העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
שאילתא קסח · פירוש ב
אלו מאן דמיפנק או מאן דכייבין ליה כרעי' שרי למיפק בגורבא. הערוך הביא פי' גורבי בלשון ישמעאל ולפי הענין הוא סנדל שלא מעור. וע"ע שלהי שאילתא זו. ולמדנו מלשון רבינו דלתענוג בעלמא אסור אפי' גורבי או סודרא אלא א"כ הוא מפונק. ור"ל והוא נצרך לילך. וכ"ה בה"ג וז"ל אי נמי אפוקי לבושא או מאי דצריך ליומא וקא דחיל כו' שרי ליה למיכרך מידי על כרעי' א"נ מיסם גורבי' ומיעל אפוקי צרכי' כו' [וע"ש ודברי בה"ג שם צריכין הג"ה ותקון] הרי דדוקא לצורך היום שרי. אבל לטייל אסור אפילו מפונק. דמה לי שהוא מפונק לא יטייל ולא יצטער. כל זה הוא כדעת הרמב"ן שהביא הרשב"א בחי' יבמות פ' מצות חליצה והרא"ש והר"ן במס' יומא בשם איכא דאמרי. והוכיחו מדאי' ביבמות דק"ב אבל יוצאין באנפליא של בגד לתוך ביתו. משמע דוקא בביתו דא"א שלא לילך ואיכא כבוד הבריות אבל לרהר אסור. והביא עוד תוספתא ביומא יוה"כ אסור כו' ואפי' באנפליא של בגד. ובירו' דיומא אי' רשב"נ סליק לגביה דריב"ל בלילי תעניתא נפיק לגביה לבוש סוליתא א"ל מהו כן א"ל אסטניס אנא. ופי' בשם הרמב"ן דסוליתא הוא אנפוליא של בגד וכ"כ בעל פני משה. ואסטניס היינו מפונק ומצטער. ומדברי רשב"א ורא"ש מבואר שלא אסר הרמב"ן אלא באנפליא של בגד ולא של שעם ומש"ה הקשה רשב"א מ"ש אנפליא של בגד משום צורתו אף סנדל של שעם נאסור משום צורתו שלא נאסר יותר צורת המנעל מצורת הסנדל כו' עכ"ל רשב"א. והרא"ש הקשה בזה"ל ועוד דשל בגד רך הוא ואינו מגין טפי מכל הני דשעם ודהוטני דנפקי ביה לרה"ר עכ"ל. הרי פשוט דשל שעם וכדומה מותר לכ"ע ברה"ר. והיינו משום דמוכח הכי ביומא ד' ע"ח דשאלו מהו לצאת בסנדל של שעם ביוה"כ ואמר ריב"נ שראה את ריב"ל שיצא והקשה הגמ' הדתני' בקב הקיטע דמחלוקת ר"מ ור' יוסי לענין שבת אי מיקרי מנעל ותני עלה ושוין שאין יוצאין בו ביוה"כ. ואי נימא דגם בשל שעם לא שרי אלא בביתו או מפונק וצריך לרשות הרבים הא בלא זה אסור מאי קשיא לימא דהברייתא באינו מפונק וברה"ר. אבל דברי רבינו ובה"ג ברור מללו דבכולהו שוין שאסור לצאת ברה"ר אם לא למפונק. והכי פי' בקה"ע סוליתא סנדל של שעם. ובזה אמר אסטניס אנא. וכך הבין הגר"א ז"ל דעת האוסרים ומש"ה הקשה בסי' תרי"ט סק"ט מסוגי' דיומא הנ"ל. ועוד הקשו מסוגי' הירו' יומא דאי' תני חדא יוצאין באנפליא ות"ח אין יוצאין הא באנפליא של בגד הא בשל עור. ואי כהרמב"ן לישני כאן ברה"ר כאן בביתו. מש"ה חלקו הפוסקים ע"ז. והתירו הכל ברה"ר לכל אדם. ודיוק הברייתא דיבמות דתני בתוך ביתו הוא לאו דוקא. והתוספתא דחו לגמרי. והירו' דסוליתא כ' הרשב"א דסוליתא הוא סנדל של עור בלא עקב ואסור מה"ת ואסטניס הוא מצינן ומסתכן הוא. ובאמת פי' הכי גם הערוך ערך סולית והביא זה הירו'. ומכ"מ נראין דברי רבינו ובה"ג דכל צורת מנעל וסנדל אסור מדרבנן אם לא לצורך והוא מצטער. וכמו שגזרו ברחיצה דתני' בד' ע"ז ב' שומרי פירות עוברין במים עד צוארן ואין חוששין. ולאו רחיצה היא כלל אלא דרך לכלוך וכמו באיסור כבוס בשבת מבואר בתו' ובהגהת רמ"א סי' ש"ב דדרך לכלוך אינו כבוס ה"נ רחיצה. ומכ"מ לא התירו אלא לשמור פירות דהוי כעין מצוה כמו הרווחה דמ"ק ד' י"ד [אלא שלא התירו סופו משום תחלתו כיון דברצון עצמו קעביד] אבל לטייל אסור אפי' דרך לכלוך כיון שהוא צורת רחיצה. וה"נ בנה"ס כל שיש בו צורת מנעל וסנדל אסור אטו של עור. אם לא לצורך מצוה או לשמור פירות וכדומה והוא מפונק. איברא כ"ז שיטת תלמוד דילן. אבל בירו' אי' הי' הולך אצל בתו עובר במים ואינו חושש. ובתו היינו לטייל וכדתנן בעירובין פ"ח רש"א אפי' הניח את ביתו והלך לשבות אצל בתו כו' ומפרש בגמ' דפ"ו דוקא אצל בתו אבל אצל בנו לא יע"ש. הרי דעונג בעלמא הוא לשבות אצל בתו שלא לשום ענין רק לטייל. ומכ"מ ס"ל להירו' דשרי כל שלא עביד בדרך תענוג. ה"נ בנה"ס [אע"ג דלנעול סנדל של עור למנוע צער לכ"ע אסור מדרבנן מיהא כיון שהוא דרך תענוג. והיינו דריב"ל וכפי' הערוך והרשב"א דסוליתא הוא של עור. ומכ"מ כיון דעביד לשם צער מותר מה"ת ומש"ה מותר להקביל פני רבו והוא מצונן. ואי הי' אסור מה"ת לא הי' שרי להקביל פני רבו בזה. ומש"כ הרשב"א שאסור מה"ת ה"פ דבזה הסנדל יש איסור מה"ת. אבל משום שהוא שלא לשום תענוג אינו אסור אלא מדרבנן כמש"כ ריש שאי' קס"ז. וכ"ז בסנדל של עור. אבל] בשל שעם וכדומה להירו' באמת מותר לגמרי כמו ברחיצה שהוא דרך לכלוך. אבל לתלמוד דילן אסור אפי' בכה"ג לטייל. וכל הני רבנן דנפקי לרשות הרבים הווין מפנקי ולצורך. והא דמקשה הגמרא דיומא מהא דתנן ושוין שאין יוצאין בהם לרה"ר. נראה דאדרבה מרומי' דסוגיא דיבמות ודיומא יש ללמוד כ"ז. דכבר הקשו הראשונים ז"ל רבא אדרבא. דביומא יישב רבא בפלוגתא דר"מ ור"י בקב הקיטע דכ"ע מנעל הוא ורק בשבת פליגי מטעם אחר וביבמות יישב רבא הא דתני' חולצין בקב הקיטע ר"מ היא ולר"י אסור. והכי אזיל כל הסוגי' שם ושמואל ואבוה דשמואל כולהו ס"ל דלר' יוסי אסור למיחלץ אלא במחופה עור. וכבר נאמרו ע"ז הרומי' הרבה אופנים שלא מרווחין. אבל לענ"ד ודאי ר' יצחק ב"נ שהשיב מדריב"ל דמותר לצאת בסנדל של שעם ולא חילק כלל דריב"ל הי' מפונק. ש"מ דס"ל לריב"ל דכל שאינו סנדל מה"ת שרי לצאת אפילו ברה'ר וכדעת הירו' מש"ה שפיר מקשה הגמ' מהא דקב הקיטע דתני ושוין שאסור לצאת ביוה"כ ואליבא דידי' יישב רבא דכ"ע קב הקיטע מנעל הוא. אבל ביבמות אזיל הסוגי' להיפך דאע"ג דלאו מנעל הוא אסור לצאת ברה"ר תדע דהסוגיא ס"ל הכי דשקיל וטרי למימרא דאנפיליא לאו מנעל הוא והתני' לא יצא אדם באנפלי' ביוה"כ אפי' מבית לבית כו'. ולכאורה מאי קושיא דילמא אסור מדרבנן מיהא כמו דס"ד בסוגיא דיומא דשוין דאסור לצאת אפי' בלאו מנעל והוי לי' להגמרא להביא מהא דהני אמוראי נפקי בשל שעם ודהוטני. אלא ע"כ עיקר הקושיא מהא דלא שרו מבית לבית וממיטה למיטה דזה פשיטא דשרי בדלאו מנעל כמו דשרי לעבור במים לשמור פירות הא לרה"ר ודאי אסור. ולפי סוגי' זו מודה רבא דלר' יוסי קב הקיטע לאו מנעל הוא ואסור לחלוץ בו. ומכל מקום אסור לצאת ברה"ר ולא כר' יצחק ב"נ. נמצא דעת רבינו ובה"ג כהרמב"ן ולא מטעמי' ופירושו בהירו' דסוליתא. וע' בנימוק"י יבמות שכ' בשם הרמב"ן ז"ל עצמו הא דריב"ל בירוש' כהרשב"א. ופי' הערוך מכריע. אבל מכ"מ לפסק הלכה קיי"ל כסוגיא דילן בבבלי ביבמות שם. דמשמע דעת הרבה אמוראי דקב הקיטע לר' יוסי לאו מנעל הוא והכי סתמא דסוגי' שבת פ' במה אשה. ומכ"מ מדרבנן אסור. ויפה כ' המג"א בשם הב"ח שראה רבותיו שהלכו יחף ביוה"כ וכן נכון כו' מיהו בפוזמקאות שאינן תחת מנעל וסנדל שהרי אפי כשלובשין מנעל לובשין אותם ודאי שרי ולא שייך לגזור כלל. והנה הרא"ש הקשה דלא מסתבר לחלק בין בית לרה"ר בנה"ס. ונראה דהחלוק מבואר בתוספתא דתני' לא ינעול אדם מנעל ויטייל בתוך הבית אפי' ממטה למטה רשב"ג מתיר וכן הי' רשבג"א אם הי' רגליו מלוכלכות בטיט ובצואה מדיחן במים כדי שלא יטנפו רגליו את בגדיו. ופי' הרשב"א דמה טעם קאמר. מ"ט התיר רשב"ג לטייל בבית כדי שלא יצרך להדיח רגליו אח"כ ורבנן אסרי במנעל וסנדל. הא מיהא מבואר דיש להתיר בבית יותר שלא ימנע לעבור בביתו גם לצרכי הבית ואיכא בזה כבוד הבריות: