. בלתי מובן, ובוודאי המאמר נלקה בחסר:

כרובים מלאכים ב"ר פכ"א אות ט':

פרק ד

אמרה לשעבר הייתי אני ובעלי כו'. עיי' רש"י עה"ת שהביא וז"ל את ה', עם ה' כשברא אותי ואת אישי הוא לבדו בראנו אבל בזה שותפים אנו עמו:

שעם קין לא נולדה אלא תאומה אחת ועם הבל נולדו שתי תאומות עיי' ב"ר פכ"ב אות ב' קין ותאומתו והבל ושתי תאומותיו ופירש"י שם בפי' המיוחס לו בקין כתיב ריבוי אחד, דכתיב ותהר ותלד את קין, לרבות תאומתו אחת, אבל בהבל כתיב שני ריבויין, דכתיב ותוסף ללדת את אחיו את הבל, לרבות שתי תאומתיו שנולדו עמו, ועיי' ברש"י עה"ת, ובתוס' סנהדר' ל"ח ע"ב ד"ה וירדו:

זמן פסח היה כו'. נובע מן פדר"א פכ"א הגיע ליל יו"ט של פסח אמר להם אדם לבניו בליל זה עתידין ישראל להקריב קרבנות פסחים, הקריבו גם אתם לפני בוראכם:

משיורי מאכלו הביא מזרע פשתן נובע מן תנחומא הנדפס מכבר בראשי' אות ט' ויבא קין מפרי האדמה מהו מן מותר מאכלו, ורבנן אמרי זרע פשתן היה, ובפדר"א פכ"א איתא הביא קין מותר מאכלו קליות זרע פשתן, והערוך בערך כליות הביא את הפדר"א וגורס קליות וזרע פשתן. ורש"י עה"ת הביא וז"ל: ויש אגדה שאומרת זרע פשתן היה:

וירדה אש מן השמים וליחכה את קרבן הבל. וכן מובא בלקח טוב, וכן רש"י הביא כן בפי' עה"ת. וכתב הרב החוקר מהר"א ד"ר בערלינער בזכור לאברהם בלקוטים כ"ה בספר הישר, וגם בתרגום היונים של השבעים ע"כ:

ולכך אמרו החכמים. תנחומא הנדפס מכבר בראשי' אות ט' והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלביהן. לפיכך נאסר צמר ופשתים. שנאמר לא תלבש שעטנז וגו'. ואמר הקב"ה אינו דין שיתערב החוטא עם מנחת הזכאי, לפיכך נאסר [צמר ופשתן], ובפדר"א שם ר' יהושע בן קרחה אומר אמר הקב"ה אל יתערבו מנחת קין והבל לעולם, שמא ח"ו יתערבו בארג בגד, שנאמר ובגד כלאים שעטנז לא יעלה עליך:

אמר קין לאחיו לית דין. וכן בלקח טוב מה אמר לו אין דין ואין דיין ואין עולם אחר, וכן תרגום ירושלמי ויב"ע:

בוא ונחלוק אני אטול העולם הזה בחלקי. עיי' ב"ר פכ"ב אות ז', ותנחומא הנדפס מכבר בראשי' אות ט', ותנחומא משפטים אות י"ג, ושמ"ר פל"א אות י"ז, על מה היו מדיינים אמרו בואו ונחלוק את העולם, אחד נטל הקרקעות, ואחד נטל את המטלטלין, והמסדר הביא שחלקו בעולם הזה ובעולם הבא:

ועלה הבל לקין והפילו. עיי' ב"ר פכ"ב אות ח':

אינו אומר דם אחיך כו'. ב"ר פכ"ב אות ט', סנהד' ל"ז ע"א, ילקוט רמז ל"ח, לקח טוב, ורש"י:

ד"א מלמד כו'. בש"ס סנהדר' שם, וב"ר פכ"ב אות ט', ד"א דמי אחיך שהיה דמו מושלך על העצים ועל האבנים, והמאמר שהביא המחבר מובא גם ברש"י ד"א שעשה בו פצעים הרבה שלא היה יודע מהיכן נפשו יוצאה, וכן הביא הלקח טוב, ובתנחומ' הנדפס מכבר אות ט' והיאך הרגו עשה לו פציעות פציעות חבורות חבורות באבן בידיו וברגליו שלא היה יודע מהיכן נשמתו יוצאת, עד שהגיע לצוארו, וכן ביב"ע וטבע אבנא במצחיה וקטליה:

אלא אמתין לך עד שבעה דורות, עיי' רש"י עה"ת:

יש אומרים קרן עלה במצחו. ב"ר פכ"ב אות י"ב קרן הצמיח לו, וכן בתנחומא הנדפס מכבר אות י' י"א קרן קבעו במצחו:

וי"א זכות שבת תנחומא שם י"א שכח נעל בפניו, כמ"ש ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם, כשם שלמד שבת זכות על אדם הראשון כך למד על קין:

וי"א אות אחת משמו של הקב"ה חקק לו במצחו. בפדר"א פכ"א מה עשה הקב"ה נטל אות אחת מכ"ב אותיו' שבתורה, וכתב על זרועו של קין שלא יהרג, שנאמר וישם ה' לקין אות. ובתיב"ע ורשם ה' על אפי דקין אתא מן שמא רבא ויקירא, ורש"י כתב ג"כ חקק לו אות משמו במצחו:

כגונב דעת העליונה. ב"ר סוף פכ"ב, וכן הביא רש"י:

לכך לא מחל לו אלא חצי עון. עיי' פסיק' דר"כ פסקא שובה ובהערה ס"ב, ושם הבאתי המאמר מן וי"ר פ' צו פ"י:

למזרח עדן. עיי' ב"ר פכ"א אות ט', ועיי' רש"י בראשי' ד' ט"ז ומצינו רוח מזרחית קולטת בכל מקום את הרוחצים, שנאמר אז יבדיל משה וגו' מזרחה שמש:

כדי שיהיה שמו נזכר בעולם. ולזה כוון רש"י ויקרא שם העיר לזכר בנו חנוך, וכן בעל לקח טוב כתב ויקרא שם העיר כשם בנו חנוך, זש"ה קראו בשמותם עלי אדמות:

עורדו כו'. ב"ר פכ"ג אות ב':

למה לי ולדורותיו. בב"ר שם מה לי ללמך ולתולדותיו. וע"ש ברש"י ובמ"כ ובהרז"וו:

שלקחה לפריה ורביה כו'. ב"ר פכ"ג אות ב', ומובא בלקח טוב וברש"י:

במד"א רני עקרה לא ילדה. יש לתקן כמד"א רֹעֶה עקרה לא תלד (איוב כ"ד) כמו שהוא בב"ר שם:

למה נקרא שמו תובל קין שכל מעשה קין יובלו למיתה. בב"ר פכ"ג אות ג' תובל קין ר' יהושע דסכנין בש"ר לוי זה תבל עבירתו של קין, ובפירש"י עה"ת תובל קין תובל אמונתו של קין, תובל לשון תבלין תיבל והתקין אומנתו של קין לעשות כלי זיין לרוצחים:

חכמינו ז"ל אמרו נעמה שהנעימה בסוף מעשיה כו'. בב"ר שם נמצא רק א"ר אבא בר כהנא נעמה אשתו של נח היתה, למה היו קורין אותה נעמה שהיו מעשיה נעימים:

שראו הנשים כי קיימו פו"ר כו'. אמרה למה נלד לבהלה כו'. עיי' ב"ר פכ"ג אות ד' קצת בסגנון אחר, ועיי' רש"י בראשי' ד' כ"ד ד"ה ומדרש בראשית רבה לא הרג למך כלום ונשיו פורשות ממנו:

כי למך סומא היה והיה תובל קין משכו כו'. עיי' תנחומא הנדפס מכבר בראשי' אות י"א ומובא בילקוט רמז ל"ח ד"ה שמען קולי לפי שהיו פורשות ממנו ומצוין שם תנחומא, וליתא בתנחומא שלנו, והילקוט לא הביא את דברי התנחומא הנדפס, ואין ספק שהוא בילמדנו האנבד והילקוט כוון להילמדנו ויכנהו תנחומא, או צ"ל ילמדנו, ורש"י ב"ר פכ"ג בפי' המיוחס לו, הביא ג"כ בשם מדרש רבי תנחומא:

אסייא חגור חגורותיך. בב"ר ותנחומא שם אסיא אסי חיגרתך, והוא משל רופא רפא את חיגרתך:

שממנו הושתת העולם. וכן הביא הלקח טוב, ובמדרש במדבר רבה פי"ד אות י"ב ויקרא את שמו שת שממנו הושתת העולם, לפי שהבל וקין נטרדו מן העולם:

פרק ה

שני פרצופים היו לו לאדם אחור וקדם. ב"ר פ"ח אות א' בשעה שברא הקב"ה את אדם הראשון דו פרצופים בראו, ובגמ' עירובי' י"ח ע"א דו פרצוף פנים היה לו לאדם הראשון, שנאמר אחור וקדם צרתני. לדעתי מלת פנים הוא הפירוש על פרצוף, ובש"ס ברכו' ס"א ע"א נאמר לנכון דו פרצופין:

מיכן שהאשה נקראת אדם כו'. ב"ר פכ"א אות ב' א"ר הונא היכן מצינו שנקראת חוה אדם שנאמר בתפארת אדם לשבת בית:

והוא מטטרון. עיי' תוס' יבמו' ט"ז ע"ב ד"ה פסוק, וכן בתרגום יב"ע בראשית ה' כ"ד וקרא שמיה מיטטרון ספרא רבא:

ומחלוקת בין ר' עקיבא וחבריו. לא צמאתי בשום מקום, ואולי כוון לאותיות דר"ע שמונה ע' שמות למטטרון ובתוכם נמנה שם חנוך:

וחכמים אומרים. ב"ר ריש פכ"ג:

כי שם המפורש כתוב על הסייף. דורש מתושלח מתו שלח, מלשון ובעד השלח יפלו (יואל ב' ח'):

שממנו נבנה העולם. וכן הביא רש"י, ובעל לקח טוב הביא שהיה בו בינה יתירה. ובתנחומא הנדפס מכבר אות י"א שממנו נברא העולם, ויש נוסחאות שממנו נבנה העולם, והיא נוסחא יותר מתוקנת, וכ"ה בילקוט רמז מ"ב בשם מדרש אבכיר, כמו שהבאתי בלקוטים אות ה':

ולמה איחר כל כך להעמיד תולדות. עיי' ב"ר פכ"ו אות ב' מה טעם כל דורות הולידו למאה שנים כו':

שהרי יפת היה גדול מכלם. עיי' סנהד' ס"ט ע"ב, וב"ר פכ"ו אות ג':

פרק ו

בני הדיינים. ב"ר פכ"ו אות ה':

וי"א מלאכים ממש. פדר"א פכ"ב, עיי' שם בפי' הרד"ל:

אמר רב יוסף ק"כ שנה. וכן הביא רש"י ולקח טוב, וראיתי בכ"י המיוחס לר' משה הדרשן המונח באוצר הספרים בפראג ויש לי העתקה ממנו כתב שם בזה הלשון והיו ימיו ק"כ שנה מכאן אמרו המת מק"כ שנה חוזר למלוא תרוד רקוב ר' יוסי אומר שנתן הקב"ה ארכה לדור המבול ק"כ שנה וכו' לכן צ"ל גם בכאן ר' יוסי אומר:

שהם גרמו לעולם להפילו. ב"ר פכ"ו אות ז' נפלים שהפילו את העולם. ושנפלו מן העולם ושמלאו את העולם נפלים:

שישום העולם במעשיהם הרעים. בב"ר שם שהשימו את העולם, ושהושמו מן העולם, ושגרמו לעולם שישום [את העולם], ורשי הביא ד"א אנשי שממון ששממו את העולם:

נאמר כאן רבה. עיי' ב"ר פכ"ז אות ג':

על כן אמרו מצות ציצית שקולה כו'. מנחות מ"ג ע"ב שקולה מצות ציצית כנגד כל המצות כולן וע"ש בפירש"י:

נח לשמים נוח לבריות. בלקח טוב אלה תולדות נח נח איש צדיק שני פעמים נח נח נוח לבוראו ונוח לבריות. ובב"ר פ"ל אות ה' נייחא לו נייחא לעולם, נייחא לאבות נייחא לבני נייחא לעליונים נייחא לתחתונים נייחא בעוה"ז נייחא לעוה"ב:

כל מקום שנאמר. ב"ר שם אות ג':

הי' לו לומר נח הוליד שלשה בנים. מובא בלקח טוב (נח ו' ט'):

לפי שראה עולם בחורבנו. תנחומא הנדפס מכבר ריש נח ולקח טוב וע"ש הערה כ"ב:

שנולד מהול. תנחומא הנדפס מכבר נח אות ה':

ולא בדורות צדיקים. ב"ר פ"ל אות ט', תנחומא שלנו נח אות ו', ותנחומא הנדפס מכבר נח אות ה', ועיין סנהדרין ק"ח ע"א, ורש"י עה"ת:

ולמה עצי גופר כו'. וכן הביא רש"י למה ממין זה? על שם גפרית שנגזר עליהם למחות בו:

כל קן וקן. עיין ב"ר פל"א. אות י"א:

בתיבה משה. ב"ר פל"א אות ט'. ילקוט נח רמז נ"ג, ורש"י עה"ת ולקח טוב:

אבל כאן שהיו המים חזקים. עיין בלקח טוב הערה נ"ג:

מרגליות. ב"ר פל"א אות י"א ר' לוי אמר מרגליות, ועיין סנהדרין ק"ח ע"ב:

זה חלון. ב"ר שם בשם ר' אבא בר כהנא:

תחתים לזבל שנים לבהמה שלישים לנח ולבניו. סנהדרין ק"ח ע"ב ועיי' ב"ר פל"א אות י"א גירסא אחרת מאשר הוא בגמרא, ועיי' בלקח טוב ובהערה ס"ד, ועיי' בפדר"א פכ"ג:

מלמד שאסרן בתשמיש. ב"ר פל"א אות י"ב ילקוט רמז נ"ה, לקח טוב, ועיי' סנהדר' ק"ח ע"ב, ובפדר"א פכ"ג, ורש"י עה"ת:

מלמד שאפילו שדים. ב"ר פל"א אות י"א א"ר הושעי' אפילו רוחות:

פרק ז

מיכן אמרו חכמים. עירובין י"ח ע"ב, ב"ר פל"ב אות ג', ילקוט נח רמז נ"ה, ולקח טוב, ורש"י עה"ת, וע"ע ספרי פ' בהעלותך פיסקא ק"ב:

אלו שבעת ימי אבלו של משותלח הצדיק שחלק לו הקב"ה כבוד, ב"ר פל"ב אות ז' ויהי לשבעת הימים מלמד שתלה להם הקב"ה ז' ימי אבילות של משותלח הצדיק כדי שיעשו תשובה, וסנהדר' ק"ח ע"ב, אדר"נ פל"ב, ורש"י עה"ת, ולקח טוב, ועיי' מדרש שו"ט סוף מזמור כ"ו ויהי לשבעת הימים א"ר הושעי' מלמד שתלה הקב"ה שבע ימי אבלו של משותלח הצדיק שיעשו תשובה ולא עשו, על שם שנאמר אל תאסוף עם חטאים נפשי, ועיי' ירושלמי מ"ק פ"ג ה"ה, תוספתא סוטה פ"י:

כנגד ארבעים יום. וכן רש"י הביא ארבעים יום כנגד יצירת הולד כו' וכן מובא בלקח טוב. ועיי' ב"ר פל"ב אות ה' הם קלקלו את הצורה שניתנה לארבעים יום:

כמה דהוא אמר לפיד בוז. ב"ר פ"ל אות ז' לפיד בוז לעשתות שאנן א"ר אבא בר כהנא כרוז אחד כו' ועיי' סנהדר' ק"ח רע"ב:

מלמד שאף נח מקטני אמנה היה כו'. ב"ר פל"ב אות ו' א"ר יוחנן נח מחוסר אמנה היה אלולי שהגיעו המים עד קרסוליו לא נכנס לתיבה, וכן הביא רש"י ולקח טוב:

הם מאליהן באו. ב"ר פל"ב אות ח', וכן הוא בתנחומא הנדפס מכבר אות י"ב ופדר"א פכ"ג, וכן הביא רש"י:

זה חדש מרחשון. עיי' ר"ה י"א ע"ב, ועיי' גם בסדר עולם רבה פ"ד ר"א אומר זה מרחשון.

בעצומו של יום. בלקח טוב בעצם היום הזה א"ר יוחנן בעצומו של יום והעירותי שם בהערה כ"ג בב"ר פל"ב סוף אות ח', וילקוט רמז נ"ו חסרים המלות "בעצומו של יום":

שלח אריות ודובים. בב"ר פל"ב סוף אות ח' ויסגור ה' בעדו בקשו להפוך התיבה והקיפה אריות שלא יגעו בו, וכן בתנחומא שלנו נח אות י', ובתנחומא הנדפס מכבר אות ז' היו מבקשין להפוך את התיבה, מה עשה הקב"ה הקיף אריות לתיבה, והיו אוכלין אותן, שנאמר ויסגור ה' בעדו, מהו ויסגור, כענין שנאמר אלחי שלח מלאכיא וסגר פום אריוותא ולא חבלוני, ובמכילתא בשלח פ"א על סגר עליהם המדבר הביא ג"כ, אין סגירה אלא חיה רעה, שנאמר אלחי שלח מלאכיא וסגר פום אריוותא, ועיי' בתנחומא שם הערה צ"ז:

על כל ההרים הגבוהים גברו המים. רש"י הביא וז"ל למעלה של גובה כל ההרים לאחר שהשוו המים לראשי ההרים:

גונח מפני טורח מאכל הבריות. ב"ר סוף פל"ב אך מיעוט שאף הוא גונח דם מפני הצינה. ובתנחומא נח אות י"ד יצא נח מן התיבה גונח מלבו, וכן הוא שם באות ג'. וכן בתנחומא הנדפס מכבר נח אות ט' יצא גונח וכוהה דם מן הצנה, וכן בל"ב מדות דר' אליעזר מדה ב' אך למעט כיצד, דכתיב וישאר אך נח, מת"ל אך, מלמד שאף נח הי' בתיבה גונח דם מפני הצינה, ורש"י עה"ת הביא ומדרש אגדה גונח וכוהה ]צ"ל וכוחה] דם מטורח הבהמות והחיות, והוא כמו שהביא המסדר. והערוך ערך גנח כתב פי' מוציא קול כעין שיעול ומשליך דם:

תוכן העניינים

הערות ותיקונים על מדרש אגדה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה