אור ברסלב

הערות ותיקונים על מדרש אגדה· רבי שלמה בובר

ויקרא

שמות

פרק א

ד"א ויקרא זש"ה גאות אדם. תנחומא שלנו ויקרא אות ד' וע"ש בערות, ומובא בילקוט שמואל רמז קי"א בשם התנחומ', ובתנחומא הנדפס מכבר אות ג', [והוא נוסף שם עיין מבוא להתנחומ' דף פ"ו]:

ד"א זש"ה ברכו. תנחומ', ויקרא אות א', וע"ש בהערות, ותנחומא הנדפס מכבר אות א' בהוספה שנוסף שם, ומובא בילקוט יואל רמז בתקל"ד בשם התנחומא, וילקוט ויקרא ד"ה גאות אדם, וחסר הציון תנחומא, ולפנינו הוא קצת בסגנון אחר ממה שהוא בתנחומ':

ד"א משל למה הדבר דומה למלך וי"ר פ"א אות ז' וקצת בסגנון אחר. ומובא בלק"ט ויקרא כלשון המחבר:

שמונה עשר פעמים כנגד י"ח חוליות. וי"ר פ"א אות ח', ועיין ירושלמי דברכות פ"ד ה"ג דף ח' ע"א, ומובא בלק"ט:

א"ר אליעזר. וי"ר פ"א אות י':

אעפ"י שניתנה התורה מהר סיני. בוי"ר ובילקוט רמז תל"ב נאמר אעפ"י שניתנה תורה סייג לישראל מסיני, וע"ש בפירוש מהרזו"ו:

עד שלא ניתנה התורה. וי"ר פ"א אות י"ב ושם הגירסא א"ר יצחק עד שלא הוקם המשכן היתה נבואה מצויה באוה"ע, ובלק"ט מובא כגירסת המחבר.

על כל מצוה. מובא בלק"ט ויקרא:

עשרה נקראים יקרים. וי"ר פ"ב אות א', שו"ט מזמור קט"ז, מדרש שמואל פ"ח, וילקוט ש"א רמז צ"ז, ולק"ט ויקרא:

אמר משה. ויקר' פ"א אות ד':

משל. עיין וי"ר שם בהרחבה דברים, ומובא בלק"ט כלשון המחבר:

ומפני מה אמר אדם. עיין וי"ר פ"ב אות ז', ולק"ט:

ולא יד עבדו ולא יד שלוחו. על ראש העולה ולא על הצואר, כן מובא גם בלק"ט, והוסיף ולא יד בנו, והוא נובע מספרא ויקרא פרק ד', ובמנחות צ"ג ע"ב גרס אשתו במקום בנו:

מכאן אמרו. מובא בלק"ט, והוא בירושלמי ברכות פ"א דף ב' ע"ד, דברים רבה פ"ב אות י', שו"ט מזמור קל"ד, בבלי ברכות מ"ב ע"א:

תיכף לסמיכה שחיטה. כתיב וסמך וכתיב בתריה ושחט. וכן בספרא ויקרא פרשתא ד' וסמך ושחט במקום שסומכין שוחטין ותיכף לסמיכה שחיטה:

שנאמר גאל ישראל ה' שפתי תפתח, כוונתו בתפלה נאמר כן אבל במקומות הוא מובא לראיה יהיו לרצון אמרי פי ה' צורי וגואלי (תהלים י"ט ט"ו), וכתיב בתריה יענך ה' ביום צרה (שם כ' ב'):

מלמד שיהא מפשיט כו'. בספרא ויקרא פ"ה, ומובא גם בלק"ט, יכול יהא מפשיט אבר אבר ומנתח, ת"ל את העולה כולה מפשיטה ואחר כך מנתחה, וכן יש לתקן לפנינו:

אעפ"י שהאש יורדת מן השמים. ספרא ויקר' פרק ה', ולקח טוב, יומא כ"א ע"א:

אש שירדה בימי שלמה. ספרא שם, וזבחים ס"א ע"ב, ומובא בלק"ט:

תנן התם. משנה תמיד כ"ט ע"א, וספרא ויקרא פרק ו', וכל הלשון מהמחבר הובא גם בלקח טוב.

מכאן אמרו רבותינו ז"ל, בלק"ט איתא מכאן שהבן הטוב מציל את אביו מדינה של גיהנם:

מלמד שבישרו שעשה תרח תשובה ויש לו חלק לעולם הבא: עיין ב"ר פל"ח אות י"ב:

וי"ו זו מוסב על ענין ראשון ספרא ויקר' פרשתא ה', וזבחים מ"ח ע"א, ומובא בלק"ט, ושם נשמט שורה שלימה:

מן העוף ולא כל העוף. ספרא ויקרא פרשתא ו', קידושין כ"ד ע"א, ומובא בלק"ט:

והיחיד מביא קרבנו עוף. ספרא שם, ולק"ט:

ואין לך להביא מן העוף אלא תורים. ספרא ויקר' פרק ח', ולק"ט:

זה הזפק ספרא סוף פרשת' ז', זבחים ס"ה ע"א, ולק"ט:

ר' תנחום בן חנילאי אומר. כן מובא בלק"ט וליתא בספרא לפנינו, ובלק"ט שם סיים לפיכך והסיר את מוראתו בנוצתה, ור"ל שהעוף אוכל מן הגזל, וראיתי בוי"ר פ"ג אות ד' הביא והסיר את מראתו בנוצתה, א"ר תנחומ' בר חנילאי העוף הזה פורח וטס בכל העולם ואוכל בכל צד ואוכל מן הגזילות כו':

פרק ב

מלמד שהנפש הנדיבה, מובא בלקח טוב:

פרק ג

ר' יהודה אומר. ספרא ריש פרק ט"ז, ומובא בלק"ט:

אעפ"י שנשחטו שלא לשמן. ספרא פרק י"ט, ומובא בלק"ט:

למה זכר עז לפי שאין לו אליה זכרו לצד. בספרא פרק כ', ואם עז קרבנו הפסיק העני שלא תהא העז טעונה אליה, וכתב הראב"ד פי' והלא עז בכלל צאן היה אלא כתב ליה פרשה אחת כדי למעטו מן האליה עכ"ל. ועיין פסחים צ" ו ע"ב:

פרק ד

אמר ר' יוחנן בן זכאי. ספרא ויקר' דבורא דחובה פרשה ה', ומובא בלק"ט:

והעם מתדמים לו אשרי הצדיקים שמגיע להם בעולם הזה שלוה כרשעים. בלק"ט הגירס' ודומה לו אשר יש צדיקים אשר מגיע אליהם כמעשה הרשעים (קהלת ח' י"ד), והמאמר נמצא בהוריות דף י' ע"ב, וע"ש בפירש"י:

מי שאין על גביו. בספרא מפורש באר היטב: נשיא יכול נשיא שבט כנחשון ת"ל ועשה אחת מכל מצות ה' אלהיו, ולהלן הוא אומר למען תלמד ליראה את ה' אלהיו, מה אמור להלן נשיא אין על גביו אלא ה' אלהיו, אף נשיא האמור כאן שאין על גביו אלא ה' אלהיו:

פרק ה

זש"ה גם בלא דעת נפש לא טוב. המאמר נמצא בתנחומ' שלנו ויקר' אות י', ובהוספה בתנחומ' הנדפס אות ו' [הוסיף המדפיס ממנטובה מתנחומ' שלנו], ומובא בילקוט משלי רמז תתקנ"ט ונרשם בצדו מדרש, וצ"ל תנחומ', וכן נשנה בוי"ר פ"ד אות ג', רק בסגנון אחר, והילקוט הביא כמו שהוא בתנחומ', ולפנינו נתקצר המאמר:

וכן שנו רבותינו. אבות פ"ד מ"ב, קה"ר פ"ד:

לא עשה אדם עבירה כו'. עיין בתנחומ' שם:

ד"א מי שעשה עבירה כו'. בתנחומא הוא מאמר אחד עם מה שלפניו:

מי היה זה אחאב בן קולייה. כל המאמר עד הסיום אמר הקב"ה למשה דבר אל בני ישראל לאמר נפש כי תחטא הוא בתנחומ' שם, ומובא בילקוט ירמי' רמז ש"ט בשם התנחומ', ועיין סנהדרין צ"ג ע"א, ומובא ג"כ בילקוט שם, ועיין בתנחומא בהערות שלי, ולפני המחבר היה הכל מפורש בכ"י שלפניו ע"ש הערב ס"ד:

וכך אמרו רבותינו, כל המאמר עד סופו הוא בתנחומ' שלנו ויקרא אות י"ב, ובתנחומ' הנדפס אות ו', והוא מן הוספות שהוסיף מהדפוס ממנטובה, ולקוח מתנחומא שלנו, וכן מובא המאמר בגמרא סנהדרין צ"א סע"א ושם הוא בשם אנטונינוס שאמר לרבי גם השמל מחיגר וסומא מובא שם, וכן מובא המאמר בוי"ר פ"ד אות ה' ושם איתא תני ר' ישמעאל, וקצת בסגנון אחר:

לעולם הבא. במקומות הנ"ל איתה לעתיד לבא:

כך הקב"ה מביא את הנפש והגוף ודנם כאחת. שם הגירסא אף הקב"ה מביא נשמה וזרקה בגוף. שנאמר יקרא אל השמים מעל (תהלים נ' ד'), זו נשמה, ואל הארץ לדון עמו (שם), זה הגוף:

אמר הקב"ה אם תודה הרי מוטב ואם לאו אני מעיד. תנחומ' שלנו אות ט"ו, ותנחומא הנדפס מכבר אות ז', [והוא בהוספה שהוסיף המדפיס ממנטובה]:

אם תודה הרי מוטב. בתנחומא שם אמר הקב"ה אם בקשת להעד העד:

וכן אמר החכם אל תבהל את פיך. בתנחומ' שם הנוסחא בא וראה כל הפרשיות הכתובות בספר הזה כתוב בהן שגגה חוץ מן פרשה זו שלא נאמר בה שגגה, עליו אמר שלמה אל תתן את פיך לחטיא את בשרך ואל תאמר לפני המלאך כי שגגה היא (קהלת ה' ה'):

שרגמו צורת המלך בתנחומ' איקונין של מלך:

טרדו אותו ואמרו לו לך ואתו שתיה בדעתו הלקוהו. בתנחומא בתפשו שניהם ועלו לבימה ונתן איפופסין לבן הדעת, ופינה לשכור:

נוטל העונש שלו. בתנחומא נוטל אפופסין, והמלה יונית ופי' גזר דין (אורטהייל):

אלא אם יש בכם השלשה המדות האלו. הסיום הזה ליתא בתנחומא, ושם נמצא הסיום באופן אחר, ונמצא בתנחומא מטות אות א' ותנחו' שלנו שם:

אמרו רבותינו אפילו על האמת. תנחומ' שם אות ט"ז:

שלא יהא פרוץ בשבועות. עיין בתנחומא שם ובהערה פ"ה:

ומעשה בהר המלך. תנחומ' שם, וכן בנדפס מכבר בהוספה שהוסיף המדפיס, ובמדרש במ"ר פכ"ב, ועיין גיטין נ"ז ע"ב:

ועוד אמרו כי בזמן ר"ע היתה אשה אחת והיה לה עשרה בנים. לא מצאתי המקור, ונמצא הסיפור בסגנון אחר בוי"ר פ"ו אות ג', ונובע מירושלמי שבועות פ"ו ה"ו דף ל"ז ע"א, ועיין גיטין ל"ה ע"א:

ד"א אתה מוצא שלשה דברים. תנחומ' ויקרא אות י"ח, והמדפיס ממנטובה הביא רק התחלת המאמר, אתה מוצא שלשה דברים ברשותו, וציין "כדלעיל פרשת תולדות" וכן היגו כן בכל הדפוסים (סוף אות ז'), ובתנחומא שלנו כתוב פה כל המאמר, ועיין בתנחומא תולדות אות י"ב מובא זה ברחבה וקצת בסגנון אחר, ועיין ב"ד פס"ז אות ג', א"ר לוי ששה דברים משמשים את האדם, שלשה ברשותו ושלשה אינן ברשותו כו' ומובא בילקוט תולדות רמז קט"ו בשם ב"ר, וכן בילקוט מלכים רמז ר"ב:

ואמר לו ויקרא אל המזבח, תקנתי על המזבח. גם בתנחו' מובא אל ובקרא כתיב על:

אלא אפילו לעוה"ב הקב"ה משגה לרשעים ומורידם לגיהנם. בתנחומ' הגירס' ולא עוד אלא אפילו לעולם הבא שנאמר משגיא לגוים ויאבדם (איוב י"ב כ"ג) משגה כתיב, ויאבדם מורידם לאבדון, והצדיקים רואין אותם שנאמר ויצאו וראו בפגרי האנשים וגו':

פרק ו

זש"ה כי מי בשחק יערוך לה'. תנחומא שלנו צו אות א', ושם הוא ברחבה, וע"ש בהערות שלי:

ד"א צו את אהרן אמר הקב"ה. תנחומ' שלנו אות ב', ומובא בילקוט צו רמז ת"פ בשם התנחומא, וע"ש בתנחומ' בהערות שלי:

ד"א צו את אהרן ומה עסקו של אהרן. תנחומא שלנו אות ג' וע"ש בהערות:

פרעה עלה עצמו. עיין בתנחומ' שמובא לפני זה דור המבול וסדומים:

שנאמר אשר אמר כו'. עיין בתנחומ' ובהערות:

מיד אמר הקב"ה לכבשן וצף. עיין בתנחומא ובהערה כ"א:

ואף נבוכדנצר נשרף חציו והניח חציו. עיין בתנחומ' ונעשה אימת שירוף עליו, וע"ש בהערה כ"ד, ובתנחומא נח ובהערה קמ"ד, ואין להכפיל הדברים:

ד"א זו מלכות הרשעה. תנחומ' ויקרא אות ד' וע"ש בהערות:

אם בין כוכבים שים קנך, אמר הקב"ה לעשו. עיין בתנחומ' כי חסר פה מאמר שלם:

ומהו פירוש זאת המלה. עיין בתנחומא וע"ש הערה ל':

ד"א זאת תורת העולה, למה נקרא שמה עולה תנחומא ויקרא סוף אות ב':

פרק ז

זש"ה אשמעה. תנחומא צו אות ו', ומובא בילקוט צו רמז תצ"ג, וילקוט תהלים רמז תתל"ד בשם התנחומא:

לכך נאמר אשמעה מה ידבר האל ה'. בתנחומ' סיים מה דיבר, וזאת תורה זבח השלמים וגו':

ד"א למה נאמר, תנחומ' שם, ובתנחומא הוא מאמר אחד עם מאמר שלפניו

ד"א כשהיו מקריבין. תנחומא צו אות ז' וע"ש בהערות שלי.

אלא עד שלא נחתם גזר דינו. עיין בתנחומ' שזה מוסב אל מאמר אחר כתוב אחד אומר אם אחפוץ במות הרשע וכתוב אחד אומר כי חפץ להמיתם ועל זה הביא שם קודם שנחתם גזר דינם לא חפץ ואחר שנחתם גזר דינם חפץ ד' להמיתם, אבל על המאמר ישא ה' פניו וכתיב לא ישא, מובא שם לאוה"ע לא ישא אבל לישראל ישא, ואין ספק שחסר לפנינו:

מעשה היה ברבינו הקדוש. תנחומ' שם, ונוסף בתנחומ' הדפס מכבר אות ה', ומתחיל אמרו רבותינו מעשה היה ברבינו הקדוש, ועיין ירושלמי יבמות פי"ו ה"ו (דף י"ג ע"א), ושם הוא בסגנון אחר, וכן נשנה בב"ר פפ"א אות ב' ע"ש, ומובא בילקוט משלי רמז תתקס"ד בשם ב"ר, ועיין גם בחזית פ"א פט"ו, ובבלי יבמות ק"ה ע"א:

סימוניא. שם מקום:

ר' לוי בר סיסי. עיין בתנחומ' הערה מ"ב ומלת רבי מיותרת וצ"ל לוי בר סיסי.

ועשו לפניו שלחן. בוי"ר ועשו לו בימה גדולה והושיבו אותו למעלה ממנה:

תדע מה פירוש זה העושה עבירה כו'. בתנחומא יותר מתוקן א"ל היה לך לומר להם, האדם חוטא הקב"ה רושם עליו מיתה, עשה תשובה הכתב מתבטל, לא עשה תשובה הרשות בכתב אמת:

וכתוב אחד אומר. הוספתי כמו שהוא בתנחומ' והשמיט המעתיק מן פיניו עד פניו:

אמר הקב"ה. תנחומא שם:

שנאמר ישא ה' אליך. בתנחומ' סיים לכך נאמר וזאת תורת זבח השלמים:

ראה היאך הקב"ה סולח. תנחומ' צו אות ח', ותנחומ' הנדפס בהוספה אות ו':

את מוצא. תנחומ' צו אות ט', ובתנחומא הנדפס מכבר בהוספה אות ז', ומובא בילקוט תהלים רמז תשס"ג בשם התנחומא:

שנאמר ויתנו ידם. הוספתי כמו שהו בתנחומא והשמיט המעתיק מן שנאמר עד שנאמר:

ומהו יכבדנני בשני נונין. תנחומ' שם ודורש תוספת הנו"ן לרבוי, וכן דרשו סנהדרין מ"ג ע"ב, ובוי"ר פ"ט אות ב':

א"ר יהודה בר גדייא. תנחומ' שם, ומובא בילקוט תהלים רמז תשמ"א בשם התנחומא, והמאמר הזה הובא גם בתשב"ץ סי' רמ"ט בשם התנחומא:

מן העולם תקנתי מהעולם כמו הוא בקרא. וגם בתנחומ' מובא מן העולם:

אמן ואמן. בתנחומ' סיים שם מהו אמן ואמן, אמן בעולם הזה ואמן לעולם הבא:

אמר רבי עקיבא. זה נשמט בתנחומא שלנו ונמצא לנכון בהוספה בתנחומ' הנדפס שם אות ז':

וזאת תורת זבח השלמים. גדולה שלמים. הוספתי כמו שהוא בתנחומ' שלנו אות י' ומובא בנדפס בהוספה אות ז':

ר' אליעזר הקפר. תנחומ' שם, ועיין ב"ר פל"ח, ספרי נשא פסקא וישם לך שלום, במ"ר פי"א, וילקוט נשא רמז תשי"א:

אמר ר' לוי. תנחומ' שם:

אמר רשב"ג גדול הוא השלום. תנחומ' שם, מובא בירושלמי פאה פ"א ה"א (דף ט"ז ע"א), אמר רשב"ג בוא וראה כמה הוא קשה אבק לשון הרע שדברו הכתובים דברי בדאי כדי להטיל שלום בין יוסף לאחיו, הה"ד ויצוו את יוסף לאמר אביך צוה לפני מותו ואמר וגו', ולא אשכחן דפקד כלום, ועיין ב"ר פמ"ח אות י"ח, וב"ר פ"ק אות ח', ובבלי יבמות ס"ה ע"ב, וי"ר פ"ט אות ט', דב"ר פ"ה:

ארשב"י. תקנתי ארשב"ג כמו שהוא בתנחומ':

כמה קולמוסים איבדו. בתנחומא וכמה קולמוסין משתברין וכמה עורות אבודין, ותקנתי וכמה עורות עבודין, ע"ש בהערה נ"ד:

ואף לעולם הבא. כשיחזור לירושלים ויחזור כל הגליות לתוכה. בתנחומ' איתא כך ולעולם הבא כשיחזור הקב"ה את הגליות לירושלים בשלום הוא מחזירן:

פרק ח

זש"ה אשרי תבחר. תנחומא צו אות י"א. ובהוספה בתנחומ' הנדפס מכבר אות ח' ומובא בילקו' תצוה רמז שע"ט, וילקוט שמואל רמז צ"ג בשם התנחומא, ובילקוט תהלים רמז תשפ"א, ובטעות נרשם שם מכילתא וצ"ל תנחומ', ועיין במדרש במ"ר פ"ג אות ב':

משה בחרו הקב"ה וקירבו. שם נאמר משה בחרו אבל לא קרבו:

רות קרבה אבל לא בחרה. זה ליתא שם:

שנאמר והיה האיש אשר אבחר בו וגו'. בתנחומא מובא הכתוב ובחור אותו מכל שבטי ישראל לי לכהן (ש"א ב' כ"ח):

ואימתי לקח את אהרן. תנחומא צו אות י"ב, ותנחומ' הנדפס מכבר בהוספה אות ט', ונמצא שם לפני זה עוד מאמר אחד שר לא הביא המחבר, כי איננו מענינו, ומובא בילקו' צו רמז תקי"ד בשם התנחומא:

מה אהרן לקח בני מתוך המגפה. בתנחומא מה אהרן עתיד להציל בניי בלקיחה, וע"ש הערה ס"ב:

זש"ה מתהלך. תנחו' צו אות י"ג, ובהוספה בתנחומא הנדפס מכבר אות י', ומובא בילקו' רמז תקי"ד בשם התנחומא:

ד"א קח את אהרן. אמר הקב"ה למשה. תנחומ' שם אות י"ד, ותנחומ' הנדפס מכבר בהוספה אות י', ומובא בילקו' רמז תקי"ד בשם התנחומ':

א"ל הקב"ה כו' שיראו כל ישראל שאתה חולק כבוד. תנחומא אות ט"ו, ותנחומא הנדפס מכבר בהוספה את י"א:

אמר לו להיכן אקהל. תנחומא אות ט"ז, ותנחומא הנדפס בהוספה אות י"ב:

אמר לו אל פתח אהל מועד. בתנחומא נאמר אחר זה א"ל משה רבש"ע ששים רבוא אנשים וששה רבוא בחורים היאך אעמידם פתח אוהל מועד, ואינו אלא בית סאתים, ואתה אומר ואת כל העדה הקהל, וע"ש בהערה ס"ז:

בוא וראה השמים הללו כמה גדולים הם. בתנחומ' גירסא אחרת השמים האלו לא כדוק של עין היא, ואני עשיתם מסוף העולם ועד סופו, שנאמר הנוטה כדוק שמים ויתחם באהל לשבת (ישעיה מ' כ"ב):

ולצדיקים עושה מחילות והקב"ה יושב באמצע, בתנחו' והקב"ה יושב באמצע והצדיקים מראין אותו באצבע:

לפיכך אלהים אלהיך אנכי. בתנחומ' הנוסח' לפיכך ישראל עתידים לומר כי זה אלהים אלהינו עולם ועד הוא ינהגנו על מות (תהלים מ"ח ט"ו):

פרק ט

זש"ה שומר מצוה. תנחומא שמיני אות א', ומובא בילקוט שמיני רמ"ז תק"כ, ובילקוט קהלת רמז אלף ע"ח בשם התנחומ', ובתנחומא הנדפס מכבר ריש שמיני, ועיין בתנחומא הערה א':

שנא' כי נעצב המלך על בנו. וגם בילקו' מובא כן, מלת כי יש למחוק, ובמקום אל צ"ל על, עיין בתנחומא הערה ב':

ועת ומשפט ידע לב חכם, זה משה תנחומא שמיני אות ב', ותנחו' הנדפס מכבר בהוספה אות א':

זש"ה אמרתי להוללים. תנחו' שם אות ג', ובתנחו' הנדפס מכבר אות ב' בהוספה שהוסיף המדפיס ממנטובה, ולפנינו נעתק המאמר בקצת שינויים, עיין בתנחומ' ובהערות שלי:

ד"א ויהי ביום השמיני זש"ה תן חלק. פסיקתא דר"כ פיסקא ביום השמיני עצרת (קצ"ב ע"א), קה"ר פי"א פסוק תן חלק לשבעה, ומובא בילקוט קהלת רמז תת קפ"ט בשם המדרש, אולם הציון פסיקתא בראש המאמר מקומו פה, וכן מובא בילקוט תזריע רמז תקמ"ז בשם הפסיקתא, וכן בילקו' פנחס רמז תשפ"ב ד"ה ביום השמיני עצרת זש"ה תן חלק לשבעה:

שנאמר ויברך אלהים. בפסיקת' מובא הכתוב ויהי ביום השביעי יצאו מן העם ללקוט (שמות ט"ז כ"ז) וע"ש בהערה מ"ה:

דכתיב ובן שמונה ימים. זה ליתא בקה"ר ופסיקתא, ומובא רק הכתוב וישם פניו בין ברכיו, וגם בפסיקת' טובא וישם אליהו. והסגרתי המלה אליהו כי איננה במקרא:

ר' סימון. כ"ה בפסיקת', ובמדרש קהלת הוא בשם ר' נחמי', ועיין בפסיקתא שם מובא בשם ר' נחמי' תן חלק לשבעה זה דור שמל משה לשבעה כו', עיין שם הערה מ"ח:

ר' יהודה בר סימון פתר קרייה בנדה. בקה"ר בשם רב הונא, ונשנה בויק"ר פי"ד אות ז', ועיין בפסיקת' הערה נ"ב:

ר' עזריה בשם ר' יהודה פתר קרייה במלואים. נשנה בפסיקתא, ובקה"ר שם, ובפסיקת' הגירס' בשם ר' יהודה בר סימא [צ"ל סימן], ובקה"ר הנוסחא ר' יהודא פתר קרייה:

ופתח אהל מועד. בפסיקתא ובקה"ר מובא הכתוב כי שבעת ימים ימלא את ידכם (ויקרא ח' ל"ג:

ד"א זש"ה צדיק כתמר יפרח. תנחומ' שמינ' אות ד', ובתנחומא הנדפס מכבר שמיני אות ג' בהוספה מן המדפיס ממנטובה, ומובא בילקו' תהלים רמז תתמ"ה בשם התנחומ', ושם בתנחומא הוא קצת ברחבה, והמחבר לא העתיק כולו:

ומפתח אהל מועד לא תצאו. עיין בתנחומא הערה כ"ה:

א"ר שמואל בר נחמן. עין שם הערה כ"ו, ועיין וי"ר פי"א אות ו':

יבוא עגל. תנחומא אות ו', ותנחומא הנדפס מכבר אות ד' בהוספה וספרא ריש שמיני, ורש"י על התורה:

מאותו העת זכה אהרן. כן מובא גם בלק"ט:

ולמה נכנס עמו. ספרא ריש שמיני:

ועליהם הוא אומר. מובא בלק"ט:

פרק י

כיון שראו אש חדשה. התחלת המאמר הוא בספרא ריש שמיני וכלשון המחבר מובא גם בלק"ט:

שניהם בעצה אחת כל המאמר מובא בלק"ט:

שלא הי' להם ליטול רשות, בלק"ט אלא שהי' להם ליטול רשות:

ד"א ממשמע שנא' כו'. מובא בלק"ט:

אלא מלמד שלא חלקו כבוד למשה ולאהרן. בספרא ובלק"ט הנוסחא מלמד שלא חלקו כבוד לאהרן, נדב ואביהו שלא נטלו עצה ממשה:

הכניסוה בלא עתה. ספרא ולק"ט:

ר' אליעזר אומר. ספרא, ומובא בלק"ט, ופסיקתא דר"ב אחרי (קע"ב ע"א), ומובא בירושלמי שביעית פ"ו ה"א (דף ל"ו ע"ג), וגיטין פ"א ה"ב (דף ל"ט ע"ג), ובבלי עירובין ס"ג ע"א, ויומא נ"ח ע"א, וי"ר אחרי פ"כ אות ו', תנחומא אחרי אות ו', וע"ש בהערות:

מלמד. ספרא, ולק"ט, וסנהדרין נ"ב ע"ב, ושם הגירסא אבא יוסי בן דוסתאי אומר שני חוטין של אש יצאו מבית קדש הקדשים ושרף נשמתם:

אותם שרפה. ספרא ולק"ט:

כעין מיתה. סנהדרין שם, ולק"ט:

ר' אליעזר אומר לא מתו מבפנים אלא מבחוץ, ספרא ולק"ט, ובלק,ט בטעות ולא מבחוץ, וצ"ל אלא מבחוץ:

רבי אסי בר עקיבא אומר. מובא בלק"ט ושם הגירס' איסי בן עקיבא, ובספרא ליתא:

וכבר היו משה ואהרן מהלכים בדרך. סנהדרין נ"ב ע"א, וכן מובא בלק"ט:

ר' ירמיה אמר בארבעה מקומות. פסיקת' שם (קע"ב ע"ב), וי"ר פ"כ אות ח', ושם הגירס' בר קפרא בשם ר' ירמי' בר אלעזר אמר, ומובא בלק"ט שמיני כמו שהביא המחבר ר' ירמי' אמר:

ללמדך שלא מתו אלא על ההקרבה כו', בפסיקת' ובוי"ר ותנחומא בשביל ארבעה דברים מתו בניו של אהרן, על הקריבה ועל הקרבה ועל אש זרה ועל שלא נטלו עצה זה מזה, על הקריבה שנכנסו לפני ולפנים, ועל הקרבה שהקריבו קרבן מה שלא נצטוו, ועל אש זרה אש מבית כרים הכניסו, ועל שלא נטלו עצה זה מזה. תני ר' חייא איש מחתתו (ויקר' י"א) איש מעצמו עשה ולא נטלו עצה זה מזה ע"כ. ומה שהובא תני ר' חייא הוא בספרא ריש שמיני וכוונת הפסיקת' שהביא בשם ר' חייא על הספרא, עיין תנחומ' הערה צו:

ר' אליעזר המודעי אומר. בפסיקת' וי"ר ותנחומ' גירס' אחרת בארבע מקומות מזכיר מיתתן של בני אהרן ומזכיר סרחונן, וכל כך למה להודיעך שלא היה בידם אלא אותו עון בלבד, אמר ר' אלעזר המודעי צא וראה כמה קשה מיתתן של בני אהרן לפני הקב"ה שבכל מקום שהוא מזכיר מיתתן מזכיר סרחונן, וכל כך למה שלא ליתן פתחון פה לבאי העולם לומר מעשים מקולקלים היה להם בסתר שעל ידי כך מתו, עיין בפסיקת' ותנחומ' בהערות שלי, ובלק"ט שמיני מובא כמו שהביא המחבר כלשונו ממש:

כיון שראה משה את אהרן. ספרא שמיני, וי"ר פי"ב אות ב'. שבחים קט"ו ע"ב, ובעל לקח טוב שמיני הביא כלשון המחבר, ומובא גם ברש"י על התורה:

להקיש מעשה עוזיאל. ספרא שמיני, ומובא בלק"ט כלשון המחבר:

בגדולה מתחיל מן הגדול. ספרא שמיני, ברכו' ס"א ע"ב, ותענית ט"ו ע"ב:

ובקללה כ"ה הגירס' בגמ'. ובספרא הגירס' בקללה:

והנחש יוכיח כי נאמר ויאמר ה' אל הנחש כי עשית זאת וגו' ואיבה אשית ואל האשה אמר וגו' בתחלה נתקלל הנחש ואח"כ נתקללה חוה ואח"כ נתקלל אדם. כ"ה מפורש בספרא שם:

תוכן העניינים

הערות ותיקונים על מדרש אגדה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה