אור ברסלב

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]

שאילתא קסו · פירוש ד

פירוש ג

דאילו מאן דאיתניס כו'. לעיל שאי' נ"ד כ' רבינו בזה"ל והיכא דלא קדיש ביני שמשי מקדש כולי יומא כו'. מבואר דל"ש בשוגג ול"ש במזיד כמש"כ הרמב"ם וש"ע סי' רע"א. וכאן דכתב רבינו מאן דאיתניס לאו דוקא. תדע דהאי לישנא דגמרא ברכות ד' כ"ט ב' טעה ולא הזכיר של ר"ח בעבודה כו' ובד' מ"ט א' טעה ולא הזכיר של שבת כו'. וטעה היינו שוגג כמבואר בד' כ"ו א' לענין טעה ולא התפלל מנחה כו' דמחלקינן בין טעה לבטל במזיד. מכ"מ לא מפרשינן בכ"מ דאומר טעה דוקא בשוגג. אלא נקיט אורחא דמילתא וברשיעי לא עסקינן וגם בשני תפלות אלמלי דתני' מעוות שלא יוכל לתקן כו' זה שבטל תפלה של ערבית כו' היינו אומרים טעה ל"ד כמו בכל מקום. אלא כיון דרמי מהאי ברייתא משני הש"ס דיש לחלק בין טעה לבטל במזיד. וא"כ ה"נ דנקיט רבינו הכא מאן דאתניס ג"כ ל"ד. ומגוף המאמר יש להוכיח דל"ש. שהרי רבא תרתי קאמר בפסחים ד' ק"ז הילכתא טעם מקדש טעם מבדיל ומי שלא קידש בע"ש מקדש והולך כל היום כולו ומי שלא הבדיל במ"ש מבדיל והולך כל היום כולו. וטעם מבדיל אפי' במזיד כדמוכח בד' ק"ה ב' וש"מ טעם מבדיל ע"ש. [וי"ל דברשות הוי כשוגג ואונס] ותו מדלא מפרשינן דהני אמוראי דפליגי בטעם אי מבדיל או לא מבדיל דלא פליגי ומר בשוגג ומר במזיד. אלא פשיטא דאפי' במזיד טעם מבדיל ויגיד על רעו על אידך שמעתתא דקידוש מי שלא קידש בע"ש כו' דל"ש בשוגג ל"ש במזיד. ובאמת אין מקום כאן לחלק בין שוגג למזיד כמו בשני תפלות. דהתם מי שעבר זמן תפלה בטל התפלה שהרי ערב ובוקר וצהרים כתיב וגם השתא דאר"י דמי שטעה ולא התפלל ערבית מתפלל שחרית שתים דוקא שיקדים תפלה של שחרית כידוע. ואגב תפלה זמנית מתפלל ג"כ להשלים את מה שטעה. אבל הכא אי עבר הזמן לגמרי לא הי' אפשר להשלים בשום אופן אלא הא גופא מיבעי לן כמש"כ רבינו אי זמן קידוש אינו אלא בכניסתו וכיון דלא קידש באורתא לית לי' תקנתא א"ד שבת א"ר ל"ש יממא ל"ש ליליא. הרי דעיקר הספק הוא אי מיקרי העביר המועד או לא. וכיון דפשיט לן דלא העביר המועד וכולי יומא זמנא מה לי שוגג או מזיד: ואחר שכן יש להבין טעמא דרב עמרם גאון שכ' הטור סי' רע"א דדוקא שוגג מבדיל ומקדש ולא מזיד. ונראה לערות מקורו. דהנה בה"ג פסק לענין הבדלה טעה ולא הבדיל מבדיל כל היום כולו ולא יותר. ומכ"מ פסק דת"ב שחל במ"ש מבדיל אחר ת"ב. ותמה הרמב"ן ע"ז. וכ' הר"ן פ' ע"פ טעמו של בה"ג שלפי שעשאוהו כפושע ומזיד כיון שלא הבדיל כל היום כולו מש"ה לא נתנו לו תשלומין כדאמרי' פ' תפה"ש דמי ששכח ולא התפלל כו' וכאן אפי' שכח דשוכח מזיד הוא כיון שעבר יום א' ולא נזכר אבל היכא דלא אפשר כגון בת"ב סמכינן אלישנא דאמימר דאמר מבדיל והולך כל השבת כולו עכ"ל הר"ן וכ"כ הגר"א סי' רצ"ט סקי"א ליישב דברי הרי"ף שסותרים זא"ז שפסק כל היום כולו ומכ"מ הביא בעובדא דאמימר שלא היה לו יין עד למחר והבדיל למחר וקאמר ש"מ מי שלא הבדיל במ"ש מבדיל והולך כל השבת כולו. וסיים עוד הרי"ף היכא דלא אשכח במ"ש כו' וכי מתרמי לי' עד סוף יום ג' מבדיל. ולא מצאו אנשי שם ידיהם ליישב ע"ש. וכ' רבינו הגר"א דס"ל כבה"ג ונ"מ בין שכח לאין לו יין דהוי שוגג ואנוס. ולמד מדברי אמימר דאמר ש"מ מי שלא הבדיל במ"ש מבדיל כל השבת כולו. וע' בתוס' ד"ה וש"מ שכ' לא שמעינן מינה אלא כל היום אלא נקיט הכי משום דהלכה כן עכ"ל. והרי הרי"ף פסק כל היום לבד. וע"כ צריך לומר דבאונס כעין עובדא דאמימר הלכה כל השבת. ואחר שכן ממילא יש לומר דבאותו יום נמי דוקא טעה ושכח דהוי שוגג אבל הזיד לא מבדיל אף באותו יום. דאין נ"מ בקיום א' לשאר הימים אלא דשכח ביום א' מקרי שוגג משא"כ כשעבר יום א' כמש"כ הר"ן. וממילא יש ללמוד דה"ה לענין קידוש. שהרי בד' ק"ה א' בעא מיני' רבינא מרנב"י מי שלא קידש מע"ש מהו שיקדש כל היום כולו א"ל מדאמרי בני ר"ח מי שלא הבדיל במ"ש מבדיל והולך כל השבת כולו ה"נ מי שלא קידש בע"ש מקדש והולך כל היום כולו. אלמא דקידוש מהבדלה נפקא לן ולא עדיף מינה. זהו לדעת בה"ג ורי"ף. וא"כ מצינו מקור לדעת רב עמרם גאון ז"ל. משום דגריס בד' ק"ז א' בסתמא דגמרא במימרא דרבא מבדיל והולך כל היום כולו. וא"כ הלכה כל היום ותו לא. ובעובדא דאמימר סתם הגמרא כל השבת כולו. וחילק בדעתו הגדולה כמש"כ הר"ן והגר"א ז"ל וכמו שמצינו שחלק הש"ס בתפלה בין שוגג למזיד. אבל הרמב"ם דכ' בפ' כ"ט אם לא הבדיל בלילה מבדיל למחר ומבדיל והולך עד סוף יום ג' וא"כ אין לנו מקום לחלק בין שוגג למזיד. וה"ה לקידוש. ולטעמי' קאי שכ' בין שוגג בין מזיד. ודעת רבינו עיקר כמש"כ דאינו מחלק בין שוגג למזיד שהרי הוא סובר ג"כ בהבדלה כהרמב"ם והתוס' דמבדיל כל השבת כולה. מדכ' בשאי' נ"ד הא דבעא מיני' רבינא מרנב"י כו' והשיב מדאמרי בני ר"ח מבדיל והולך כל השבת כולה ולא הביא סברא אחרת ש"מ דפסק הכי. וממילא אין חילוק בין שוגג למזיד בין בקידוש בין בהבדלה. ותו אי איתא דרבינו כאן דייק הכי לעיקר דינא שכח או טעה מיבעי לי' דמצי ג"כ לקדושי והוי רבותא יותר מאנוס. ותו דהוי כלישנא דבגמ' בכ"מ. אלא ודאי לאו דוקא ואורחא קנקיט ומש"ה הגמרא בברכות הנ"ל נקיט לשון טעה דשפיר אורחא דמילתא למשכח הזכרה בתפלה ובבהמ"ז דאשגרא דלישנא נקיט ואזיל משא"כ בליל ש"ק לאו אורחא למשכח לקדושי ואין אדם שוכח את השבת ח"ו בכניסתו כמש"כ מפרשי התוס' שבת ד' י"א א' ד"ה שמא ישכח ויצא. ומכש"כ כל הלילה. להכי נקיט דאניס וזה אפשר שלא הי' לו פת ויין או שארי סיבות המתרגשות ר"ל ולא מצי לקדושי. או מתעקר לי' שרגא כדאי' בפסחי' ד' ק"א בעובדא דרבה ואביי.

תוכן העניינים

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה