הערות ותיקונים על מדרש אגדה· רבי שלמה בובר
דברים
פרק א
א"ר תנחום בר חנילאי. סנהדרין צ"ג ע"א. ועיין פסיקתא דר"כ פיסקא עשר תעשר (צ"ט ע"א), ובתנחומ' ראה אות ט"ו:
וטפחו לישראל על פניהם. בגמרא שם וטפחו לרשעיהם של ישראל:
ואמר רבא א"ר יוחנן. סנהדרין ק"ד ע"א ומתוקן שם שצ"ל אמר רבה במקום אמר רבא, ובריש מדרש איכה א"ר לוי לא גלו ישראל עד שכפרו בל"ו כריתות שבתורה מנין איכ"ה:
כמו ששנינו. כריתות ב' ע"א במשנה דף ג' ע"ב:
וידעוני. הגרתי כי ליתא במשנה ובגמר' מפרש טעמא שלא תני הכא ידעוני:
שאלו לבן עזאי. ריש מדרש איכה, ומובא בילקוט איכה רמז תתקצ"ט:
ובעשרת הדברות ובמילה. וכן יש לתקן במדרש שם כדר שהביר המחבר, וע"ש במ"ב:
הה"ד וישליכו את תורתך. הסיום ליתא במדרש:
א"ר אבהו. מדרש איכה בפתחתא אות ז':
אמר ר' יהושע וזכור את בוראך. באיכה רבה בפתיחתא אות כ"ג נמצא דרשה אחרת על זה הכתוב. ומתחיל ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי פתח וזכור את בוראך, ולכל המאמר שהביא המחבר לא מצאתי המקור:
אול בתי כנסיות ובתי מדרשות. איכה רבה בפתיחתא אות ח':
זה תשעה באב. שם שם אות ט' בושנו כי שמענו חרפה אלו שבעה עשר בתמוז, כסתה כלימה פנינו אלו תשעה באב:
ר' יצחק פתח תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך. איכה רבה בפתיחתא אות י"א:
אמר ר' יהושע בן לוי נעשה בשבט בנימין ויהודה כו'. במדרש איכה פ"ד בפ' ויגדל עון בת עמי ר' אבא בשם ר' יהושע בר' נחמי' בשם ר' אחא דרשה אחרת:
אמר ר' ברכיה שהיו מתחברים לגנבים. בפסיקתא פיסקא איכה (קכ"ב ע"ב) בר קפרא אמר כולן אוהבים את הגזל, חברי גנבים שהיו מתחברין לגנבים, ואין ספק שהי' להמחבר מקור אחר:
א"ר יוחנן בראשונה היה אדם עולה לדין. פסיקתא שם (קכ"ג ע"א), וע"ש בהערות שלי:
תנו רבנן שבעה עבירות. פתיחתא דאיכה רבה אות כ"ג, פסיקתא פסקא איכה (קכ"ב ע"א), ירושלמי תענית פ"ד סוף ה"ה, ועיין בפסיקתא הערה ס"ד:
התחיל דמו של זכרי' רותח. שם הגירס' תוסס, פי' מחמיץ ורותח:
מיד אמר להם כו'. עיין במקומות הנ"ל שרשמתי:
שבשבעה עשר בתמוז באו חמשה גזירות. משנה תענית כ"ו ע"א חמשה דברים אירעו את אבותינו בי"ז בתמוז:
ושנו חכמינו ז"ל משנכנס אב. משנה תענית שם:
שלשה בני אדם אמרו איכה. ריש מדרש איכה, ופסיקת' דר"כ פסקא איכה, וע"ש בהערה נ"ב:
לפיכך אמר אלה הדברים לפי שהיו דברי תוכחות על הסיום הזה סובב הולך כל הדרש אשר הביא עד כה, ועיין בפסיקתא פסקא דברי ירמי' (קי"ב ע"א), כל מקום שנאמר דבר דברי דברים אלה ותוכחותיהן, כתיב אלה הדברים אשר דבר משה (דברים א' א') כו', כתיב תחלת דבר ה' בהושע (הושע א' ב') כו', כתיב דברי ירמי' (ירמי' א' א'), וכן בספרי ריש דברים מלמד שהיו דברי תוכחות כו' ע"ש:
על שאמרו היש ה' בקרבנו אם אין. וז"ל רש"י במדבר לא במדבר היו אלא בערבות מואב, ומהו במדבר אלא בשביל מה שהכעיסוהו במדבר שאמרו מי יתן מותינו וגו':
על מה שעשו בערבות מואב. ספרי שם ורש"י עה"ת:
כשהיו במול סוף אמרו המבלי אין קברים. וכן הביא רש"י מול סוף על מה שהמרו בים סוף בבואם לים סוף שאמרו המבלי אין קברים במצרים כו':
כשהיו במדבר פארן ואמרו נשלחה אנישם וכו'. עיין רש"י שסיים ועל מה שעשו במדבר פארן על ידי המרגלים:
לפי שאמרו דברים של תפלות על הקדוש ב"ה. ולכן מה שאמרו על המן כו', בליקוטים ממדרש אלה הדברים זוטא אות ט' הבאתי מב"י מינכין בין פארן ובין תופל ולבן ארשב"י חזרתי על מ"ב מסעות ולא מצאתי מסע ששמו תופל ולבן, ומהו תפל ולבן דברים של תפלות שהוציאו על הלבן זה המן, שנאמר והמן כזרע גד (במדבר י"א ז'), והעירותי שם בהערה כ"ה שלזה המאמר כון רש"י וכן בלקח טוב פ' דברים והיה כן הגי' בספרי ונשמט שורה שלימה וכצ"ל ובין תפל ולבן [ארשב"י חזרתי על מ"ב מסעות ולא מצאתי מסע ששמו תפל ולבן ומה תפל ולבן] דברי תפלות שתפלו על המן, וכן הוא אומר ונפשינו קצה בלחם הקלוקל, והשמיט המעתיק או המדפיס מן תפל ולבן א' עד תפל ולבן ב':
שנאמר והמן כזרע גד לבן. תקנתי והוא כזרע גד לבן כי בפסוק והמן בזרע גד (במדבר י"א ז') לא נאמר תיבת "לבן":
שלא למדו ממרים. וכן הביא רש"י ד"א אמר להם היה לכם ללמוד ממה שעשיתי למרים בחצרות בשביל לשון הרע ואתם נדברתם במקום, ועין ספרי ריש דברים:
לפי שזימן להם זהב עשו הם עגל זהב כו'. וכן הביא רש"י ודי זהב הוכיחן על העגל שעשו בשביל רוב זהב שהיה להם שנאמר וכסף הרביתי לה וזהב עשו לבעל, ועיין ברכות ל"ב ע"א ודי זהב מאי ודי זהב, אמרו דבי ר' ינאי אמר משה לפני הקב"ה רבש"ע בשביל כסף וזהב שהשפעת להם לישראל עד שאמרו די הוא גרם שעשו את העגל:
אמר להם משה ראו אתם גרמתם. עיין ספרי ורש"י:
ומה ראה משה. ספרי ורש"י על התורה:
ולמה לא הוכיחן קודם לכן. ספרי ורש"י עה"ת:
ולמה קורא אותו נהר גדול. בגמ' שבועות מ"ז ע"ב עד הנהר הגדול נהר פרת שמעון בן טרפון אומר קרב לגבי דהינא ואידהן, דבי ר' ישמעאל תנא עבד מלך כמלך, ופירש"י קרב לגבי דהינא ואידהן אם נגעת במשוח בשמן תהא גם אתה משוח בנגיעתו, כלומר פרת הוא קטן משלש נהרות שהוא מנוי אצלם לבסוף והנהר הרביעי הוא פרת (בראשית ב׳:י״ד) וכאן הוא קורא אותו נהר גדול שביל שהוא נזכר כאן על שם א"י שהיא חשובה נזכר גם הוא בחשיבות, ועיין ברש"י עה"ת:
כלומר כל מי שהוא קרוב לגבי מוכר שמן. זה דברי המחבר:
וקרב לגבי שחנא וישחן לך כו'. זה ליתא בגמ' שם רק בספרי דברים פיסקא ו' עד הנהר הגדול נהר פרת שרובו ותוקפו כנגד ארץ ישראל משל הדיוט אומר עבד מלך מלך הדבר לשחוור וישתחוו לך, וכן במדרש ב"ר פט"ז אות ג' עבדא מלכא כמלכא הדבק לשחון וישחון לך. וגם הערוך הביא המאמר מב"ר ופי' הדבק עצמך לאיש חם ויחם לך גם אתה, וכן נראה כי המחבר מפרש כן, ויותר נכון הדבק לשחון [או לשחוור] פי' למושל [הערשער]:
ולמה נקרא שמו פרת שכל מי שהוא שותה מימיו הוא פרה ורבה. ספרי פיסקא ו', ב"ר פט"ז אות ג', ברכות דף נ"ט ע"ב:
על דייניכם כו'. עיין ספרי, ורש"י על התורה:
אמרו למשה אין אנו צריכין לברכתך. ספרי ורש"י:
מלמד שהי' דבריהם כמשא לשומעים עיין ספרי ורש"י:
מלמד שהדיינים משימין ידיהם על בעלי דינים. בספרי מלמד שאשמותיהן של ישראל תלויין בראשי דייניהם, וכן מובא ברש"י, וכן צ"ל לפנינו:
היה לכם לומר. עיין ספרי ורש"י:
אבל נבונים לא מצא להם. נדרים כ' ע"ב, ועיין ספרי ורש"י על התורה:
בין איש בין אחיו בין בית ועליה ובין גרו בין תנור לכירים. סנהדרין ז' ע"ב, ועיין בערוך ערך בית עליה שמפרש כוונת המאמר. וידידי הרב הגדל מוהר"ר ח"י ד"ר קאהוט העיר כי דברי הערוך נובעים מפי' ר"ח ז"ל בפירושו לסנהדרין:
שיהא דין של פרוטה חביב עליך. סנהדרין ח' ע"א, ורש"י על התורה:
לא תכסו דבריהם. עיין סנהדרין שם, ורש"י עה"ת:
כשבאתם להר לא באתם כולכם ברצון. עיין ספרי פיסקא כ':
דרך ארץ עיין ספרי פיסקא כ"א, ורש"י עה"ת:
ד"א ותהינו מה שאמרתם הננו ועלינו. וכן הביא רש"י:
מה דרכה של דבורה זו כיון שהיא עוקצת את האדם מיד מתה. כן מובא ברש"י:
פרק ב
ירושה היא מאברהם שעשר עממים כרתו ברית עם אברהם עיין רש"י על התורה וכן במדרש ב"ר פמ"ד אות כ"ג:
להודיע להם שאין אתם צריכים מהם כלום כו'. וכן מבוא ברש"י, כי ה' אלהיך ברכך, לפיכך לא תכפו את טובתו להראות כאילו אתם עניים אלא הראו עצמיכם כעשירים:
היא ירושה להם מאברהם לפי שהלך לוט כו'. מובא ברש"י בפסוק ה', ועיין ב"ר פנ"א אות ו':
מפני מה לא נאמר בבני עמון לא תתגר בם מלחמה. עיין רש"י בפסוק ט':
וכי מה היה צריך למשה לכתוב פסוק זה אלא לפי שנשבעו אברהם עם אבימלך. זה הביא גם רש"י עוים מפלשתים הם שעמהם הם נחשבין בספר יהושע י"ג ומפני השבועה שנשבע אברהם ולאבימלך לא יכלו ישראל להוציא ארצם מידם, והבאתי עליהם כפתורים והשמידום וישבו תחתם עכשיו אתם מותרים לקחתה מידם. ועיין חולין ס' ע"ב:
נאמר כאן אחל. ע"ז ד, כ"ה ע"א:
מדברי תורה הקודמת לכל כו'. עיין רש"י על התורה, ודברי רש"י נובעים מתנחומא דברים בהוספה אות י', וע"ש זה שהעירותי הערה כ"ו:
הוי אומר שלא אמר משה על העברה אלא על מכירת לחם ומים. וכן הביא רש"י לא לענין לעבור בארצם אלא לענין מכר אלא לענין מכר אוכל ומים:
בנו כתיב מלמד שלא היה לו בן גבור כמוהו. רש"י הביא ואת בניו בנו כתיב, שהיה לו בן גבור כמותו, וכן יש לתקן לפנינו שהיה לו בן גבור כמוהו, ועיין בתנחומ' סוף חקת אות נ"ה, בנו כתיב שהיה לו בן קשה ממנו, וע"ש בהערה שפ"ג:
פרק ג
שכל המלכיות היו רוצים להיות להם חלק בארץ כו' והיו ארבע מלכיות מושלות בו. עיין ספרי עקב פיסקא ל"ז, ורש"י על התורה, וסנהדרין דף ס' ע"ב עיין שם:
ובלשון כנען אומר לשלג שנר. וכן הביא רש"י שניר הוא שלג בלשון אשכנז ובלשון כנען ועיין בזכור לאברהם בסופו בלקוטים דף קפ"ד ע"א ובמבוא לספר הערוך השלם צד ז' ונכבדות מדובר בו מאת ידידי החוקר הגודל מהר"א ד"ר הרכבי:
והוא נשאר מיתר הרפאים מאותן שהרגו אמרפל. וז"ל רש"י מיתר הרפאים שהרגו אמרפל וחביריו בעשתות קרנים והוא פלט מן המלחמה שנאמר ויבא הפליט (בראשית י״ד:י״ג) זהו עוג. ובתנחומ' חקת אות נ"ה, ובנדפס מכבר אות כ"ה, ובמ"ר פי"ט אות ל"ב, כי רק עוג מלך הבשן (דברים ג' י"א) והוא נשאר מהגבורים שהרגו אמרפל וחביריו שנאמר ויכו רפאים וגו' (בראשית י"ד ה') וזה הפסולת שלהם כפריצי זיתים שיוצרים ופליטים מתחת הגפת שנאמר ויבא הפליט (שם שם י"ג):
זה היה עוג. בב"ר פמ"ב אות ח' ויבא הפליט הוא עוג הוא פליט, וכן נדה דף ס"א סע"א:
ברייתא ששנינו פליטי זיתים. אולי ז"ל פריצי זיתים שיוצאים ופליטים מתחת הגפת, כמו שהוא בתנחומ' שם, וע"ש בהערה שפ"א, (ושם יש לתקן ב"מ ק"ב צ"ל ב"מ ק"ה):
באמת עוג. וכן הביא רש"י:
נחמו נחמו עמי אמר ישעיה הנביא מטייל הייתי. פסיקת' דר"כ פיסקא נחמו (קכ"ה ע"ב), וי"ר פ"י אות ב', ושם מתחיל ר' עזרי' בש"ר יודן בר סימון פתר קריא [אהבת צדק ותשא רשע על כך משחך אלהים אלהיך שמן ששון מחבריך (תהלים מ"ב ח')]. בישעי' אמר ישעי' מטייל הייתי כו':
והיו קורין אותו עלג. שם הגירס' והיו קורין אותו פסילוסא, עיין בפסיקת' שם הערה נ"ג:
אלא על עלג השפה דהוא קטיע בלישניה. ע"ש בהערה הנ"ל:
הלך הושע. פסיקת' שם דף קכ"ז ע"ב:
הלך יואל וכן הנביאים שלאחריהם. הוא בפסיקת' שם:
אתמול אמרת יום עברה וגו'. בפסיקת' שם הערה צ"א העירותי כ"ה בכל כ"י, ובילקוט ישעיה רמז צ"ז, ובכולם בטעות, כי מקרא בעת ההיא אחפש את ירושלים בנרות מוקדם הוא להמקרא יום עברה ואיך יאמר על המאוחר אתמול אמרת? לכן נכונה יותר גירסת הפסיקתא רבתי פסקא בכה תבכה אתמול אמרת לי אסוף אסף כל מעל פני האדמה (צפני' א' ב'):
אל תקרי עמי אלא עמי זה ליתא בפסיקת' וע"ש בהערה צ"ו והעירותי כי דרש עמי כמו עמי, ר"ל עמדי:
משל למה הדבר דומה. זה ליתא בפסיקת' שם ונעלם ממני המקור:
אל תקרי עד הים אלא עד היום האחרון. ספרי ברכה פיסקא שנ"ז:
וכל זה בזכות התפלה שנאמר ואתחנן אל ה'. בעבור הסיום הזה הביא כל הדרשא עד כאן:
תקט"ו תפלות עשה במנין ואתחנן. במדרש דב"ר ברכה פי"א אות ט' מנין שהתפלל משה באותו הפרק תקט"ו פעמים שנאמר ואתחנן בגימטרי' הכי הוי:
הלבנון זה בית המקדש. ספרי:
פרק ד
רמז להם הקב"ה שהם עתידים לגור בארץ תתנ"ב שנים כמנין ונושנתם. סנהדרין ל"ח ע"א: וע"ש בפירש"י:
אמר משה רבינו אף על פי שאלו שבעבר הירדן אינם קולטות כו'. מכות דף י' ע"א:
פרק ה
כל העולם הוא לפני. וכן הביא רש"י על פני בכל מקום אשר אני שם וזהו כל העולם:
אעפ"י שלא עשה אותם חייב הוא אם ישתחוה להם עיין מכילת' יתרו מסכ' דבחדש פרשה ו':
מקנא הוא בעובדי ע"ז. עיין מכילת' שם:
ד"א לא תשא כדי שלא תהיה עוטף. פסיקת' רבתי פכ"ב:
ודע כי בק"ש כל עשרת הדברות כלולות בה כיצד כו'. ירושלמי ברכות פ"א ה"ח דף ג' ע"ג בשם ר' לוי:
לא תגנוב כנגד וכתבתם על מזוזות ביתך. יש לתקן כמו שהיא בירושלמי לא תגנוב כנגד ואספת דגנך ולא דגנו של חבירך. לא תענה כנגד אני ה' אלהיכם. לא תחמוד בית רעך כנגד וכתבתם על מזוזות ביתך, ביתך ולא בית חבירך:
כי כשתמנה אותם יש תר"י מלות לפיכך תקנו קודם שתאמר שמע תאמר שלש מלות והם אל מלך נאמן כדי שישלים תרי"ג מלות כנגד תרי"ג מצות. המאמר נשתבש ע"י המעתיקים כי בק"ש נמצא רמ"ח מלות וכן תראה בתנחומ' קדושים אות ו' א"ר מני לא תהא ק"ש קלה בעיניך מפני שיש בה רמ"ה תיבות כנגד רמ"ח אברים שבאדם ומהם ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, והעירותי שם בהערת כ"ו שהכוונה כמו שמבואר בשבלי הקלט השלם ערוגה א' סי' ט"ו ומובא בתניא סי' ד' וז"ל ואם תאמר הרי בשלשה פרשיות שבק"ש יש רל"ט תיבות וכשאתה תוסיף עליהם ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד שהם ששה תיבות הרי רמ"ה תיבות ואנו אומרים רמ"ח, בתשובת הגאונים תירץ רב דניאל גאון ז"ל רמ"ה תיבות יש בק"ש הוסיף עליהם אל מלך נאמן שהן שלש תיבות יעלו למנין רמ"ח. ועיין גם ברוקח הלכות ברכות סי' שכ"ג, וכן האבודרהם הלכות סדר שחרית של חול [דף כ"ד ע"ב דפוס פראג] הביא וז"ל יש נוהגין לומר אל מלך נאמן בתחלת ק"ש ואומר לתשלום רמ"ח תיבות שיש בק"ש דאמרינן באלה הדברים רבה שמור מצותי והיה שמור רמ"ח תיבות שבק"ש והקב"ה ישמור רמ"ח איברים שלך ותמצא שחסר מהם שלש תיבות כי בפרשת שמע יש נ"ד תיבות עם ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד שאנ מוסיפין, ובפרשת והיה אם שמוע יש קכ"ב תיבות ובפרשת ציצית יש ס"ט תיבות סך הכל רמ"ה חסר שלש תיבות ועם אל מלך נאמן יהי' רמ"ח תיבות, ולפנינו במדרש דברים רבה אין זכר מזה כמו שהעירותי בפתח דבר ללקוטים ממדרש אלה הדברים זוטא, ועוד הביא שם האבודרהם וז"ל ולהשלים רמ"ח תיבות אומר במדרש רות אמר ר' נהוראי אמר ר' נחמי' בק"ש יש רמ"ח תיבות כמנין אברים של אדם כו' והלא בק"ש אין שם אלא רמ"ה תיבות ותיקנו שיהא ש"ץ חוזר לשלש תיבות ה' אלהיכם אמת כו' אמר ר' יוסי בן דורמסקית משמיה דר' עקיבא חסידים הראשונים תקנו ק"ש כנגד עשרת הדברות וכנגדן מנין אבריו של אדם כו' המאמר הזה לא נמצא במדרש רות ואין זכר שמה מזה רק נמצא באיזה שינויים במדרש רות שבזהר חדש פסוק א' ע"ש. וכן בספר האשכול הלכות ק"ש (דף ט' ע"א) הביא וז"ל ורמ"ח תיבות כנגד רמ"ח אברים שבאדם ואל תהי דבר זה קל בעיניך שהרי אמרו אמר הקב"ה שמור את שלי ואשמור את שלך שמור רמ"ח תיבות שבק"ש ואני אשמור רמ"ח איבריך ואעפ"י שאין בק"ש אלא רמ"ה תיבות אמרו באגרה ר' נחמה ור' עקיבא אמרו חסידים הראשונים תקנו שיהא הש"ץ חוזר ה' אלהיכם אמת להשלים רמ"ח עכ"ל. וגם הוא כוון למדרש רות שבספר הזהר. מכל זה תראה שיש לתקן לפנינו כשתמנה אותם יש רמ"ה תיבות לפיכך תקנו שתאמר שלש מלות והם אל מלך נאמן כדי שישלים רמ"ח מצות עשה בתורה כנגד רמ"ח אברים שבאדם ושס"ה מצות לא תעשה כמנין ימות החמה הרי תרי"ג. ועיין מכות דף כ"ג ע"ב דרש ר' שמלאי תרי"ג מצות נאמרו לו למשה כו', וכן במדרש תהלים מזמור י"ש ושם הגירס' דרש רבא, וכן נשנה בשמ"ר פל"ג אות ז':
אלא זכרהו כדי שלא יבא ושמרהו משיבא. פסיקת' רבתי פכ"ג בשם ר' שמלאי:
זכור ניתן ליורדי הים כו'. פסיקת' רבתי שם בש"ר אייבי ושם נאמר זכור ליורדי הים שאינם יודעים אם באיסור הם מטלטלים ואם בהיתר הם מטלטלים, שמור נתון ליושבי היבשה, ועיין בזרע אפרים שהביא את דברי הסמ"ג עשין כ"ט שכתב וז"ל שמעתי כי יש במדרש זכור בים ושמור ביבשה וע"ש שהאריך בפירושו:
זכור ושמור בדיבור אחד. מכילת' יתרו מסכ' דבחדש פרשה ז':
כשם שנצטוו במרה. סדר עולם פ"ה, ומובא בילקוט רמז רנ"ז (עיין לקח טוב בשלח ט"ו ובהערה קע"ו, ועיין סנהדרין נ"ו ע"ב:
חוק זה שבת ומשפט זה כיבוד אב ואם. מכילת' בשלח מסכת' ד' פרשה א' בפסוק שם שם לו חוק ומשפט:
פרק ו
בשעה שבא יעקב לגלות את הקץ. עיין ב"ר פצ"ח אות ב' ושיטה חדשה, תנחומא ויחי אות ט', אגדת בראשית פ"ב, דברים רבה פ"ב, ספרי בהעלותך פסקא ל"א, ולקח טוב (בראשית מ"ט א'), ות"א עה"ת ויש איזה שינויים.
להשמיע לאזניך מצוה היא. ברכות נ"ג ע"א וט"ו ע"א:
וצריך להאריך בדלי"ת ברכות י"ג ע"ב:
וצריכה דלי"ת של אחד יוצאה לחוץ כדי שלא תראה כמו רי"ש, וכן הביא בעל הטורים אחד דלי"ת גדולה לומר לך שהמליכוהו בשמים ובארץ ובארבע רוחות העולם וגם שלא תטעה ברי"ש.
גדול העושה מאהבה. ספרי ואתחנן פיסקא ל"ב:
בשני יצריך. ספרי שם, וברכות נ"ד ע"א:
ואפילו בא ליטול את נפשך. ספרי שם וברכות שם:
ד"א בכל מאודיך בכל מדה ומדה. ברכות שם:
שלא יקרא ק"ש למפרע. במשנה ברכות ט"ו ע"א:
לעולם יהיו חדשים אצלך, ספרי ואתחנן פיסקא ל"ג שלא יהו בעיניך כדיוטגמא ישנה שאין אדם (סופרה) [סופנה] אלא כחדשה שהכל רצים לקראתה, ובפסיקתא פיסקא בחדש השלישי שלא יהו דברי תורה בעיניך כפרוזדוגמא ישנה אלא כפרוזדוגמא חדשה שהכל רצים לקראתה:
שיהיו דברי תורה משוננים בפיך. ספרי שם פיסקא ל"ד. ושם הגירסא מסודרים בתוך פיך, ובגמרא קידושין דף ל' ע"א מסודרים בפיםך:
שק"ש צריכה לאומרה בדיבור עז כדי שישמעו אבל תפלה בלחש. בכלבו הלכות ק"ש הביא וז"ל מדרש חברים מקשיבים לקולך השמיעי מכאן לשליח צבור שצריך להשמיע קולו בשמע ישראל כדי שישמעו הקהל וימליכו שם שמים יחד:
שחייב לקשור. רש"י הביא וקשרתם לאות על ידך אלו תפילין שבזרוע והיו לטוטפות בין עיניך אלו תפילין שבראש:
כתיבה תמה, מנחות ל"ד ע"א:
מזזת כתיב שאינו צריך להניח את הכתב אלא על מזוזה אחת של פתח גם רש"י הביא מזוזת כתיב שאין צריך אלא אחת, ועיין מנחת שי פ' בא י"ב ב' שהאריך בזה, ועיין מה שכתב הרב החוקר מהר"א בערלינר בזכור לאברהם בלקוטים דף קפ"ד ע"ב:
ביתך כתיב דרך ביאתך כו'. מנחות ל"ד ע"א:
כך צריך להניח מזוזה על כל שער ושער. עיין יומא י"א ע"א ורש"י על התורה:
פרק ז
בעת שהקב"ה נותן גדלה לישראל. עיין חולין פ"ט ע"א:
מיעוט זכות שהרשעים עושים. וכן מובא ברש"י ומשלם לשונאיו אל פניו בחייו משלם לו גמולו הטוב כדי להאבידו מן העולם הבא.
היום לעשותם ולא היום ליטול שכרם. עירובין כ"ב ע"א:
מכאן אמרו חז"ל שהקב"ה התיר להם לאכול מה שימצאו משלל שבעה עממים. עיין חולין י"ז ע"א ובתים מלאים כל טוב ואמר ר' ירמי' בר אבא אמר רב כתלי דחזירי:
קודלי דחזירי. עיין מגילה י"ג ע"א שהאכילה קדלי דחזירי עיין ערוך ערך קדל:
מלמד שהצרעה עברה עמהם בירדן כו'. בסוטה ל"ו ע"א ארשב"ל הצרעה על שפת הירדן עמדה וזרקה בהם מרה וסימתה עיניהם מלמעלה וסירסתן מלמטה כו':
פרק ח
מלמד שהשמלה וגם המנעלים שברגליהם כו'. עיין רש"י שהביא ענני כבוד היו שפים בכסותם ומגהצים אותם במין כלים מגוהצים ואף קטניהם כמו שהיו גדילים הי' גדל לבושו עמהם כלבוש הזה של חומט שגדל עמו, ועיין פסיקתא דר"כ פיסקא ויהי בשלח דף ל"ב ע"א ובהערות שלי:
פרק ט
ואימתי עלה משה לסיני בששה בסיון. עיין רש"י יתרו י"ח י"ג, כי תשא ל"ג י"א, עקב ט' י':
שביקש להרוג את כל בניו ואין להשמידו אלא איבוד בנים. עיין פסיקתא רבתי ריש פמ"ז פסקא אחרי מות שכן אתה מוצא באהרן שנאמר ובאהרן נתאנף ה' מאד להשמידו א"ר יהושע דסיכנין בשם ר"ל אין להשמידו אלא עקירת בנים ובנות שנאמר ואשמיד וגו':
ונעשה מחצה על מחצה. ר"ל מתו שנים ונשארו שנים, ועיין בפסיקת' רבתי שם:
אלו שארבעים יום אחר סמיכת שבירת הלוחות. עיין רש"י בפסוק י"ח:
פרק י
זה היה כ"ט אב. עיין רש"י שם:
זה הארון היה לבד הארון שעשה בצלאל. מובא גם ברש"י י' א':
והוא היה יום עשור בתשרי. רש"י שמות י"ח י"ג, ורש"י עקב ט' י"ח:
פרק יא
סימן נתן להם משה. עיין סוטה דף ל"ג ע"ב, ורש"י על התורה:
פרק יב
עולותיכם אלו עולות ראייה כו' אלו שלמי חגיגה. עיין ספרי ראה פיסקא ס"ח:
בין נדר לנדבה כו'. מגילה ח' ע"א, ר"ה ו' ע"א:
אמר להם משה כשאתם נכנסים לארץ לא יאסרו עליכם הבמות. ספרי ורש"י על התורה.
מנוחה זו שילה נחלה זו ירושלים. וכן הביא רש"י, ובספרי ראה פיסקא ס"ו נחלה זו שילה מנוחה זו ירושלים שנאמר זאת מנוחתי עדי עד פה אשב כי אויתיה (תהילים קל״ב:י״ד) דברי ר' שמעון ר"י אומר חילוף הדברים:
בפסולי המוקדשין הכתוב מדבר כו'. ספרי פיסקא ע"א, ורש"י על התורה:
ולא גיזה. ספרי שם:
יחדיו שניהם לאכול בקערה אחת. ספרי שם, ועיין שם בהערות הרב בעל מאיר עין הערה יא אשר כתב על מלת יחדיו:
מה המים מכשירים. ספרי שם, ועיין חולין ל"ח ע"א:
יכול אתה אוכל בביתך, ספרי, ועיין רש"י על התורה:
מכאן ואילך הותר להם בשר לאכול. ספרי פיסקא ע"ה, ורש"י, אבל במדבר נאסר להם בשר חולין אלא אם כן מקדישה ומקריבה שלמים:
מכאן שלא יאכל אדם בשר. חולין פ"ד, ספרי פיסקא ע"ה:
ולא כל בקרך. ולא כל צאנך. ספרי פיסקא ע"ה חולין כ"ה ע"א:
זה אבר מן החי. ספרי פיסקא ע"ו:
והלא הדברים ק"ו ומה הדם כו', מכות כ"ג ע"ב:
פרק יג
שהקב"ה עושה אות ומופת לע"ז כגון חנניה בן עוזר. עיין ספרי פיסקא פ"ד, ועיין סנהדרין פ"ט ע"א:
ואם תאמר שהקב"ה היה יודע מה עתיד לעשות כו'. עיין ספרי פיסקא פ"ד, ורש"י על התורה:
לפי שאחין מאביו. בספרי פיסקא פ"ז איתא רק אחיך זה אחיך מאביך בן אמך זה בן אמך מ"מ:
ואם ע"ז פלונית כך היא אוכלת. עיין ספרי פיסקא פ"ח, וסנהדרין ס"א ע"א, וברש"י שם:
מכאן שהיו בודקין. עיין ספרי פיסקא צ"ג, ורש"י עה"ת:
פרק יד
נאמר כאן קרחה כו'. ספרי פיסקא צ"ו:
מכאן שהחיה נקראת בהמה. ספרי פיסקא ק' מלמד שחיה בכלל בהמה: