הערות ותיקונים על מדרש אגדה· רבי שלמה בובר
במדבר
פרק א
ד"א אנכי א' שהוא אחד בעולמו. דורש אנכי נוטריקון. וכן הביא לעיל שמות כ"ב:
ומכאן למדנו שאין מוקדם ומאוחר בתורה ה"מ בשני עניינים כו'. פסחים דף ו' ע"ב, וע"ש בפירש"י:
לפי שהם תקרתו של עולם כו'. תנחומ' הנדפס מכבר שמות אות ג', ותנחומא שלנו שמות אות ה', ושמ"ר פ"א, ועיין תנחומא הערה כ"ז, ומובא בערוך ערך קר ד' בשם הילמדנו:
שנאמר ישראל מקוראי. ודרשו מלשון קורה:
התקרה הזאת. עיין תנחומא הערה כ"ח:
אלה שמות האנשים ניתנו להדרש כו'. זה מובא בפענח רזא ולא גלה המקור:
שירד לנחשול של ים תחלה בטרם שנבקע. סוטה ל"ז, וכן במ"ר פי"ג אות ז':
כמו שמצינו נשכות לשכות. ר"ל כי בנחמי' י"ב מ"ד נאמר אנשים על הנשכות והוא כמו על הלשכות וכן עוד שם י"ג ז' נשכה בחצרי בית האלהים והוא כמו לשכה:
נילוס נינוס. וכן מובא בפענח רזא. ונעלם ממני כוונתו:
אמר הקב"ה עמי היה שכבש את יצרו לעשות רצוני. בפענח רזא הביא וז"ל אלי שמע על שם ארונו של יוסף שהיו נושאין אותו אצל הארון שזהו בן עמי הוד כלומר עמי הודו, שהודו של הש"י שהוא ארונו הולכת עמי. וזה אלי שמע ששמע אלי וציוה עמי הודו:
ומה שכרו גמלו האל בפענח רזא הוא בסגנון אחר:
ומתרגמינן וכימי עולמיך תוקפך. כן הוא בת"א, ולפנינו כיומי עלמתך תוקפך:
ולמה למ"ד אחרונה של גלגלת של שבט שמעון שונה שאינה מוזיינת כשאר אותיות משום מעשה זמרי. ועיין בבעל הטורים ובמנחת שי:
לא נמנו הלוים בכל ישראל, למה שהם לגיון מלך. מובא ברש"י על התורה, וגם ד"א לפי שכל המוניים מובא ברש"י שם:
פרק ב
מלמד שכל שבט ושבט היה לו סימן לאב השבט כו' שבט ראובן אות שלו מצוייר דודאים. לא מצאתי המקור, ואולי הוא מילמדנו, ובמדרש במ"ר פ"ב אות ז' הביא סימנים היה לכל נשיא ונשיא מפה וצבע כו', והביא ג"כ איך היה מצויר עליו, ויש שינויים אצל יששכר, לפנינו הביא חמור מצוייר ובמדרש במ"ר מצוייר עליו שמש וירח, גם זבולון לפנינו מצוייר כמו בית, ובמדרש מצוייר עליו ספינה, על שם זבולן לחוף ימים ישכון, גד לפנינו מצוייר עליו הרבה צורות אנשים מזויינים שהולכים למלחמה, ובמדרש מצוייר עליו מחנה. גם מובאים במדרש בסדר אחר, וברבינו בחיי מובא כמו שהוא במדרש:
וכשם שהיו אותיות לבל שבט ושבט כו' 'איי' ראשי שמות האבות. זה לא נמצא בשם מדרש:
ובהעלות הענן, אין זה לשון הכתוב:
ה' מנין אותיותיו עולין כ"ו. בודאי היה כותב היי"א:
אמר משה לפני הקב"ה. תנחומא במדבר אות י"ב, ובנדפס מכבר אות י"ב, ומובא בילקוט במדבר רמז תרפ"ה, והוא מהתנחומא, ונשנה במדרש במ"ר פ"ב אות ח', ועיין תנחומא הערה ק"ב, ועיין רש" במדבר ב' ב', וסיים כדאיתא בתנחומא בפרשה זו:
מהו מנגד. עיין תנחומא אות ט"ז מהו מנגד א"ר יצחק מרחוק מיל, אמר הקב"ה יהיו ישראל רחוקים מן הארון אלפים אמה, שנאמר אך רחוק יהיה ביניכם וביניו כאלפים אמה כו', ועיין במ"ר פ"ב אות ט', וברש"י על התורה:
דילפינן מנגד מן הנגד. עיין ב"ר מנין דהאי מנגד ברחוק מיל הוא ילפינן מנגד מנגד, כתיב הכא מנגד סביב לאהל מועד יחנו, וכתיב להלן ותלך ותשב לה מנגד הרחק וגו' מה להלן מיל אף כאן מיל כו':
ולמה חנה דגל מחנה יהודה מן המזרח כו' ולמה דגל מחנה ראובן תימנה כו', עיין פדר"א פ"ג, ופסיקתא רבתי ספמ"ו, ומדרש כונן, ומדרש במ"ר פ"ב אות י', בהרחבת דברים.
פרק ג
ד"א למה נתייחסו. סנהדרן י"ט ע"ב, ורש"י עה"ת, ועיין במ"ר פ"ב אות כ"ב:
על הקריבה מתו ולא על ההקרבה. ספרא ריש אחרי, ועיין וי"ר פ"ב אות ח', במ"ר פ"ב אות כ"ג ובמ"כ שם:
מן המזבח הביאו האש. עיין ספרא ריש שמיני על הכתוב ויקריבו לפני ה' אש זרה אשר לא צוה אותם:
לפי שנדב ואביהו שחוצים היו. וי"ר פ"כ אות י', פסיקתא דר"כ אחרי (קע"ב ע"ב), וע"ש הערה ק"ה:
אבל אם היו בנים לנדב ואביהו. וי"ר פ"כ אות י"א, פסיקתא שם (קע"ג ע"ב):
בחיי אהרן אביהם. וי"ר שם, ופסיקתא דר"כ שם, במ"ר פ"ב אות כ"ו:
ולמה נקוד על אהרן בכורות ד' ע"א:
אירע טומאה באהרן. וי"ר פ"כ אות י"א, ופסיקתא שם, ובמ"ר שם, ופי' דקשה איך יתכן ששימשו אלעזר ואיתמר בכהונה גדולה בחיי אביהם, ועל זה השיב אירע טומאה כו':
את מוצא בפרטן. בכורות ה' ע"א, וע"ש בפירש"י:
מכאן את למד שלא נתנו הלוים בכור בהמתם. עיין בכורות דף ד' ע"א, במ"ר פ"ד אות ח':
אמר משה רבינו כו' לקח עשרים ושנים אלף פתקין. סנהדרין י"ז ע"א, ולק"ט, ורש"י עה"ת, ועיין ירושלמי סנהדרין סוף פ"א דף י"ט ע"ג, ובמ"ר פ"ד אות ג', ותנחומא במדבר אות כ"ה, וע"ש בהערות שלי:
ועוד לקח רע"ג פתקין חלקין בלא כתיבה. בכל המקומות הנ"ל אית' וכתב בהם חמשה סלעים:
ומהו קלפי כמו ארגז קטן. המלה יונית ופי' (אורנע):
ולמה נענשו ישראל כו'. לפי שהם מכרו בכורה של רחל. פסיקתא דר"כ שקלים (י"ט ע"ב), ובמ"ר פ"ד אות י':
פרק ד
אלו דפוס של לחם. מנחות צ"ז ע"א וע"ש צ"ד ע"ב, ורש"י על התורה שמות כ"ה כ"ט:
אלו בזיכי לבונה. שם שם:
המנקיות. אלו חצאי קנים כו' כדי שלא יתעפשו. קשות אלו סניפין כו' שלא תשבר. וכן הוא בגמ' מנחות דף צ"ז ע"ב קשותיו אלו סניפין ומנקיותיו אלו קנים, ורש"י על התורה תרומה כ"ה כ"ט הביא להיפך קשותיו הן כמין חצאי קנים ומנקיותיו הן סניפין. ועיין מה שהעיר הרבה החכם הגדול מהר"א בערלינר שהביא בפירוש רב האיי גאון לטהרות הביא במס' מכשירין (הוא בדף 38) וז"ל דקא גרסינן במנחות ומנקיותיו אלו סניפין קשותיו אלו קנים אולם יש להעיר כי בקרא בשמות כ"ה כ"ט נאמר בתחלה קשותיו ואח"כ מנקיותיו. לכן יש לתקן בדברי רה"ג קשותיו אלו סניפין ומנקיותיו אלו קנים. ומתאים עם הגירס' שבגמ' שלפנינו, ור"י שם הביא וז"ל ויש מחכמי ישראל אומרים קשותיו אלו סניפין שמקשין אותו ומחזיקים אותו שלא ישבר, ומנקיותיו אלו הקנים שמנקין אותו שלא יתעפש, והוא כמו שהביא המחבר וכמו שהוא בגמ', ולא אדע אל מי כוון במה שהביא ויש מחכמי ישראל, ואולי צ"ל ברש"י ויש מחכמי ארץ ישראל וכוון אל איזה ספר מאגדת ארץ ישראל, ואולי היה לפניו בירושלמי, ועיין בתוס' מנחות צ"ו ע"ב ד"ה לא:
היו כופין עליו פסכתר. מובא ברש"י, ועיין ת"כ ריש צו:
אמרו עליו על אלעזר שהיה מוטל עליו טורח גדול. עיין רש"י על התורה על ופקודת אלעזר שהוא ממונה עליהם לשאת אותה שמן וקטורת ושמן המשחה ומנחת התמיד עליו מוטל לצוות ולזרז בעת הנייתן, ועיין רש"י שבת צ"ב ע"א במשנה שהביא וז"ל ובשם רבינו יצחק בר יהודה מצאתי שאמר בשם רב האיי שמפרש בהש"ס ירושלמי ופקודת אלעזר בן אהרן הכהן שמן המאור וקטורת הסמים ומנחת התמיד ושמן המשחה כו'. והוא בירושלמי שבת פ"י ה"ג (דף י"ב ע"ג) ואולי למאמר הזה מרש"י שבת כוון הרמב"ן במדבר על ופקודת אלעזר שהביא ועל דעת הירושלמי הכתוב בפירש"י שהוא נושא אותם יהי' משא גדול כו':
כשהיו מכניסים הכלים לנרתיק שלהם. יומ' נ"ד ע"א:
ד"א כבלע שאם היו רואים בהם כבלע של עין מיד היו מתים. במדרש במ"ר פ"ה אות ט' מהו כבלע אמר ר' לוי אם רואין בארון כבלע הזה שהוא נופל מן העין מיד הם מתים ע"כ. והעפעף נקרא בלע על שמבלע ומכסה את העין:
איזו היא עבודת עבודה זו שירה כו'. ערכין י"א ע"א, ורש"י עה"ת, ולק"ט:
פרק ה
את מוצא בפרשה זו שלשה טמאים. עיין רש"י על התורה וסיים וכל זה דרשו שרבותינו מן המקראות במס' פסחים [דף ס"ז ע"א], ועיין גם בספרי נשא פיסקא א' על הכתוב ולא יטמאו את מחניהם מכאן אמרו ג' מתנות הם כו', וכן במ"ר פ"ז אות ח', ועיין זבחים דף קט"ז:
ללמדך שענין טומאה שוין בו גדולים וקטנים. ספרי שם, ובמ"ר פ"ז אות ח':
מכאן אתה למד שהשוה הכתוב, ספרי פסקא ב', ופסחים מ"ג סע"א, ובמ"ר פ"ח אות ה':
וכי יש לך אדם מישראל שאין לו גואלים. עיין ספרי פיסקא ד' וב"ק ק"ט ע"ב, סנהדרין ס"ח ע"ב, ורש" עה"ת:
זו מעשר של בהמה. ספרי פיסקא ו':
ד"א מדבר בתרומה ובמעשר ראשון. עיין ספרי שם:
לכך נסמכה פרשת סוטה למתנות כהונה. עיין ברכות ס"ג ע"א אמר ר' יוחנן למה נסמכה פרשת סוטה לפרשת תרומות ומעשרות לומר לך כל שיש לו תרומות ומעשרות ואינן נותנן לכהן סוף נצרך לכהן ע"י אשתו שנאמר ואיש את קדשיו לו יהיו וסמיך ליה איש איש כי תשטה אשתו כו', וכן מובא ברש"י על התורה, וז"ל מה כתוב למעלה מן הענין ואיש את קדשיו לו יהיו אם אתה מעכב מתנות הכהן חייך שתצטרך לבא אצלו להביא לו את הסוטה:
מפני שאין אשה מזנה. בתנחומ' נשא אות ז' שנו רבותינו אין המנאפים מנאפין עד שתכנס בהם רוח של שטות שנאמר איש איש כי תשטה אשתו, ומובא ברש"י על התורה, ובילקוט נשא רמז תש"ה, וכן במדרש במ"ר פ"ט סוף אות ו' הביא השטה כתיב בשי"ן לומר שאינה מזנה עד שיכנס בה השטות:
צריכה שני עדם ספרי נשא פיסקא ז':
שלא נאנסה כמו ותפשה ושכב עמה. וכן הביא רש"י על התורה, ובספרא שם והיא לא נתפשה להוציא את האנוסה:
ולמה מביא עליה קמח שעורים. ספרי פיסקא ח', סוטה דף י"ד ע"א במשנה, ותנחומ' נשא אות ה', ובנדפס מכבר אות ג', ורש"י על התורה, וילקוט נשא רמז תש"ה, והציון תנחומ' ברמז שלפניו מוסב גם על זה, ועיין תנחומ' שם הערה מ"א:
ולמה היו משקה אותה מן הכיור. בספרי פיסקא י' אין מים קדושים אלא שקידש בכלי ואלו הם מי כיור, ועיין סוטה ט"ו ע"ב במשנה היה מביא פילי של חרס ונותן לתוכה חצי לוג מים מן הכיור, כתב רש"י מן הכיור, דכתיב מים קדושים (במדבר ה׳:י״ז), ואין קדושים אלא שנתקדשו בכלי, הכי תניא בספרי ע"ש: וכוון למאמר שבאתי וכן בפי' התורה כתב מים קדושים שקדשו בכיור:
לפי שהכיור לא נעשה אלא מן מראות הנחושת. גם רש"י הביא וז"ל לפי שנעשה מנחושת מראות הצובאות וזו פרשה מדרכיהם שהיו נבעלות לבעליהן במצרים תחת התפוח וזו קלקלה לאחר תבדק בו, ועיין רש"י ויקהל (ל"ח ח'), וסיים שם כך דרש רבי תנחומא, ובתנחומ' לפנינו לא נמצא ועיין בתנחומ' הנדפס מכבר פקודי אות ט' שהוסיף המדפיס ממנטובה:
ולמה בכלי חרס לפי שהיתה משקה לנואף. סוטה ט' ע"א, ובמ"ר פ"ט אות ט"ו, ורש"י על התורה:
ולמה הוא נותן עפר לתוך המים. עיין דרשא אחרת במדרש במ"ר שם, ובגמ' סוטה דף י"ז ע"א:
ד"א לפי שאדם נברא מעפר וממים לכך נידונה בעפר ובמים. יש לתקן לפי שהאדם נברא מעפר והיא ממים, כמו שהוא לנכון בתנחומ' נשא אות ה' הוא נברא מן העפר והיא נוצרה מן המים לפיכך היתה נבדקת במים ובעפר אם טהורה היא כברייתה או לאו, ועיין מה שהעירותי בהערה מ"ד, וכן במדרש רבמ"ר פ"ט אות ט"ו למה היו בודקין במים ובעפר לפי שהאדם נברא מן העפר והיא נוצרה במים, לכך היא נבדקת במים ובעפר אם טהורה כברייתה:
לכך היה הכהן מבזה אותה שהיה מגלה אשה. עיין ספרי פיסקא י"א, וכתובות ע"ב ע"א, ורש"י על התורה, ועיין ברש"י בגמ' כתובות שם:
מכאן שפותחין בדיני נפשות בזכות. סנהדרין ל"ג, ורש"י עה"ת:
ד"א מגיד שפותח לה בזכות אומרים לה כו'. ספרי פיסקא י"ב, משנה סוטה ז' ע"א:
ר' ישמעאל אומר. ספרי פיסקא י"ב, במ"ר פ"ט אות י"ז:
שיהיו כולן מקללין בה. ספרי פיסקא י"ח, וכן מובא ברש"י יתן ה' אותך לאלה שיהיו הכל מקללין ביך יבואך בדרך שבא לפלונית: ולשבועה שיהיו הכל נשבעין ביך לא יארע לי כדרך שאירע לפלונית, וכה"א והנחתם שמכם לשבועה לבחירי שהצדיקים נשבעין בפורענותן של רשעים:
ולמה הקדים ירך לבטן. מובא ברש"י על התורה, ועיין משנה סוטה ח' ע"ב, ושם ט' ע"ב:
שאם היתה עקרה. ספרי פסקא י"ט, וסוטה דף כ"ו ע"א, לדעת ר"ע ור' ישמעאל, וכן ירושלמי פ"ג ה"ג (דף י"ח ע"ד), במ"ר פ"ט אות כ"ה, ורש"י על התורה:
שלא יאמר הבעל. עיין במ"ר פ"ט אות מ"ג:
ד"א בזמן שהאיש. ספרי פיסקא כ"א:
פרק ו
ולמה סמך. סוטה ב' ע"א, ורש"י על התורה:
מי שיודע להפלאות. ספרי פיסקא כ"ב:
אלו הגרעונים שבתוך הענב וזג זו הקליפה כמו ששנינו זוג של בהמה. משנה נזיר ל"ד ע"ב והוא כדעת ר' יוסי, וכן הוא בספרי שם, ובמדרש במ"ר פ"י אות ט':
כמו ששנינו זוג של בהמה. במשנה שם שלא תטעה כזוג של בהמה וע"ש בתוס':
סתם נזירות שלשים יום כו'. ספרי פיסקא כ"ה, במ"ר פ"י אות י':
וכי באיזה נפש חטא. ספרי פיסקא ל':
לפי שהי' השיער קדוש לכך שרפו תחת הסיר. נזיר מ"ה ע"ב, ורש"י על התורה:
שהיה הזרוע מתבשל עם האיל. ספרי פיסקא ל"ו, ועיין חולין צ"ח ע"ב:
שאם נדר נזירות כו', ספרי פיסקא ל"ח, ורש"י עה"ת:
למה נסמכה פרשת כהן מברך. תענית כ"ו ע"ב:
אין לי אלא ברכה לישראל חולין מ"ט ע"א:
מלמד שאין הכהנים רשאין לישא כפיהם וכו'. בספרי פיסקא ל"ט מנין שהחזן צריך לומר להם אמרו ת"ל אמור להם, ובמדרש במ"ר פי"א אות ד' אמור להם מכאן שהחזן צריך לומר להם שיאמרו, ועיין סוטה ל"ח ע"א:
בברכות האמורות בתורה. ספרי פיסקא מ', והפסוקים מובאים שלא כסדר, והכתוב ברוך תהיה הוא מוקדם, ועיין גם בספרי ובמ"ר שם:
שיתן לו מאור פנים בתורה. ספרי פיסקא מ"א, ובמ"ר פי"א אות ה':
ויחנך בבנים שנאמר אלהים יחנך בני ואומר אלהים יחננו. במדרש במ"ר פי"א אות ו' ד"א ויחנך יחון אותך בבנים כמה דתימא הילדים אשר חנן אלהים את עבדך ואומר אלהים יחנך בני, דא ויחנך כמה דתימא אלהים יחננו ויברכנו:
שיקבל תפלתך ברצון. ספרי פיסקא מ"ב, ובמ"ר פי"א אות ז':
כתוב אחד אומר אשר לא ישא פנים וכתוב אחד אומר ישא ה' פניו. ספרי פיסקא מ"ב, ותנחומ' נשא אות י"ח, במ"ר פי"א אות ז', ומדרש שמואל פ"ז, ומה שהובא פה כאן ביחיד כאן בציבור לית' שם:
פרק ז
ולמה כתוב תחלה ברכת כהנים ואח"כ הקמת המשכן משל למלך וכו'. מובא בפסיקת' רבתי פ"ה פסקא ויהי ביום כלות משה ד"א ויהי ביום כלות משה מה כתיב למעלה מן הענין ברכת כהנים יברכך ה' א"ר יהושע דסבנין למה הדבר דומה כו', והובא במדרש במ"ר פי"ב אות ד', ונובע מן הפסיקת' רבתי, והמדפיס מן מנטובה הוסיף אל התנחומ' הנדפס מכבר בפרשת נשא מאמרים גדולים [עיין מבוא צד פ"ז] והוסיף גם אות י"ז, ולקח מן הרבתי ע"ש במבוא:
ובמעשה המשכן נישואין היה ועל זה נאמר צאינה וראינה. עיין פסיקת' דר"כ פ"א פיסקא ויהיה ביום כלות ובהערה מ"ב, גם בהערה פ"ו פ"ז:
מטקוסאות היו שלא היו חסרים כלום. ספרי נשא פיסק' מ"ה, במ"ר פי"ב אות י"ז, ועיין מה שהעירותי בפסיקת' פיסקא ויהיה ביום כלות הערה קמ"ג:
לפני המשכן הקריבום שלא רצה משה לקבלם. ספרי פיסקא מ"ה, במ"ר פי"ב אות י"ח, ורש"י עה"ת:
ועדיין לא היה משה יודע. ספרי פיסקא מ"ז, במ"ר פי"ב אות כ"א, ורש"י עה"ת:
לים כתיב. אין הכוונה כי בקרא כתיב לים חסר וי"ו רק קרי ביה לים:
לאותו שקדש שמי תחלה שירד תחלה בים. עיין סוטה ל"ו סע"ב ול"ז ע"א, ועיין במ"ר סוף פי"ב, ופי"ג אות ז', למה נקרא שמו נחשון:
ראש חדש ניסן היה ואחד בשבת היה. שבת פ"ז ע"ב, סדר עולם פ"ז, פסיקת' רבתי פ"ז פיסקא ויהי המקריב, במ"ר פי"ג אות ו':
ולמה נאמר בכולם קרבנו ובנחשון שהיה ראשון נאמר וקרבנו כאלו הוא כופל לאחרים שהוא לכל אחד ואחד ראשון. מבואר יותר בפסיקת' רבתי סו, פ"ז פיזקא ויהי המקריב, ובמ"ר פי"ג אות ח', אמר ר' חלבו בכל השבטים כתיב קרבנו ובנשיא יהודה כתיב וקרבנו אתמהה הוא הקריב ראשון ואמר וקרבנו, לא היה צריך לומר כן אלא הראשון קרבנו והאחרונים וקרבנו למה כן, א"ר ברכי' הכהן ברבי בשביל יהודה שהקריב ראשון שאם בא להתגאות על אחיו ולומר אני מכובד מכם שאני הקרבתי תחלה הם משיבים אותו ואומרים לו אתה הוא שהקרבת אחרון לכך כתיב וקרבנו, עשה אותך טפלה לאחיך, ועיין חזית פ"ד פסוק כלך יפה:
א"ר פנחס בן יאיר בנתנאל בן צוער השיא לנשיאים העצה הזו. רש"י בפירושו על התורה נשא ז' י"ח הביא כל המאמר, וכתב וביסודו של ר' משה הדרשן מצאתי אמר ר' פנחס בן יאיר נתנאל בן צוער השיאן עצה זו כו', ואחר כך סיים בסוף פסוק כ "ג "עד כאן ביסודו של ר' משה הדרשן" ומה שהביא המחבר "א"ר פנחס בן יאיר" אין ספק אצלי שהיה לפניו מדרש אחד אשר מתייחס לר' פנחס בן יאיר, והיה גם לפני המסדר מן מדרש במ"ר והביא איזה מאמרים בשמו, כמו נשא פי"ג אות י', ד"א וקרבנו א"ר פנחס בן יאיר למה בכל קרבנות הנשיאים כתיב קרבנו עתדים חסר ובנחשון כתיב וקרבנו עתודים מלאים. וקרבנו למה וי"ו כנגד וי"ו דברים שנתחדשו באותו היום. והמאמר הזה נמצא בקצת שינויים במדרש תדשא פרק י', וכן עוד שם במדרש במ"ר פי"ג אות ט"ז הקריב את קרבנו א"ר פנחס בן יאיר למה הוסיף הקרב וחסר יו"ד אלא כנגד פרה אדומה כו', והוא ג"כ במדרש תדשא פי. וכן במדרש במ"ר פי"ד אות י"ב ר' פנחס בן יאיר אמר כנגד הדורות שהיו מאדם הראשון ועד המשכן כו' לפנינו במדרש תדשא פ"י נמצא רק התחלת המאמר קרבנו קערת כסף היא נעשית כנגד אדם הראשון וכל השאר חסר, עוד שם א"ר פנחס שני אויבים לא נאררו עד שהשלים עליהם שבעים פסוקים הנחש והמן וכו' לתכלית שבעים נתלה על חמשים, והוא ג"כ במדרש תדשא פ"י, ונמצא עוד במדרש במ"ר דרשות אשר אין ספק שנובעים מן המדרש תדשא וסר לפנינו במדרש תדשא אשר הוציא לאור ידידי הרב החוקר הגדול מהר"א יעללינעק בבית המדרש ח"ג וע"ש בהקדמתו, ובמאמר הזה אשר לפנינו ואשר הביא רש"י בשמו נמצא ג"כ איזה דרשות במדרש תדשא ואיזה מהם מובאים במדרש במ"ר כמו כנגד אדם הראשון שחשבון אותיותיו של קערת כסף עולה בגימטרי' תתק"ל ולפנינו במדרש תדשא נמצא רק התחלת המאמר והיא נעשית כנגד אדם הראשון והשאר חסר. ועיין במ"ר פי"ד ריש אות ב' מבואר באורך: עוד לפנינו שלשים ומאה משקלה שלא העמיד תולדות של קיום עד ק"ל שנה מבואר ג"כ במדרש במ"ר פי"ד אות י"ב. וגם מה שסיים לפנינו לכך נקרא שמו שת שממנו הושתת העולם כי הבל וקין נטרדו מן העולם נמצא גם במדרש במ"ר שם: עוד לפנינו שבעים שקל כנגד שבעים אומות שיצא ממנו והוא במדרש תדשא פ"י גם במדרש במ"ר שם פי"ד אות י"ב. עוד לפנינו עשרה זהב כנגד עשרת הדברות נמצא במדרש תדשא פ"י ובמ"ר פי"ד אות י"ב ושם חושב עוד הרבה אשר מספרם עשרה. וכן מובא בילקוט נשא רמז תשי"ד בשם הילמדנו: עוד לפנינו מלאה קטרת שבאלו עשרה דברות יש בהם תרי"ג מצות כנגד הקטרת לבד הקו"ף שהוא מתחלף בא"ת ב"ש ג"ר ד"ק. נמצא גם במדרש במ"ר פי"ג: עוד לפנינו פר אחד כנגד אברהם כו' הוא במדרש תדשא פ"י ומדרש במ"ר פי"ג אות י"ד. ומובא בילקוט נשא רמז תשי"ד בשם הילמדנו: עוד לפנינו שעיר עזים לכפר על מכירת יוסף כו'. הוא במדרש תדשא פ"י ובמדרש במ"ר פי"ג אות י"ד: עוד לפנינו ולזבח השלמים בקר שנים כנגד משה ואהרן. מדרש תדשא פ"י. אולם במדרש במ"ר נאמר אלו דוד ושלמה כו' רק בפי"ג אות כ': ביום הששי נשיא לבני גד. הביא ד"א כנגד משה ואהרן. וכן לפנינו אלים ששים כנגד ששים רבוא כ"ה במדרש במ"ר פי"ד אות י"ח: עוד לפנינו ד"א אלים חמשה וגו'. כנגד חמשה חומשי תורה. וכן הוא במדרש במ"ר פי"ג אות ט"ז: עוד לפנינו ד"א אלים חמשה ועתודים חמשה וכבשים חמשה הרי ט"ו כנגד ט"ו בניסן. הוא גם במ"ר סוף פי"ג:
ולמה נשתנה נתנאל שכתוב בו הקריב. ספרי פסקא נ"ב, ובמ"ר פי"ג אות ט"ו, וילקוט נשא רמז תשט"ו בסגנון אחר קצת, ועיין תנחו' אות כ"ב, ובתנחומ' הנדפס מכבר אות י"ד. ועיין רש"י על התורה (נשא ז' י"ח):
ד"א למה כפל בו הקריב. עיין ספרי פיסקא נ"ב, ובמ"ר שם, ולקח טוב, ועיין ברש"י על התורה שם:
לכפר על קבר התהום. ספרי פיסקא נ"א, במ"ר פי"ג אות י"ג, ורש"י על התורה (פסוק ט"ז), ועיין רש"י סוכה כ"א ע"א ד"ה מפני קבר התהום, ועיין בלקח טוב:
ובזכות שהיה יוסף משמר את השבת עד שלא ניתנה עיין תנחומ' נשא אות ל"ג, ובהערה קפ"ז וקפ"ח:
ואתן ביד בן בנך יהושע את יריחו בשבת עיין תנחומ' נשא אות ל"א ובהערה קע"א:
למה חזר הכתוב וכפל על הכלים משקלם. עיין ספרי פיסקא נ"ד, ועיין במ"ר פי"ד אות י"ד, וברש"י עה"ת:
הרי אלו מיעוטין ומה מיעוט אהרן בכל הדברות שבתורה ספרי נשא פיסקא נ"ח, ובספרא ריש ויקר' פרק ב' ר' יהודה בן בתירה אומר הרי שלשה עשר מיעוטים מיעט אהרן מכל דברות שבתורה, וכן מובא במדרש במ"ר פי"ד אות י"ט, ושם חושב, כל הי"ג וכן מובא בלק"ט:
יכול מעל הכפורת. במ"ר סוף נשא בשם ר"ע:
פרק ח
מלמד שמעלה היתה לפני המנורה. וכן רש"י הביא וז"ל דרשו רבותינו מכאן שמעלה היתה לפני המנורה שעליה עומד הכהן ומטיב, ובספרי בהעלותך פיסקא נ"ט בהעלותך עשה לך מעלות:
עשה לך מול פנים. ספרי פיסקא נ"ט וס':
ד"א אבן הית' לפני המנורה. ספרי פיסקא ס':
צד הנרות מן מערב למזרח. עיין רש"י עה"ת:
זה אחד משלשה דברים. ספרי פיסקא ס"א, פסיקת' דר"כ פיסקא החדש, מכילת' בא ריש פ"א, מנחות כ"ט ע"א, ועיין פסיקת' שם הערה ר"ה, ותנחומ' שמיני אות י"א, וע"ש הערה ס"ז:
כן עשה בצלאל את המנורה. עיין ספרי פסקא מ"א, לדעת ר' נתן כי בצלאל עשה את המנורה, וכן מובא בלק"ט, ועיין במ"ר פט"ז אות י':
שיקח אותם בדברים אמור להם אשריכם שמשמשים לפני המקום. וכן מובא ברש"י:
אלא על שעבדו ע"ז כו'. זה מובא ברש"י בקצרה, וכתב מצאתי בדברי ר' משה הדרשן כו'. והוא המאמר שלפנינו:
תנופה זו על בני קהת כו' תנופה זו נעשית לבני גרשון כו' תנופה זו לבני מררי. וכן הביא רש"י שלש תנופות נאמרו בפרשה זו, הראשונה לבני קהת כו' והשניה לבני גרשון כו', והשלישית בני מררי:
ולמה כפל כו' ללמדך כו'. וכן הביא רש"י נתנים נתנים נתונים למשה נתונים לשיר:
וכתוב אד אומר מבן שלשים שנה. חולין כ"ד ע"א, ותקנתי בפנים כ"ה ללמוד ושלשים לעבודה, כמו שהוא לנכון בגמ' שם, ומובא ברש"י על התורה, וכן נשנה בספרי פיסקא ס"ב, ושם הגירס' מבן כ"ה שנה לתלמוד ומן שלשים לעבודה, והסיום מכאן אמרו ליתא בספרי רק בגמ' שם:
פרק ט
ד"א מי היו כו' דברי ר' ישמעאל. ספרי פיסקא ס"ח:
ביום ההוא לא היו יכולים לעשות כו'. ספרי שם, ופסחים צ' ע"ב:
ועל זאת היו שואלין. עיין ספרי שם ורש"י על התורה:
איש נדחה לפסח שני. פסחים ס"ו ע"ב, וספרי שם, ומובא בילקוט רמז תשכ"ג בשם הספרי:
ולמה נקוד על ה' של רחוקה. משנה פסחים צ"ג ע"ב, וספרי פיסקא ס"ט, אדר"נ פל"ד, מס' סופרים פ"ו ה"ג, וילקוט רמז תשכ"ב בשם הספרי, ורש"י על התורה, ועיין במדרש במ"ר פ"ג אות י"ג, או בדרך רחוקה נקוד על חי"ת [צ"ל ה"א] של רחוקה מלמד שלא היה דרך רחוקה אלא מן אסקופת העזרה ולחוץ, וי"א שאפילו בדרך קרובה והוא טמא לא היה עושה עמהם את הפסח, ומה שהביא בשם י"א הוא בספרי שם:
כל שהכתב מרובה על הנקוד. ירושלמי פסחים פ"ט ה "ב [ל"ו ע"ד], ורבנן אמרי בשעה שהכתב רבה על הנקודה את דורש את הכתב ומסלק את הנקודה, ובשעה שהנקודה רבה על הכתב את דורש את הנקודה ומסלק את הכתב, א"ר אעפ"י שאין שם אלא נקודה אחת מלמעלה את דורש את הנקודה ומסלק את הכתב, ה"א שברחוקה נקוד איש רחוק ואין דרך רחוקה, ועיין מדרש חזית פ"ז פסוק צוארך כמגדל השן, וב"ר פמ"ח אות ט"ו ופע"ח אות ט':
שבשעה שהיה רצונו של מקום כו'. בריית' דמלאכת המשכן פרק י"ג ופרק י"ד, ועיין רש"י על התורה (ט' י"ח) שהביא שנינו במלאכת המשכן כו' וכוון לבריית' דמלאכת המשכן:
פרק י
משלך. ספרי פיסקא ע"ב, ותנחומ' נשא את י"ח, ומובא בילקוט בהעלותך רמז תשכ"ד בשם התנחומ' ונשנה במדרש במ"ר פט"ו אות ט"ו:
זה הארון וכל כלי הקודש. וכן רש"י הביא נושאי המקדש נושאי דברים המקודשים:
בני גרשון כו'. עיין ברש"י על התורה:
ולמה נקר' שמו יתרו. ספרי פיסקא ע"ח וע"ש:
המסע הזה. עיין ספרי שם, ורש"י על התורה:
הקב"ה הזהיר את ישראל כו'. עיין ספרי פיסקא ע"ח, ופיסקא ע"ט, וילקוט רמז תשכ"ו בשם הספרי:
בבקשה ממך. עיין ספרי פיסקא פ', ומובא בילקוט רמז תשכ"ו בשם הספרי, ועיין רש"י על התורה, ומובא בלק"ט:
שאם נטעה בדבר אתה תאיר עינינו. ספרי פיסקא פ' וילקוט שם בשם הספרי, ולק"ט, ורש"י על התורה:
כך אמר לו משה. עיין ספרי פיסקא פ"א, ורש"י עה"ת ולק"ט:
לפי שרצה הקב"ה להכניסם לארץ ישראל מיד. צ"ל [מהלך שלשה ימים הלכו ביום אחד] לפי שרצה הקב"ה כו', כמו שמובא ברש"י עה"ת, ועיין ספרי פיסקא פ"ב, ומובא בילקוט רמז תשכ"ז בשם הספרי:
שהיה משפיל את הגבוה. ספרי פיסקא פ"ג, ומכילת' בשלח מס' ב' פסוק וה' הולך לפניהם, וברייתא דמלאכת המשכן פרק י"ד ומובא בילקו' בשלח רמז רכ"ח, וחסר הציון מכילת', ומובא ברש"י עה"ת:
בספרי כתוב. הוא בפיסקא פ"ד בפסוק קומה ה ', ומובא בילקוט רמז תשל"א בשם הספרי:
ולא היה מהלך עד שמשה אומר קומה ה'. פה המקום להעיר ברש"י על התורה (בהעלותך י' ל"ח) קומה ה' הביא וז"ל לפי שהיה מקדים לפניהם מהלך שלשת ימים היה משה אומר עמוד והמתין לנו ואל תתרחק יותר, תנחומ' כויקהל עכ"ל. ולא נמצא בתנחומ', ומצאתי המאמר מובא בילקוט בהעלותך רמז תשכ"ט בשם הילמדנו:
משל למלך. הוא בספרי פיסקא פ"ד, ומובא בילקו' רמז תשכ"ט בשם הספרי:
פרשה זו נעשית בסימנין מלמעלה ומלמטה. וכן מובא ברש"י עה"ת, והוא בגמ' שבת קט"ו סע"ב, פרשה זו עשה לה הקב"ה סימניות מלמעלה ומלמטה, ופירש"י עשה לה סמיניות מלמעלה ומלמטה להבדילה מן הסמוכות לה למעלה ולמטה בתחלה ובסוף ויהי בנסוע הארון:
ללמדך שאין זו מקומה. גמ' שם, והסיום אלא בתחלת מסע הדגלים הוא סיום המחבר, וכן רש"י שם כתב שאין זה מקומה שאינה ראויה לכאן דלאו בהלכות מסעות משתעי לעיל מיניה אלא בדגלים היתה ראויה ליכתב בפרשת במדבר סיני:
ויש אומרים שהוא בפני עצמו. בגמ' שם דף קט"ז רע"א רבי אומר לא מן השם הוא זה אלא מפני שספר חשוב הוא בפני עצמו, וע"ש בפירש"י:
ומטעם זה עשה בר קפרא לספר התורה שבעה ספרים ועל זה היה דורש חכמת בנתה ביתה חצבה עמודיה שבעה אלו שבעה ספרי תורות בגמ' שם אית' ר' שמואל בר נחמני א"ר יונתן חצבה עמודיה שבעה אלו שבעה ספרי תורה, רק במדרש ב"ר פס"ד אות ח' בר קפרא עביד וידבר תלתא ספרים מן וידבר עד ויהי בנסוע הארון ספר בפני עצמו, מן ויהי בנסוע ודבתריה ספר בפני עצמו, ומן סיפיה דפסקא ועד סופיה דספרא ספר בפני עצמו. ובמדרש וי"ר פי"א אות ג' בר קפרא פתר חצבה עמודיה שבעה אלו שבעה ספרי תורה ולא חמשה הן, בר קפרא עביד כו' הרי ז':
ומטעם זה שנינו תורה שבלה כו' מטמא את הידים. בגמ' שם ת"ש ס"ת שבלה אם יש בו ללקט שמונים וחמש אותיות כגון פרשת ויהי בנסוע הארון מצילין ואם לאו אין מצילין. ובלק"ט מובא כמו שהוא לפנינו:
מלמד שאין השכינה שורה פחות מששים רבוא מישראל. צ"ל מלמד שאין השכינה שורה על פחות משני אלפים ושני רבבות מישראל, כמו שהוא ביבמות ס"ד רע"א, ובספרי סוף פסקא פ"ד:
ומכאן אמרו. יבמות שם, ועיין ב"ק פ"ג ע"א:
פרק יא
כמבקשים עלילה כו'. ספרי פסקא פ"ה, ורש"י על התורה, וילקוט רמז תשל"ב בשם הספרי, ולקח טוב:
בקוצים שבמחנה וי"א בקצינים שבמחנה, בספרי פיסקא פ"ה ר' שמעון בן מנסיא אומר ותאכל בקצה המחנה במוקצים שבהם בגדולים שבהם, ורש"י הביא גירסא אחרת בקצה המחנה במוקצים שבהם, לשפלות אלו ערב רב. ר' שמעון בן מנסיא אומר בקצינים שבהם ובגדולים שבהם, ובלק"ט הגירסא במוקצים שבהם בקצינים, והילקוט רמז תשל"ב הביא בשם הספרי ר' שמעון בן מנסיא אומר ותאכל בקצה המחנה בקצינים שבהם בגדולים שבהם, ועיין תנחומא בהעלותך אות כ"ז ובהערה קמ"ז:
שקעה האש במקומה כו' ספרי פיסקא פ"ו, וילקוט רמז תשל"ב, ורש"י על התורה. ולקח טוב, ושם הוא קצת בלשון אחר:
ומה הוא תבערה כו'. ספרי פיסקא פ"ו קצת בסגנון אחר, ומובא בילקוט רמז תשל"ב ד"ה ויקרא שם המקום תבערה:
אלו ערב רב. ספרי פיסקא פ"ו והאספסוף אלו הגרים המאוספין ר' שמעון בן מנסיא אומר אלו הזקנים שנאמר אספה לי שבעים איש מזקני ישראל, ומובא בילקוט רמז תשל"ב, וכן נשנה במדרש במ"ר פט"ו אות ב"ד, ושם הגירסא אלו הגרים שעלו עמהם ממצרים ונאספין עמהם שנאמר וגם ערב רב עלה אתם, ואחד מהם אומר והאספסוף אלו סנהדרין שנאמר אספה לי שבעים איש, ורש"י על התורה הביא והאספסוף אלו ערב רב שנאספו עליהם בצאתם ממצרים, ועיין לק"ט: