העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
שאילתא קסז · פירוש יח
אבל חי' אסורה להתענות עד ל"י. וכן פסק בס' הפרדס ה' יוה"כ. ותמהו ע"ז כל הפוסקים ז"ל שהרי לא מצינו שהתירו אלא נה"ס דקיל. ותו הקשו מדאי' בשבת דקכ"ט א' אמר שמואל לחי' ל"י למאי הילכתא אמרי נהרדעי לטבילה ולא אמרו לתענית. איברא רבינו למד זה הדין מדדייק רבא עוברות ומניקות מתענות כו' וביוה"כ. הא חיה לא. והכי דקדק הרמב"ן בס' תה"א שער אבלות ישנה לענין ט"ב שהביא הא דרבא וסיים בזה"ל אלא הא חיה כל ל"י. וכן חולה שהוא צריך א"צ אומד כו'. ור"ל מדקאמר מניקות דהוא כל שני שנים ש"מ דחיה בתוך ל' אינו כן והטור הביא הפסק ולא המקור שדלה הרמב"ן כדרכו בקודש. והאחרונים נתקשו בזה משום דלא מצאו מקורו אבל מקורו ברוך במקומו. [אלא שר"ת שפקפק ביולדת לתענית צ"ג כמש"כ הב"י בשם הגמ"י משמע דבט"ב פשיטא שחייבת להתענות. ולא דקדק הכי. אולי ס"ל דלא קאמר רבא מניקות אלא משום משלימות. ויולדת אינה משלמת. אבל מכ"מ מתענית שיעור תענית. ובצ"ג הורה ר"ת שלא להתענות כלל.] ומכ"מ לענין יוה"כ הקשה רמב"ן עצמו על רבינו. והיינו משום שהי' הנוסחא בגמרא וברי"ף עוברות ומניקות מתענות ומשלימו' בט"ב כמו שמתענות ומשלימות ביום הכפורים אם כן לא אשמעינן רבא ביוה"כ כלל. אבל נוסחת רבינו בט"ב וביוה"כ. כמש"כ רבינו בשלימות בסי' קנ"ח. אם כן אותו הדקדוק קאי על יום הכיפורים גם כן וכש"כ דלמה לי' לרבא להזכיר יוה"כ אחר שהקדים ט"ב פשיטא דיוה"כ אינו קיל מט"ב. אלא ע"כ בשביל הדיוק הא חיה כל ל"י אפי' ביוה"כ אינה מתענית. ובאמת הכי תני' בתוספתא תענית פ"ב עוברות ומניקות מתענות ומשלימות בט"ב וביוה"כ ובת"צ. ומה שהקש' על רבינו שלא מצינו דפליגי ר"א וחכמים אלא בנה"ס לק"מ אדרבה באכילה לא פליגי ופשיטא דרעבון מזיק לה. אבל בהיזק דקרירות פליגי והרי קטנים אין מענין באכו"ש ואסורים בנה"ס. והרמב"ן הוסיף להקשות בזה"ל ולא דייק לן דהא שלשים באמרה צריכה אני תלי' עכ"ל ואין הלשון מדויק. והכוונה דאפי' אמרה צריכה אני אין מחללין אלא ע"י נכרי כדאי' פ' מפנין. אבל כבר כתבנו בשאילתא ל"ח אות ו' בס"ד דכל הסוגי' דשם לא מיירי אלא במדורה וחמין שהוא ג"כ שמירה שלא תצטנן. אבל באין לה מה לאכול מבלי ח"ש ודאי מחללין כל ל' יום. ומה שהקש' אמאי לא קאמר בפ' מפנין למאי נ"מ לתענית. כבר העיר בש"ש ובק"נ בבאור הרא"ש דכמ"כ לדידהו קשה נימא דנ"מ לנה"ס והנראה לי בישוב קו' זו משום דלא פסיקא להש"ס דשמואל ס"ל כר"א. אע"ג דאנן קיי"ל כר"א. מכ"מ לא בעי הש"ס להכריח דשמואל ס"ל הכי. וה"נ לשיטת רבינו י"ל דעדיין לא פשיט להש"ס דשמואל ס"ל כרבא דעוברת ומניקות מתענות ביוה"כ. והנה לשיטת רבינו אפשר לפרש הא דאי' בעירובין דס"ח אי צריכא לחיימי לי' אגב אמו. היינו ע"י ישראל וכגון שצריכה לשתי' ובזה נתיישב שיטת בה"ג דשבות במקום מצוה שרי וכמש"כ שאילתא י' אות ו' בס"ד: