העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
שאילתא קסח · פירוש ג
א"נ מאן דקא בעי כו' וכל הענין. בגמ' אי' על הא דפליגי ר"א וחכמים בחיה כל ל' יום אמר שמואל אם מחמת סכנת עקרב מותר. ולפי פשוטו אשמעינן שאם יושב במקום שיש עקרבים ואין לו מקום להמלט מהם אם לא בלביש' סנדל מותר. וכ"כ הרמב"ם וש"ע מותר לכל אדם לנעול את הסנדל מחמת עקרב וכי"ב כדי שלא תשכנו. ולכאורה קשה מאי קמ"ל פשיטא דבמקום סכנה מותר. וי"ל דקמ"ל אפי' אפשר לנעול של עץ או להשתדל ליכנס בבית אבנים וכדומה ואם הי' בזה איסור מה"ת ודאי הי' מחויב לעשות כל השתדלות להרחיק מן הסכנה בלי חלול יוה"כ במ"ע. אבל כיון דלאו משום תענוג הוא לובש אין בזה אלא איסור דרבנן ובמקום צער לא גזרו. זהו לפי פשוטו. אבל רבינו הקדים השאלה אי שרי ליכנס במקום שיש עקרבים וע"כ יהי' מוכרח לנעול את הסנדל. ומלשון השאלה דקבעי לאפוקי ספרא דאורייתא א"נ מיתן ריפתא לינוקי. מובן דלדבר הרשות ודאי אסור אפי' לשמור פירות. דלא דמי להא דעובר עד צווארו במים ואינו חושש דהתם דרך לכלוך הוא ואינו רחיצה כלל כמש"כ לעיל. והרי הירוש' מתיר אפי' לטייל. מש"ה אפי' לתלמוד דילן לשמור פירות שרי. וכן הוא בנה"ס בגורבי או למכרך סודרא והוא מפונק שרי לצורך אדם. משא"כ רחיצה בדרך תענוג אסור אפי' שלא לשום תענוג. והרי לרחוץ לתינוק פסק הרמ"א סי' תרי"ו דאסור בידים. ולכאורה הא לא גרע לרחוץ את התינוק מלשמור פירות. אלא ודאי משום שהוא דרך תענוג ורחיצה אסור. ובזה מיושב דעת רש"י ורמב"ם שאסרו רחיצת ידים משום רוח רעה והקשו מה גרע מלשמור פירות ולפי דברינו מיושב שפיר. [אלא שי"ל דהעברת רוח רעה הוי כמו מלוכלך דשרי אפי' דרך רחיצה משום דהוי כבוד הבריות שדומה למצוה]. הא מיהא יש ללמוד דה"ה נעילת הסנדל משום עקרב לא שרי אלא במקום מצוה ממש. ולא לשמור פירות וכדומה. וכ"ז דלא כמש"כ הרשב"א בחי' יבמות דק"כ בזה"ל ודאי להקביל פני רבו ל"ש אנפיליא של בגד ול"ש מנעל וסנדל בכולהי שרי בשא"י לילך זולת כן כדשרינן לעבור במים עד צווארו ואינו חושש עכ"ל. ולפי דבריו ז"ל אפי' לשמור פירות שרי בנה"ס אם מפני עקרב. אבל הרי רבינו לא ס"ל הכי ונעילת הסנדל אינו דומה כלל להילוך במים דרך לכלוך. אלא להרחצת פניו ידיו ורגליו דלא שרי אלא משום מצוה: מיהו באופן המצוה כ' רבינו תרי אופני למיקרי בס"ת בצבורא כאשר יבואר לפנינו וליתן רפתא לינוקא. ולא מיירי באופן שיש בו סכנה ח"ו אלא משום צערא דינוקא. ובא ללמד דאי נעה"ס שלא לשם תענוג מה"ת אסור. הי' אסור אפי' לצורך קרה"ת בצבור. ואי מדרבנן אסור. שרי אפי' משום מצוה קלה דהיינו למנוע צערא דינוקי אבל לדבר הרשות ודאי אסור: