העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
שאילתא קע · פירוש ב
אם לענין שבתות ויו"ט הלא כבר נאמר אלה מועדי ה' כו'. אין לזה באור. הלא אלה מועדי ה' מקראי קודש חד דיבורא הוא. ובגמרא אי' הכי רע"א הה"א אלה מועדי ה' מקראי קודש במה הכ"מ אם בראשון הרי כבר נאמר שבתון ואם בשביעי [וטה"ד הוא וצ"ל ואם בשמיני. וכ"ה ברי"ף ריש מס' מ"ק וכ"כ הגאון ט"א] הרי כבר נאמר שבתון הא אין הכ"מ אלא בחוה"מ ללמדך שאסור בעשית מלאכה. וגם נוס' זה אינו מבואר שהרי מקרא קודש אינו מיותר דבעינן להא דספרי ארעהו במאכל כו'. ותו לימא הרי כבר נאמר ביום הראשון מקרא קודש וביום השמיני מ"ק יהי' לכם. וכבר נדחק בט"א. אבל האמת יורה דרכו במקור ברייתא זו בת"כ פ' אמור פי"ב רע"א מה ת"ל אלה מועדי ה' מ"ק אם לענין יו"ט כבר יו"ט אמורים מלבד שבתות ה' ואומר ביום הראשון שבתון וביום השמיני שבתון הא מה ת"ל אשר תקראו אותם מ"ק אלא אלו ימי מועד שאסורים במלאכה. ומבואר יפה דכיון דכתיב בהאי ענינא מלבד שבתות ה' ויו"ט בכלל שבתות ה' שהרי כתיב בהם שבתון וא"כ מאי נינהו מקראי קודש אלא אלו חוה"מ שאינם שבתון ומכ"מ המה מקראי קודש. ומעתה מובן פי' הברייתא בגמ' הרי כבר נאמר שבתון. פי' וא"כ ה"ז בכלל שבתות ה'. ונוס' דילן יש להגיה הרי כבר נאמר מלבד שבתות ה'. ור"ל ושבת ויו"ט בכלל שבתות ה' נינהו וזה ברור בדרשת ר"ע. ועפ"י דרשה זו עמדנו על פרש"י שבועות דט"ו ד"ה אין בנין בה"מ כדאמרינן ביבמות פ"א יכול יהא בנין בהמ"ק דוחה שבת ת"ל את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו. ויו"ט נמי שבתות מיקרי. והיינו כר"ע. אבל תמוה מסוגי' דיבמות ד"ו דמקשה הגמ' על ברייתא זו פשיטא הא אין עשה דוחה ל"ת שיש בו כרת ומשני במחמר. ואי כפרש"י הרי יו"ט אינו בכרת. ואין לומר אכתי הוי בעשה ול"ת. הא ליתא שהרי מחמר ג"כ איכא עשה ול"ת ע"ש בתו'. אלא צ"ל דיו"ט אינו בכלל שבתותי וי"ל דתלי' בהא דפליגי בביצה די"ב אי יש עירוב והוצאה ביו"ט או ממעטינן מדכתיב ביום השבת שבת אין יו"ט לא. מעתה סוגי' דיבמות משני מילתא דפסיקא אפי' נימא דאין עו"ה ליו"ט אבל אנן קיי"ל דיש עו"ה ליו"ט דיו"ט בכלל שבת. והכי ס"ל לר"ע. תדע שהרי גם בהבערה כתיב ביום השבת וס"ל לר"ע בפסחים ד"ה דהבערה אסור ביו"ט. מיהו כ"ז לשיטת רש"י ותו' דלפי דקיי"ל יש עו"ה ליו"ט לא דייקינן כלל ביום השבת ולא ביו"ט. והא דאמרינן מתוך שהותרה לצורך כו' בכל מלאכות נמי אמרינן הכי. אבל לדעת הרמב"ם שביארנו לעיל סי' נ' אות א' דרק בהוצאה והבערה אמרינן מתוך משום דכתיב ביום השבת ולא ביו"ט וזהו דעת הרי"ף כמש"כ שם בס"ד הדרא קו' על ר"ע דס"ל דיו"ט בכלל שבת. ואין לחלק בין השבת לשבתות וכמש"כ בשאילתא נ"ד אות כ"א. דא"כ ליקשי לן סוגי' דיבמות הנ"ל דליפרשי את שבתותי תשמורו משום יו"ט. אלא צ"ל לדעת הרי"ף ורמב"ם דודאי ר"ע לטעמי' בפסחים שם דס"ל דלא אמרינן מתוך שהותרה הבערה לצורך הותרה שלא לצורך. הרי דלא דריש ביום השבת ולא ביו"ט. ואנן קיי"ל כמ"ד דאית לי' מתוך רק בהוצאה והבערה ויו"ט אינו בכלל שבת. והא דאין בנין בהמ"ק דוחה יו"ט לא מהאי קרא הוא דנ"ל. ועוד נראה לחלק בין הכתוב אצל שמירת מלאכה דבזה ודאי יש חלוק בין שבת בראשית ליו"ט שלא נזכר בו אלא שבתון להקטין השביתה ומש"ה בהא דכתיב שבתותי תשמרו דמשמע שמירה ממלאכה לא משמע לשיטת הרי"ף ורמב"ם אלא שבת בראשית. וכדמוכח ג"כ מסוגי' דיבמות הנ"ל. משא"כ בקרא מלבד שבתות ה'. שלא כתיב משום זהירות ממלאכה אלא בשם שהמה נקראים שבת וה"נ יו"ט נקראים כך. ובזה יתיישב הא שכ' הסמ"ג ריש מצוה כ"ט דהמועדות נקראו כולם שבתות ה' וצריך לזכרם בתפלה ועל הכוס כמו בשבת עכ"ל. וזהו לשון הרמב"ם ה' שבת פ' כ"ט ה' י"ח כשם שמקדשין בליל שבת ומבדילין במ"ש כך מקדשין בלילי יו"ט ומבדילין במוצאיהן ובמוצאי יוה"כ שכולם שבתות ה' הן. ובהלכה כ"א וכן ביו"ט מקדש קידושא רבא כדרך שמקדש בשבת. ולא כמש"כ בסי' נ"ד שם בכל זה. ואישתמיט ממני דברי הרמב"ם. אלא צ"ל כמש"כ דלענין קידוש ודאי יו"ט בכלל שבתות ה'. ובזה הי' נראה להוסיף מה שכתוב ממחרת השבת גבי עומר וספירה וקאי על יו"ט. דכיון שלא באזהרת מלאכה קאי שפיר נקרא יו"ט ג"כ בכלל שבת. וראוי לדעת דזה החקירה אם יו"ט בכלל שבת אינו אלא במקום שאפשר לפרש הכי והכי. אבל ודאי יש מקראות מוכיחים דוקא שבת בראשית.