אור ברסלב

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]

שאילתא קמה · פירוש כה

פירוש כד

חייך שאני נותן לבניך מצות ציצית שנועלת כו'. כצ"ל כהגהת הגאון רי"ב ז"ל שהרי בכל הענין מדבר בציצית ולא בתפילין איברא אינו מובן הרי לשון נועלת משמע שדורש לשון שרוך נעל ובחולין דפ"ט נדרש מזה רצועות של תפלין. ונהי די"ל דרבינו מצא זה הדרוש או המציא מעצמו דרוש אחר. אבל עדיין לא ביאר לפי זה הדרש על מאמר מחוט ועד שרוך נעל. ומהו שני דברים אלו. ונראה לבאר. ומתחלה יש להבין הא דבגמ' הנ"ל אי' מחוט מה חוט של תכלת ובב"ר פ' מ"ג אי' א"ל הקב"ה אתה אמרת אם מחוט חייך שאני נותן לבניך מצות ציצית היך מה דא"א ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת ומתרגמינן חוטא דתכלתא משמע שגם עיקר מצות ציצית שבו נכללת גם חוט ש"ת זכו ישראל בשביל מאמר א"א. ובמאי קא מיפלגי הדרשות. ונראה עפ"י שכבר ביארנו לעיל סי' קכ"ז אות י"א מחלוקת הברייתות בספרי פ' שלח ופ' תצא. אם מצות תכלת הוא חוט א' ואינו נקרא ציצית כלל אלא הוא המכשיר ומתקן את הציצית וכדעת הרמב"ם והראב"ד. או תכלת הוא שני חוטין והוא בכלל עיקר הציצית כמו שני חוטי לבן וכדעת רש"י ותוס' ושם ביארנו בס"ד בארוכה. דזה הספק והמחלוקת הי' בסוגית התלמוד. ומעתה מובן דסתמא דש"ס בגמ' חולין ס"ל שאין חוט ש"ת בכלל ציצית וממילא רק הוא נקרא חוט ונמצא הרמז על חוט לא מידרש אלא על חוט ש"ת. והמדרש ס"ל שגם חוט ש"ת בכלל ציצי' וממילא כשם שהוא נקר' חוט כן חוטי הלבן. והכל נרמזו בדרשה זו. וכבר ביארנו שם דעת רבינו כהרמב"ם והראב"ד מש"ה דורש מחוט חוט ש"ת. והוסיף לדרוש עד שרוך נעל על חוטי לבן והא שלא הביא רבינו דרשה דמחוט דקאי על חוט ש"ת הוא משום שבימיו כבר לא הי' תכלת מצוי וכמש"כ שם אות ו'. אבל כוונת הדרוש כך הוא שזכה בזה שיהא חוט ש"ת הדומה לכסא הכבוד מקור ההשגחה העליונה כמש"כ בפי' השמים כסאי מקיף לגוף מצות ציצית שהמה רמז וזכרון לתרי"ג מצות שעליהם תלוי פעולתו ית' בעולם. והרמז בשרוך נעל במצות ציצית הוא בלשון שנועלת לפני כל המצות. והענין עפ"י דתניא בספרי פ' שלח ר' ישמעאל אמר ל"נ ולא תתורו וגו' לפי שאמר שלמה והלך בדרכי לבך בדרך ישר או בכל דרך שתרצה ת"ל ולא תתורו. והוא תמוה מה זו שאלה למה נאמר. ומה זו תשובה כדי שלא נטעה לפרש מאמר שלמה והלך בדרכי לבך לילך אחר שרירות הלב אתמהה. אלא ה"פ ל"נ ולא תתורו. ולא תלכו מיבעי ליה. ויישב משום דאמר שלמה והלך בדרכי לבך והיינו כענין דאית' במס' שבת פ' כ"ב אבוך במאי זהיר טפי א"ל במצות ציצית ואידך במצות תפילין וכדומה. דא"א לאדם שיהא נזהר ועסוק בכל חלקי התורה והמצוה בזהירות יתירה. וכל אדם מהראוי ליקח מצוה אחת שיהא נזהר בה ביותר כמש"כ שאילתא י"ט אות ד' ע"ש. וע"ע שאי' קס"ו אות ט"ו. וע"ז אמר שלמה שאם בא לשאול באתה ענין יהא נזהר הרבה. התשובה לזה ילך בדרך שלבו מושכתו שזה אות דבר מזליה דהאי מצוה הוא. וע"ז הכוונה אמר או בכל דרך שתרצה. כלומר במצוה שאינה בכלל תרי"ג מצות והוא ממציא להזהר בה לש"ש. ע"ז הזהירה תורה ולא תתורו. דמשמעו דרך חדשה שאינה כבושה לרבי' כמו מתור הארץ שהולכי' בדרכים עקלקלות חרש שלא ירגישו. וגם ע"ז הזהיר הכתוב בפ' ציצית שלא יהא תורת כל אחד ואחד בידו בדרך יראת ה' אחרי לבבו כי אם באיזה מצוה הכלולה במצות ציצית שהן המה תרי"ג מצות ויותר מזה אין מעשה וחשבון לטובה לפניו ית'. וע"ז הענין בא לרמז בשרוך נעל שזכה למ"צ שנועלת לפני כל המצות שאין זכות בשום מצוה כי אם בדבר הנכלל במ"צ ולא עוד. ועל אלה לבד תלוי ההשגח' והפעולה העליונה ית' הנכלל ונרמז בחוט של תכלת המקיף את חוטי הלבן כאמור.

תוכן העניינים

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה