העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
שאילתא קנז · פירוש א
ואי לא יהיב אגריה כו'. דכתי' לא תלין וגו'. לכאורה קשה במאי מיירי אי בשכיר יום שגובה כל הלילה עד בוקר ליכא בו מ"ע ביומו תתן שכרו ואי בשכיר לילה שגובה כל היום ליכא ביה משום לא תלין אלא משום לא תבא עליו השמש. ובל"ז גם כן היה לרבינו למינקט לאו דלא תבא עליו השמש דסמיך למ"ע דביומו תתן שכרו. וכן לשון הרמב"ם ה' שכירות רפי"א מ"ע ליתן שכר השכיר בזמנו שנאמר ביומו תתן שכרו ואם אחרו לאח"ז עובר בל"ת שנאמ' ולא תבא עליו השמש. ומכש"כ רבינו דמיירי בפרשה תצא הוי לי' למינקט קרא דפרשה זו. אבל רבינו בא ללמדנו פירוש הגמרא דף קי"א א' דקאמר כל הכובש שכר שכיר עובר בה' השמות הללו ועשה משום בל תעשוק את רעך ומשום בל תגזול ומשום בל תעשוק שכר עני וגו' ומשום בל תלין ומשום ביומו תתן שכרו ומשום בל תבא עליו השמש. ומקשה הני דאיכא ביממא ליכא בליליא והני דאיכא בליליא ליכא ביממי. ומשני אר"ח שם שכירות אחת היא. ופרש"י כולהו בחד ודאי לא משכחת לה אלא ה"ק עבירות כל השמות הללו בשם שכירות הן. יש מהן בשכירות לילה. ויש מהן בשכירות יום. אבל הרמב"ם כ' שם ה"ב כל הכובש ש"ש כו' ועבר בד' אזהרות ועשה כו' וכ' הה"מ דמפרש שם שכירות א' הן. ועובר בלאו דלילה ביממא ובלאו דיממ' בלילה וצ"ל דחשיב תרי קראי דלא תעשוק בחד לאו והכי נרא' דעת הרי"ף דגריס ה' שמות משום בל תעשוק ומשום בל תגזול ומשום בל תלין ומשום ביומו תתן שכרו ומשום לא תבוא עליו השמש. וכייל העשה בהני חמש. ולא חשיב תרי לא תעשוק אלא בחד שם משום דלשון א' הוא ולטעמייהו קיימי בה' מלוה פ"ד ה"ב שכ' והלוה עובר בשנים לא תשיך לאחיך ולפני עור וגו'. והה"מ ולח"מ נשארו בקושי' דלא חשיב ג"כ ולאחיך לא תשיך כדאי' בגמרא ס"פ א"נ אבל הרי"ף ג"כ כת' בזה"ל לוה עובר משום לא תשיך ולפני עור וגו' כהרמב"ם ז"ל. וכן העתיק בסה"מ מצוה ל'ת רל"ו גמרא זו. והיינו דס"ל דכל שאין שנוי בלשון לא מחשיב בתרי לאוי. וכמשמעות לשון רבינו להלן בסוגי' זו להכי אפקיה קרא בתרי לישני לעבור עליו בשני לאוין. אלמא דבתרי לישני תליא חלוק לאוי [ודעת הסמ"ג ודאי צ"ע שבל"ת קצ"א גבי רבית כ' דהלוה עובר בשלשה לאוין. ובל"ת קפ"א גבי ש"ש כתב ועובר בארבע אזהרות ועשה כו']. נחזור לענין דהני תרי לא תעשוק ס"ל הרי"ף ורמב"ם דחד לאו הוא. וזה לא ניחא אלא אי נימא דבין שכיר יום ובין שכיר לילה עוברים בכולן. ומש"ה א"א לחשוב תרי לא תעשוק לשני אזהרות. אבל לפרש"י הא בעי למיחשב חמש לאוי וחד לא תעשוק כתיב בפ' קדושים גבי שכיר יום. ולא תעשוק דפ' תצא כתיב בשכיר לילה. אלא הרי"ף כרמב"ם ס"ל. והיינו דעת רבינו ז"ל ומש"ה כייל עשה דכתיב בשכיר לילה ולאו דשכיר יום ללמדנו דזה עובר ע"ז וזה ע"ז. איברא פרש"י דעת בה"ג הוא. דהרמב"ם במנין המצות מל"ת רל"ח וכן בחיבורו לפני ה' שכירות מנה איחור ש"ש בלאו א'. לפי השורש דפרטי לאוין הכפולים נמנים לא'. ובה"ג במנין המצות ל"ת כתב בזה"ל לא תעשוק שכיר. לא תבא עליו השמש ולכאורה ק' שהרי הוא ז"ל ג"כ כייל לאוין הכפולים במנין א' [כמ"ש הרמב"ם בשרשי המצות שורש ט' ואין חולק ע"ז אלא לענין מלקות. כמש"כ פ' שמיני שאי' פ"ד אות א' בס"ד]. וא"כ היאך מנה הני תרי. אלא ודאי מנה שכיר יום בפ"ע ושכיר לילה בפ"ע. וס"ל כרש"י דכל לאו דש"י בחדא ותרי לאוי דש"ל בחדא. וצ"ל בה"ג לא תעשוק את רעך והוא לאו דש"י. ואח"כ הביא קרא ולא תבוא וגו' דשכיר לילה.