העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
שאילתא קנז · פירוש ב
אמר רב הונא לך ושוב כו'. בגמ' אי' אר"ח. ולכאור' יש להוכיח גי' רבינו עיקר לפמש"כ התו' ב"מ דס"א א' ד"ה לעבור. דלהכי אוקי רבא לאו דגזיל' אכובש ש"ש ונעבור עליו בב' לאוין. ולא אגזילה עצמה ולעבור בב' לאוין משום דגזילה ניתוק לעשה לא היו לוקין עלה משא"כ כובש ש"ש. ותמה ע"ז מהרש"א דודאי לא הי' לוקין על כל דבר שבממון ומאותו הטעם דהוי ניל"ע. [וע' תשובת ש"א סי' פ"ב ובקצה"ח סי' קס"ג] וישבנו דהתוס' ס"ל דרבא דקאי בדעת רב חסדא בד' מ"ח דפרשה דקרבן שבועה ומ"ע דוהשיב מיירי דוקא בייחד לו כלי להלוואתו ולעשקו אבל בלא ייחד כלי לא מחייב ק"ש וה"ה דלא ניתק לעשה דוהשיב [אלא דהרי"ף ורמב"ם לא פסק כר"ח מטעם המבואר לעיל סי' ע"ב אות ח' בס"ד]. וא"כ שפיר לקי אלאו דעושק אם לא ייחד כלי ומוקי רבא דלאו דגזל בהכי משא"כ גזל לעול' הוי ניל"ע ועפ"ז יתיישב תמיה' התוס' בסוגין דמסיק רבא דהיינו עושק היינו גזל ולעבור עליו בשני לאוין ותמהו הא תינח באזהרה אבל בפ' דק"ש למה נכתבו שניהם. ולמש"כ יש לומר דודאי רבא לא ס"ל כרב ששת ואביי שהקדימו לומר דאזהרה דלא תעשוק ולא תגזול זהו גזל וזהו עושק שחייבה עליו התורה ק"ש. דלטעמי' ודחי לא זהו גזל ועושק שהרי התם מיירי באופן דייחד כלי דוקא והוי ניתק לעשה והכא מיירי בלא ייחד כלי ולקי עלייהו. ור"ש ואביי לא ס"ל כר"ח ולא בעינן ייחד כלי. א"כ יש לנו לומר דאזהרה דעושק וגזל היינו עושק וגזל דק"ש. ובכולהו לא חייב מלקות משום דניתוק לעשה וא"כ כמו דעושק וגזל דק"ש בע"כ בתרי אופני נינהו דאלת"ה למה נשנו ה"נ יש לנו לפרש עושק וגזל דאזהרה בתרי אופני. ולדידהו באמת לאו דגזילה לגופי' אתי ולעבור עליו בתרי לאוין אע"ג שאינו לוקה שהרי בעושק דש"ש ג"כ הכי הוא. והא דתני' דהכובש ש"ש עובר בלא תגזול היינו משום דערבי' קרא בהדייהו. אבל עיקרו ודאי בגזילה מיירי ותרי מילי נינהו. אבל רבא ס"ל דעיקר קרא דלא תגזול לעושק ש"ש אתי ואינו עושק וגזל דק"ש. וא"כ זהו עושק זהו גזל. ולעבור עליו בשני לאוין ומלקות. ובאופן שאינו ניתוק לעשה דהיינו בלא ייחד כלי לעושקו. והשתא רב חסדא שהוא מרח דמימרא דבעינן ייחד כלי ודאי כרבא ס"ל. דלא תלי אזהרה דלא תעשוק בעושק דק"ש והאיך הקשה רב ששת עליו דזהו עושק שחייב עלה ק"ש. הא ע"כ לאו היינו עושק דק"ש. וכש"כ לפי גי' הש"ס לפנינו במימרא דר"ח לך ושוב לך ושוב דהוי עושק יש לך בידי ואיני נותן לך זהו גזל וע"כ מיירי בלא ייחד כלי. דאי ייחד כלי והרי מודה דיש לו בידו א"כ לשקול הכלי לעצמו אלא ע"כ לאו היינו הך ומאי מקשי רב ששת. ודוחק לומר דר"ש מקשי אדנפשי' ולא לרב חסדא. אבל לפי נוס' רבינו א' רב הונא ניחא וס"ל ג"כ דלא כר"ח. ומדמחלק לתרי לאוי בתרי ענייני ש"מ דמפרש באופן שחייבין עלייהו ק"ש. וכמו התם דמתקיימי בתרי אופני. ושפיר מקשה ר"ש. כ"ז יש לפלפל ולהוכיח לפי דעת רבותינו בעלי התוס' בר"פ א"נ. דלרבא יש מלקות בעושק ש"ש. אבל עדיין יש הרבה קושיות בסוגי' זו. ועיקר החידוש דיש מלקות בעושק ש"ש צ"ע דאפי' בלא ניתק לעשה הא לאו שאין בו מעשה הוא. וקושי' זו מצאתי בתשו' ח"צ. וע' בתשובת פ"מ ח"א סי' כ"ז. ולעיל בסי' ד' אות ט' ישבנו מימרא דרבא ליישב כל הקושיות שהוספנו שם בזה הענין ובקיצור דלא על גוף הלאו הי' מקשה רבא לאו דגזל למ"ל אלא משום דערבי' קרא בהדי' עושק ש"ש הי' ס"ד דבא ללמדנו דמיירי הלאו במטלטלין ג"כ דלא נימא דכיון דבמצות השבה קאי אין בו אזהרה כלל. והרי הוא ככל תביעות שבעולם. ועיקר הלאו לא אתי אלא בקרקע שאין בו מצות השבה ומש"ה ערבי' בהדי עושק לאשמעינן דאפילו על גזילה דמטלטלין מוזהרים. כ"ז היה ס"ד ועל זה הקשה רבא דלא איצטריך להא דאפי' אי כתיב גזילה סתם ידענו מרבית ואונאה דאע"ג דיש בהו מצות השבה מכ"מ יש בהו אזהרה. אלא ודאי הא דערבי' קרא משום לעבור על ש"ש בשני לאוין. ומכ"מ עיקר הלאו בגזילה ממש ג"כ איירי במטלטלין ובקרקע וכמבואר בספרי פ' שופטים ורמב"ם ה' גניבה פ' ז' הי"א אלא הא דאיצטריך קרא לערבי' בהדי ש"ש משום ש"ש הוא דאתי' והיינו ברייתא דילן דהכובש ש"ש עובר משום בל תגזול. ויש ליישב בזה גם כן תמיהת התוס' דסוגין הנ"ל שהקשו לרבא דקאמר היינו עושק היינו גזל. והרי פ' דקרבן שבועה א"א לפרש הכי. ולמש"כ יש לומר דהתם והכא ודאי מיירי בגזל ממש. ורבא לא קאי אלא בהא דערבי' קרא דגזילה בהדי עושק בהא הוא דקאמר רבא דבחדא מילתא הוא. ויש להוסיף דאינך אמוראי ס"ל דעיקר העירוב בשביל ללמד על גזלה ג"כ אתי לאשמעינן שחייבין גם במטלטלין. ולא ס"ל הא דרבא דנ"ל מרבית ואונאה והשתא דכמו דמחולקין אזהרה דגזל ואזהרה דעושק בעיקר הפסוק. דזה בגזל מטלטלין וזה בעושק ש"ש. ה"נ יש לפרש טעמא דעירוב לפי הברייתא דס"ל דעירו' גם לרבות אזהרה בעושק ש"ש אתי דמיירי בתרי אופני עושק. אבל רבא לטעמי' דס"ל דעיקר העירוב לא ללמד על גזילה כלל אתי. דזה ידענו מריבית ואונאה. ולא בא העירוב אלא בשביל עושק ש"ש לעבור עליו בב' לאוין. וא"כ אין הפי' לפי העירוב כגזל דכתיב בקרבן שבועה דהתם לא ערבי' קרא ומיירי בגזילה ממש. משא"כ הכא דערבי' קרא וא"כ היינו עשק היינו גזל. ולפ. דברינו אזיל ההוכחה על הנו' ולא שייך מימרא זו בדר"ח: