העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
שאילתא קסז · פירוש יב
ומתענה בעשירי. בגמ' ליתא אבל נוסח רבינו מיושרת. שאין נחשב אכילת תשיעי למצוה אא"כ מתענה בעשירי שהרי קרא אסמכי' לתענית עשירי. ובזה מיושב אמאי אין מברכין על אכילת ערב יוה"כ דלא מיבעי לשיטת רבינו שכתבנו לעיל סי' קכ"ו דלהכי לא מברכין על עשית ציצית אע"ג דקיי"ל חובת טלית היא משום דמכ"מ עיקר חובת הטלית ציצית אינו אלא כשילבש אח"כ. והוא בכלל שאין עשייתן גמר מצוה דאי' במנחות פ' התכלת שאין מברכין וה"נ אין באכילה מצוה עד שיתענה בעשירי. ואפי' להפוסקים דהא דלא מברכין על עשיית ציצית הוא משו' דקיי"ל ציצית חובת גברא הוא מ"מ שאני תענית מעל"ע דאפשר שיארע אונס שלא ישלים תעניתו ונמצא ברכה לבטלה וכמש"כ בה"ג לענין ענינו בתפלה. והלא גם בשופר וטבילה איתא בפסחי' ד' ז' שאין מברכין עובר לעשייתן דילמא מיקלקלא. אע"ג דלא קיי"ל הכי מכ"מ בתענית קרוב לחוש להכי: ויש להוסיף עוד לפי נוסח זו. דעיקר מצות אכילה בערב יוה"כ אינו אלא כדי שיוכל להתענות בעשירי וכפרש"י ביומא בזה"ל והכי משמע קרא ועניתם בתשיעי כלומר התקן עצמך בתשעה שתוכל להתענות בעשרה. [אך לשון פרש"י ברה"ש ד"ט שכתב כל דמפיש באכילה ושתיה עדיף. משמע דלא מזה הטעם אלא אכילה עצמו הוא מצוה] ולא יהא מוכרח לאכול מפני הסכנה. ולפי זה מי שדעתו ברור שיוכל להתענות אפי' לא יאכל בעיוה"כ אין עליו מצוה כלל. ומיושב בזה נוס' רבינו בהא דמר בריה דרבינא בפסחים פרק ו' דהוי ציים כולי שתא לבר מתרי יומא כמש"כ שאי' ס"ז אות ח' ושאי' ק"ז אות ג' וא"כ הוי ציים גם בערב יוה"כ והיינו מטעם שכתבתי שאין באכילת עיוה"כ מצוה אלא כדי שיוכל להתענות ביוה"כ ומר ברי' דרבינא לא נצרך לזה. ולפי זה מיושב בפשיטות הא שאין מברכין על אכילת עיוה"כ. שאינו אלא הכנה דמצוה ואין מברכין אלא על גוף המצוה כמו שאין מברכין על עשיית ציצית למ"ד חובת גברא אע"ג דכתיב ועשו להם ציצית מכ"מ כיון שאינו אלא הכנה למצוה אין בעשייתה גמר מצוה ואין מברכין ה"נ אין באכילה דעיוה"כ אלא הכנה דמצוה: