העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
שאילתא קע · פירוש ו
ר"א אומר מושכין את המים כו'. להבין דברי רבינו הנני להעתיק המשנה והגמרא בזה. ראב"י אמר מושכין את המים מאילן לאילן ובלבד שלא ישקה את כל השדה. זרעים שלא שתו לפני המועד לא ישקם במועד וחכמים מתירים בזה ובזה אמר רב יהודה אם היתה שדה מטוננת מותר. תנ"ה כשאמרו אסור להשקותן במועד לא אמרו אלא בזרעים שלא שתו לפני המועד אבל זרעים ששתו לפני המועד מותר להשקותן במועד ואם היתה שדה מטוננת מותר ואין משקין שדה גריד במועד וחכמים מתירין בזה ובזה. אמר רבינא ש"מ אי תרביצא שרי לתרבוצי בחולי דמועדא שדה גריד מ"ט דאפלא משוי לה חרפא ה"נ אפלא משוי לה חרפא. זהו נוס' המשנה והגמרא. והנה רבינו הביא המשנה ר"א אמר וכ"ה בכת"י ג"כ ובברייתא הביא רבינו ראב"י א'. ובאות הסמוך יבואר די"ל דר"א דמשנה אינו ראב"י דברייתא ותרי טעמי נינהו. ולהלן גבי לא קשיא הא ראב"י איתא בכת"י הא ר"א. ולא הביא רבינו תרי בבי ממשנתנו אלא רישא ועלה הביא הא דאם היתה שדה מטוננת מותר והטעם שלא הביא סיפא יבואר באות הסמוך. אבל אגב למדנו דהאי מימרא דאם היתה שדה מטוננת מותר קאי על רישא דמשנתנו כפרש"י שבגמ' והכי פי' הרמב"ם ושו"ע שם ס"ז. ולא כרש"י שברי"ף [שהוא עיקר פרש"י במס' מ"ק כמש"כ בשאילתא קי"ב אות ג']. והנימוק"י והטור דקאי על הבבא דזרעים שלא שתו לפני המועד כו' וכמשמעות הבריי' שהביא רבינו בעצמו בסמוך וצ"ל לדע' רבינו וסייעתו דהא דמסיי' התנא ואם היתה שדה מטוננת מותר מילתא בפ"ע היא. או תרווייהו אמת. ומביא ראי' לרב הונא דכמו דמטוננת דומה לזרעים ששתו לפני המועד ה"נ בגוף השדה מטוננת דומה לבית השלחין דצריך השקאה תמיד: