אור ברסלב

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]

שאילתא קסה · פירוש ב

פירוש א

אלא אפי' עובדי כוכבים מפקדי אפו"ר כו'. כ"כ רש"י יבמות דס"ב א' ד"ה בני פו"ר. והתו' חגיגה ד"ב ד"ה לא תהו כ' בפשיטות אכולהו ב"נ קאי כו'. והוכיחו עוד מדאי' בירו' דמ"ק פ"א עבד מהו שישא אשה במועד א"ל נשמעינה מן הדא מתניתין יבטל והלא לא נברא העולם אלא לפו"ר ואמר שמעון ב"א בשם ר"י כל שהוא מצוה על פו"ר לא ישא אשה במועד. אלא שהתו' גיטין דמ"א כתבו בשם הריב"ם שאין על העבד אלא מצות שבת דישנו גם בנשים ולא בפו"ר שאינו בנשים ופי' הכי גם הירו' גם הא דאי' ביבמות שם דב"נ בני פו"ר נינהו. דה"ק בני שבת נינהו וכדאי' בזה הלשון בבכורות דמ"ז א'. וכ"כ הגאון טורי אבן רה"ש דכ"ח א' ד"ה אילימא. אבל דעת רבינו דמצות שבת ושו"ר הא בהא תליא. ומאן דאיתא במצות שבת איתא בפו"ר ונשי דליתנהו בפו"ר ליתנהו במצות שבת ג"כ. ולא מיבעי לר' נתן ביבמות דס"ב דלב"ה מצות פו"ר זכר או נקבה שנ' לא תהו וגו'. אלא אפי' לרבנן דמצות פו"ר הוא זכר ונקיבה מכ"מ מודו דעיקר מצוה סגי בולד א' וכמש"כ בשאילתא י"ח אות ב' דעת רבינו דנשא אשה ולא ילדה כלל אינו רשאי לבטל אבל אם יש לו ולד א' שוב אינו מוציא. וע' מש"כ שם בס"ד. והכי משמעות לשון המשנה והלא לא נברא העולם אלא לפו"ר שנ' לא תהו בראה. ולא קאמר לא נברא העולם אלא לישוב העולם שנ' לא תהו כו'. אלא פו"ר היא ישוב העולם. ועבדים שמחויבים בישוב כדאי' בירו' הנ"ל מחויבים בפו"ר. והכי פשטא לשון הג' יבמות שם לענין היו לו בנים ומתו אר"י לא קיים פו"ר לשבת יצרה בעינן וליכא. ולהיפך אי' התם גבי בני בנים א' רבא לשבת יצרה בעינן והאיכא הרי דהא בהא תליא. וכן בנשים פשוט שם ביבמות דס"ה בלא ילדה והיא מבקשת להתגרש שאין שומעין לה אלא אם משום חוטרא לידה. וכן בכתובות דס"ד א' אי' בלשון זיל לא מפקדת. ואי איתא דהיא קיימא במצות שבת החמורה. אמאי לא מפקדת. והרי כופין את בעל העבד לשחררו משום מצות שבת לדעת הריב"ם מכש"כ שיש לכוף את הבעל לגרש את האשה בשביל זה. ובד' ס"ד ב' ודילמא איהי דלא זכיא ומשני איהי כיון דלא מיפקדא אפו"ר לא מיענשי. ואי איתא הא שפיר מיפקדא אשבת. אלא ודאי כיון שאינה בפו"ר אינה בשבת ולא נבראה אלא שיקיימו הזכרים ע"י מצות פו"ר ושבת כמש"כ הר"ן רפ"ב דקידושין אבל היא אינה חייבת כלל. וכ"כ הב"ש אה"ע סי' א' סק"ב דהכי דעת הש"ע. ויש להוסיף. שהרי ביהודית אשת ר' חייא דכבר ילדה שני זכרים ושתי נקבות ולא הי' בה אלא משום לערב אל תנח ידיך. ומה זה שייך יותר למצות פו"ר יותר מלמצות שבת. ואמאי השיב לה ר"ח שהיא פטורה אלא צ"ל דשבת בכלל פו"ר. והכי תניא בתוספתא יבמות פ"ח האיש אינו רשאי לשתות כוס עיקרין שלא יוליד והאשה רשאי לשתות כו'. נחזור לענין דדעת רבינו דפו"ר ושבת הא בהא תלי'. וב"נ שהם במצות שבת הם במצות פו"ר. והא דלא חשיב התנא בהדי ז' מצות כבר כ' התוס' סנהדרין דנ"ט ב' דמשום דבקום ועשה לא קחשיב שהרי עיקרה ודאי מ"ע היא. ומש"כ התוס' דבזה תלי' איסור השחתת זרע ע' יבמות די"ב מחלוקת רש"י ותוס' בזה אי תליין הא בהא. ולא נשאר לנו אלא ליישב הסוגי' דסנהדרין שם והרי פו"ר שנאמרה לב"נ ואתם פרו ורבו ונשנית בסיני לך אמור להם שובו לכם לאהליכם לישראל נאמרה ולא לב"נ. ההוא לכל דבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו הוא דאתא. הרי משמעות הסוגיא דמצות פו"ר לא ניתנה כלל לב"נ. איברא הסוגי' תמוה לפי זה הפי' דמה שייך הא שנישנית שובו לכם לאהליכם למצות פו"ר. הא רק למצות עונה הוא דאתא כדאי' ביצה ד"ה. וכל מי שיש לו אוהל אפי' קיים פו"ר נאמרה לו מ"ע זו. ולא בא להזהיר לעשות לו אוהל ולקיים פו"ר. וגם הא ק' לומר דסוגין להיפך מסוגי' דביצה דשם אי' דלהתיר מצות עונה קאתי. וכאן קאמר דאתי משום כ"ד שבמנין כו'. ותו דלפי המשמעות דשני קושיות הש"ס והרי מינה והרי פו"ר הכל בחדא מחתא דאמאי אין ב"נ מצוים בהם והרי נשנו. ומיישב דלא מיקרי נשנו משום דלמילתייהו נשנו במילה לענין שבת ובפו"ר לענין כל דבר שבמנין כו'. והדר מקשה א"ה כל חדא וחדא נמי נימא משום מילתא איתני. פי' וא"כ עבודת כוכבים וג"ע ג"כ נימא לישראל ולא לב"נ. ומשני ה"ק אזהרה מיהדר ומתני למ"ל כו' אב"א מילה מעיקרא לאברהם הוא דקא מזהר רחמנא. ושקיל וטרי בזה הישוב. והרי עדיין איצטריך לישוב קמא משום קו' דפו"ר ולמ"ל אטרוחי בכדי בישוב שני. אלא ודאי הני תרי קושיות דמילה ופו"ר לא דמיין להדדי בפירושן וכלפי דקאמר ריב"ח דכל שנשנית משום ב"נ נשנית. פי' כדי שישאר מצוה ראשונה לב"נ. דאם לא נשנית הי' נעקר מצוה הראשונה מב"נ לישראל לבד. דא"א לומר להיפך משום דליכא מדעם דלישראל שרי' כו'. וע"ז קאי קושי' ראשונה והרי מילה דאע"ג שנשנית מכ"מ מצוה ראשונה לישראל נאמרה ולא לב"ל. וקושי' שניה והרי פו"ר שנשנית ולא נשנית כדי שיהא צווי הראשון לב"נ אלא כדי שיהא לישראל ג"כ דאלת"ה לא הוצרך להתיר לישראל עונה. שהרי כבר הוזהרו על פו"ר. אלא משום דס"ד דמצות פו"ר לב"נ ולא לישראל הרי לא נשנית אלא בשביל ישראל ולא אמרינן ליכא מדעם דלישראל שרי כו' ומשני דודאי בל"ז ג"כ הייתי יודע דמצוה פו"ר בישראל ג"כ משו' דליכא מדעם כו' והא שנשנית היתר תשה"מ לכל דבר שבמנין כו'. פי' מש"ה הוצרך כאן להתיר מ"ע וכדאי' ביצה שם משום דכאן הי' ס"ד דמצות פו"ר לב"נ נאמרה לחוד משום דישראל נאסרו במנין. אבל הא מיהא מוכח דפו"ר נאמרה לב"נ ג"כ. דאי רק לישראל כמו כ"ד שלא נשנה. א"כ לא היה צריך להתיר עונה משום שנאסר במנין שהרי ע"כ לא נאסרו אלא בזו השע' דאלת"ה יעקר מ"ע זו לגמרי אלא ודאי פשוט דמ"ע זו קאי לב"נ ג"כ ומש"ה ס"ד דלישראל לא נאמרה משום שכבר נאסרו במנין אל תגשו אל אשה ולא שייך ליכא מדעם כו'. ובדברינו א"צ לומר דסוגין חולק על סוגי' דביצה הנ"ל. דהתם ג"כ ה"ק וכ"ת דאע"ג דא"צ מנין אחר להתירו בכל מקום שנאסר במנין לשעה. מכ"מ למצות עונה הוא דאתי. לצוותן שבע"כ ישובו לאהליהן. דס"ד דמהני מנין הראשון מיהא לפוטרן ממ"ע דפו"ר ומצות עונה. מש"ה קאמר דמחייב כמו שהיו תחלה אבל להתיר א"צ. וא"כ הכא דקאמר משום דכ"ד שנאסר במנין כו' היינו הך דקאמר שם דמשום שנאסר במנין צריך קרא דמכ"מ נאמרה מצות פו"ר לישראל ג"כ. ומקשה הגמ' אי הכי כל חדא וחדא נמי נימא משום מילתא הוא דאתני. וקאי על ב' הקושיות על קושיא דמילה מקשה דא"ה להוי גם ע"ג וג"ע מותר לב"נ שלא נשנו אלא למלתייהו ועל קו' השני' מקשה מנלי' לריב"ח עיקר זה הכלל דכל שלא נשנה לא לב"נ נאמרה. מדהדר איתני ע"ג וג"ע כפרש"י ד"ה לזה ולזה נאמר ע"ש והרי הא דאיתני משום מילתייהו. וא"כ אפשר דאפי' לא היה נשנה ע"ג וג"ע ג"כ היו ב"נ מוזהרים. ומשני ה"ק אזהרה הדר ומתני למ"ל. והנה על קו' שני' מנלי' הא. ודאי הוא ישוב מרווח דמדהדר אזהרה בע"ג וג"ע שפיר למדנו דבכ"מ שלא נשנה לישראל נאמרה ולא לב"נ. אבל על קושי' הראשונה אין הישוב מרווח כ"כ. דאכתי מנלן דמילה אינה בב"נ והרי נשנית. ואע"ג דלמילתא נשנית. מכ"מ א"א להוכיח מעבודת כוכבים וג"ע דלישראל נאמרה ולא לב"נ כיון שנשנית מיהא והא דליכא כאן אזהרה כמו בע"ג וג"ע אין שום הוכחה. דבעיקר מצות מילה אין לנו אלא עשה עש"ה שפיר קאמר ואבע"א מילה מעיקרא כו'. זהו ביאור סוגיא זו. וממילא אנהר לן סוגיא דכולי תלמודא דמצות פו"ר תליא במצות שבת. וע' יבמות דס"ג ב' כל יהודי שאינו עסוק בפו"ר כו' משמע דב"נ אינו במצות פו"ר. אבל רבינו גריס כל שאינו מתעסק בפו"ר כמבואר בשאילת' ה' בס"ד. [והגאון בעל ש"ש יישב שיט' רש"י ורבינו בשם בעל ש"י ח"ב סי' קל"ד דאליב' דר' חידקא דהוזהרו על הסירו' הוזהרו על פו"ר ג"כ. וא"כ רבינו לטעמי' בסי' ק"ה כר"ח. ולא נראה כלל. שהרי אנו מצווין על סרוס דכל בעלי חיים ואין אנו מצווין שיפרו וירבו. וע"ע מה שכתבתי שם דלית לי' לרבינו כר"ח כלל. ובש"י ראיתי שכ' דודאי אינו מצוה בפו"ר אלא חצי עבד דלא מצי ליקח אשה ה"ה כסירוס ממש וזה תמוה. איברא דקדקו יפה מהא דאי' בסנהדרין בד' נ"ז טעמא דר"ח משום דכתיב שרצו בארץ ורבו בה. ורבנן לברכה בעלמא. אלמא דר"ח מפרש האי קרא לב"נ. אבל אדרבה מהאי סוגיא מוכח דגם לרבנן קאי האי קרא לב"נ מדקאמר ורבנן ההוא לברכה בעלמא ולא קאמר ההוא לישראל נאמרה כרישא דקרא ואתם פרו ורבו והא דהדר ונשנה ובארצכם ל"ת היינו למלקו'. אלא לכ"ע האי קרא גם לב"נ נאמרה כמש"כ]:

תוכן העניינים

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה