העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
שאילתא קע · פירוש ה
כיון דסגי ליה למיזף אסו' או דילמא כיון דבעי למיזף כו'. מפרש רבינו הא דקאמר בגמ' והובא שלהי שאילתין רב אין לו מה יאכל הוי שלא כמשמעו שלא היה מה לאכול ביו"ט דודאי אאל"כ דא"כ מאי קאמר בגמרא שמואל אמאי איקפד לא סיימוה קמיה אי נמי אדם חשוב שאני. וכי ס"ד דאדם חשוב יתענה ביו"ט אלא הפי' שלא היה לרב בביתו אבל היה אפשר למיזף וס"ל לרב דא"צ למיזף והסביר רבינו הטעם משו' דעציבא ליה מילתא שיהא נצרך לטובת בני אדם כדאי' בע"ג ד"ו ב' דשאלה מחבירו הוא חשיבות להמשאיל ומימנע משמחת יו"ט. והרמב"ם הל' י"ט פ"ז הל' ו' כתב מי שהיתה לו תבואה מחוברות לקרקע ואין לו מה יאכל במועד אלא ממנה אע"פ שאין שם הפסד ממון אין מצריכין אותו לקנות מן השוק עד שיקצור אחר המועד כו'. וכתב הכ"מ דלמד הרמב"ם ג"כ מהא דקאמר אדם חשוב שאני וכמש"כ דמזה מוכח שאין הפי' כמשמעו אלא שאפשר לקנות מן השוק. מיהו לדעת רבינו משמע דלא משום טורח התירו לקצור אלא משום דמימנע משמחת יו"ט דבעי למיזף אבל אם אפשר לקנות באמת אסור לקצור במועד. משא"כ להרמב"ם לא הטריחוהו בכך ג"כ. הא לכ"ע פי' אין לו מה יאכל אינו כמשמעו. וקשה על המג"א סי' תקס"ב שכתב לענין שהתירו לאין לו מה יאכל לעשות לצורך המועד דפי' אין לו מה יאכל ממש והרי התירו מלאכת הקצירה משום שמחת יו"ט לכ"ע. ואולי יש חלוק בין מלאכה בשל מאכל עצמו לשארי מלאכות שהתירו כדי שירווח שכר המלאכה כמו שיש חילוק בדין כוון מלאכתו במועד. ע' מג"א רסי' תקל"ג ובש"ע סי' תקל"ו אבל אין הנידון דומה לראיה וצ"ע פסק המג"א.