אור ברסלב

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]

שאילתא קסה · פירוש א

שאילתא קסה

למנסב נשי ואולודי בני כו' דכתיב קחו נשים וגו'. ביאר רבינו דעיקר מצות פו"ר הוא ע"י קידושין וחופה דרך נשואי אשה. ולא כמש"כ הרא"ש כתובות פ"א בזה"ל שאם לקח פילגש וקיי' פו"ר אינו מחויב לקדש אשה כו' והילכך לא נתקנה ברכה למצוה זו. ואף בנושא אשה לשם פו"ר כיון דאפשר לקיים פו"ר בלא קידושין. ולא דמי לשחיטה שאינו מחויב לשחוט ולאכול ואפ"ה כשהוא שוחט לאכול מברך. דהתם א"א לאכול בלי שחיטה אבל הכא אפשר לקיים פו"ר בלא הקידושין וגם אפקי' קרא בלשון צווי דכתיב וזבחת ואכלת אבל הכא כתיב כי יקח איש כו' כ"ז דברי הרא"ש ז"ל. והרמב"ם ז"ל חולק בתרתי. חדא דמצות פו"ר ע"י נשיאת אשה בקידושין היא כמש"כ בה' אישות פט"ו ה"א האשה שהרשת את בעלה אחר הנשואין שימנע עונתה ה"ז מותר בד"א שהי' לו בנים שכבר קיים פו"ר אבל לא קיים חייב לבעול בכל עונה עד שיהי' לו בנים מפני שהוא מ"ע פרו ורבו כו' ולשיטת הרא"ש מאי שייך מצות עונה הקבועה ע"י חז"ל למצות פו"ר. הרי עליו לבעול בכל עת שאפשר לפי בריאותו. אלא ס"ל להרמב"ם דאע"ג דודאי מי שיש לו בנים בלא קידושי אשה קיים פו"ר מכ"מ מדצוה הנביא לישא אשה כדי להוליד בנים. הרי דעיקר מצות פו"ר הוא שיתנהג מנהג אישות בשביל זה. ממילא אינו חייב לבעול אלא בעונה השייך לאישות. והכי מבואר עוד ממש"כ הרמב"ם שם עוד בה"ב אם עבר עשרים שנה ולא נשא ה"ז מבטל מ"ע דפו"ר. ובגמרא דקידושין דכ"ט לא נזכר זה הזמן אלא לנשיאת אשה ולא לפו"ר. אלא ודאי הא בהא תליא. וצ"ל לפי דעת הרמב"ם בהא דאי' בפסחי' דע"ב אשתו נמי קעביד מצוה באשתו מעוברת והאיכא מצות עונה שלא בשעת עונתה כו'. ומשמע דלגבי מצות פו"ר לא מהני אלא במה שאשתו מעוברת ולא במה שהוא שלא בשעת עונתה אבל לדעת הרמב"ם צ"ל דלפי דמוקי שלא בשעת עונתה מיושב קו' הראשונה ג"כ. וזהו דעת רבינו שהקדים למצות פו"ר מצוה למינסב אשה והביא מקרא דירמי': וחולק עוד הרמב"ם במש"כ הרא"ש שאין בנשיאת אשה שום מ"ע בקידושין. ועפ"י ד"ת אין איסור לבעול בלי קידושין והרמב"ם כ' ריש ה' אישות שכיון שניתנה תורה לישראל נצטוו שאם ירצה האיש לישא אשה יקנה אותה תחלה בפני עדים ואח"כ תהי' לו לאשה שנא' כי יקח איש אשה ובא אליה. ולקוחין אלו מ"ע של תורה כו'. הרי דאפי' בלא מצות פו"ר איכא מ"ע כמו שחיטה דאסור לאכול בלא שחיטה כך אסור לבעול בלי קידושין. וכ"כ בסה"מ מ"ע רי"ג שצוונו לבעול בקידושין כו'. ואפי' הראב"ד שחולק על הרמב"ם באיסור פילגש מודה שמ"ע לבא על האשה אחר קידושין. וע' שו"ת הריב"ש סי' שצ"ח שהאריך בזה. ומה שאין מברכים על אירוסין אקב"ו הוא או מטעם שכ' הר"ן כתובות פ"א משום שלא נגמר המצוה אלא כשיבעול אח"כ. א"כ אכתי לא נגמר המצוה. ובזה מיישב רבינו אברהם בנו של הרמב"ם בשו"ת ברכת אברהם. הא דאי' במו"ק די"ח לא מיבעי לארס דלא קעביד מצוה כו'. שאין הקידושין גמר המצוה עד שיבעול. וע' מש"כ לענין ברכה בסי' קכ"ו דלדעת רבינו קיי"ל ציצית חובת טלית והא שאין מברכין על עשית הציצית הוא משום שלא נגמר המצוה עד שילבש. ויש עוד טעם על הא שאין מברכין על ארוסין ומבואר לעיל שאילתא ט"ז אות ח' ע"ש. ויש ראי' לשיטת הרמב"ם מדקאמר ריש פ"ב דקידושין מצוה בו יותר מבשלוחו. אלמא דיש בזה מצוה. הן אמת דאפשר לדחות דאפי' להרא"ש יש כאן הכנה דמצוה דפו"ר. שהרי אין אשה נשמעת לו בלי קידושין וחופה. וה"ז כהכנה דשבת דאי' שם מצוה בו יותר מבשלוחו. אע"ג דעיקר טורח בע"ש אינו אלא הכנה למצות עונג שבת מכ"מ לפי מה שהוכחנו בס"ד בסי' קס"ט דלא אמרינן בהכנה מצוה בו יותר מבשלוחו אלא בהכנה הכתובה בתורה כמו הכנה דשבת וכדומה. וא"כ לפי דעת הרא"ש דכי יקח איש אשה אינו לשון מ"ע. לא נזכר הכנה דמצוה זו בתורה ולית בי' כלל מצוה בו יותר מבשלוחו. אלא ע"כ פי' כי יקח איש אשה הוא מ"ע.

תוכן העניינים

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה