העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
שאילתא קמה · פירוש כד
מברכה שברכן שם וכל הענין. עיקר דרוש זה אי' בחולין דפ"ט וסוטה ד' י"ז בזכות שאמר אברהם אם מחוט ועד שרוך נעל זכה לשני מצות כו'. והכי אי' התם עוד בזכות שאמר א"א ואנכי עפר ואפר זכה כו'. ולא נזכר בשום מקום ממאמרו של שם. וע"כ או רבינו ראה איזו מדרש או הסביר בקדושת גאונו תכונת הדרוש. ויש להבין מה שייך זכות שזכה א"א עבור אם מחוט ועד שרוך נעל להא ששמע משם ברכה זו לאל עליון קונה שו"א. אולם גם עיקר הדרוש צריך באור. דבשלמא מה שזכה א"א על דבורו ואנכי עפר ואפר באמת הוצק חן על שפתים נוטפות מור הללו. באשר השפיל א"א את עצמו בזה הענין בשני פרטים נבזים אלו. לכוונה מיוחדת לפי הענין. כי עפר ודאי יש לו מעלת תולדות שהרי הכל בא מן העפר אמנם במקורו אין לו יחס שהרי בא מקו תהו ואבני בהו שברא הקב"ה בראשית היצירה כידוע. ואפר הוא להיפך יש לו יחס מאבותיו שמהם נעשה האפר. אמנם אין לו מעלת התולדות. דזרעו שמצמיח דל ורזה. וכשבא א"א לשפוך תפלה. בא בענות צדק לומר שלא בא בעיון תפלה לומר שיקובל תפלתו באשר יש לו זכות אבות או עטרת בנים. לא כן אלא הנני עפר ואפר בלא יחס ומעלת התולדות. רק חסד הנני מבקש. ובשביל חין ערך שפתים אלו זכה לשני עפרות אלו שמורה על קדושת נפש הישראלי. שעפרות אלו לא מועיל סגלתם אלא להם ולא לאוה"ע. היינו אפר פרה ועפר סוטה. וע' שאי' קס"ד אות ד'. אבל דברי א"א אלו אם מחוט ועד שרוך נעל מלבד שאין מובן לכאורה ענין פרטי לשני משלים אלו חוט ושרוך נעל. שנאמר שזכה בשביל לשון זה שני מצות הדומה לשני משלים אלו. גם עיקר הנדיבות בזה אין רבותא כ"כ למעלת א"א. שהרי גם על אשר אמר רק אשר אכלו הנערים אי' בחולין שם קשה גזל הנאכל שאפי' צדיקים גמורים א"י להחזירו. הרי שנקרא כעין גזל. והטעם בזה דאע"ג דודאי זכה מן ההפקר משום שכבר נתייאשו בעלים מהם. מכ"מ אפי' בלא מדת חסידות אלא בדרך יראת שמים לחוד צריך לחזור כדאי' בשבת ד' ק"כ לענין דליקה בשבת הכא בי"ש עסקינן דלא ניחא לי' דלתהני מאחרים. ואע"ג דמהתם יש לדחות די"ל דמיירי ביכול להציל ע"י הדחק כגון שיכול להכניס אורחים ולהציל לכ"א ג' סעודות ומש"ה פרש"י ד"ה מהפקיר' כו' דהא הצילו לכם קאמ' להו כו' והיינו כדאית' ב"ק ד' קט"ז דביכול להציל ע"י הדחק תליא באמירת בעלים. ובזה מיושב שפיר קושית הר"ן שם. בכל זה הרי למדנו מדברי הר"ן דמפרש הסוגי' באין יכול להציל ע"י הדחק ומ"מ מבוא' בסוגי' דיש לי"ש להחזיר דלא דיליה וע"ע ח"מ סי' רנ"ט ס"ה. וא"כ אין זה רבותא כ"כ לפני א"א. תדע עוד שהרי בב"ר פר' מ"ח אי' מואס בבצע מעשקות זה א"א שאמר אם מחוט ועד שרוך נעל. הרי דנקרא רכוש זה בצע מעשקות. והכי מוכח ממה שלא נמנה זה הענין בעשרה נסיונות שנתנסה א"א. אלא ע"כ עיקר השכר שזכה א"א בשביל דברים אלו. הוא ממה שאמר בפרטות משלים אלו אם מחוט ועד שרוך נעל. והיה בזה כונה עמוקה וחסידות גדולה ונפלאה. והענין. ע"פ דאי' בב"ר פ' ל"ט אחות לנו קטנה זה א"א שאיחה את כל באי עולם בר קפרא א' כזה שהוא מאחה את הקרע. והכוונה בזה. שעד שלא בא א"א היה העולם מתנהג בכח הטבע שהטביע הקב"ה. ולא יצא דבר בהשגחה פרטית למעלה מן הטבע ע"פ איזה שכר ועונש אם לא במקרה כמו בדור המבול והפלגה אבל מעשה סתם בני האדם היה מתנהג בעולם כמנהגו עד שבא א"א והתחיל הקב"ה עמו לשדד תהלוכות הטבע לפניו ע"פ שכר ועונש הכל בהשגחה פרטית לפי מעשה ב"א. ולזה כוונו בע"ז ד"ט שני אלפים תהו שני אלפים תורה. היינו דשני אלפים הראשונים התנהג הטבע בלי השגחה על כל פרטי מעשה כמו שאין האב משגיח כ"כ על הבן בשעה שהוא ילד לפרנסו ולכלכלו לפי מעשיו באשר עדין דעותיו תהו המה עד שמתחיל לעסוק בתורה אז מדקדק עמו. כך הי' הנהגת העולם לפני מ"ת תהו עד שאיחה א"א כל באי עולם באשר מאז עיני ה' היו משוטטים בארץ לכלכל את העולם לפי הפעולה וא"כ גם מלאכי מעלה הגיעו כ"פ לשדד הטבע לפני א"א. וגם כל דרי מטה נתקשרו עי"ז וכדאי' ביבמות דס"ג ונברכו בך וגו' אפי' כל משפחות הדרים באדמה אין מתברכות אלא בשביל ישראל. כל גוי הארץ אפי' ספינות כו'. ובב"ר פל"ט אפי' ספינות שהי' מפרשות בים הגדול היו נצולות בזכות אברהם. ונמצא א"א מאחה כל באי עולם. וב"ק א' כזה שהוא מאחה את הקרע. ור"ל כדאי' בב"ר פי"ט עיקר שכינה היתה בתחתונים כיון שחטא אדם הראשון נסתלקה שכינה כו' עד שבא א"א והחל להורידה ע"ש באורך. נמצא תכלית שלימות הבריאה הי' שיהא השגחתו ית' בעולם התחתון אלא שנקרע זה השלימות וא"א איחה זה הקרע. וזהו דאי' שם פ' מ"ב ויבואו אל עין משפט עין שעשתה מדה"ד בעולם בקשו לסמותה. פי' שתכלית מלחמתם הי' כדי לתפוס את לוט ואחריו את א"א משום שהוא גרם שיתנהגו אוה"ע עפ"י שכר ועונש על המעשים. וא"כ יהיו נענשים במדה"ד. מש"ה בקשו לסמותה וכ"ז ראה עינו של שם הצדיק אשר הוא היה כהן לאל עליון ולבו ראה הרבה חכמה ודעת. אלא שלא זכה שיהא הוא המוריד שפע זו לארץ. וכשהגיע לא"א ברכו ע"ז ואמר ברוך אברם לאל עליון שהוא קונה שמים וארץ. פי' שע"י מעשיו נקרא הקב"ה קונה שו"א. ואיתא בב"ר פ' מ"ג ממי קנאן ר"א ור' יצחק. ר"א א' כאינש דאמר פלן עינוהי יאי שערי' יאי רי"א הי' מקבל עו"ש כו' א"ל הקב"ה אני לא הי' שמי ניכר לבריותי והכרת אתה לבריותי מעלה אני עליך כאלו אתה שותף עמי בברייתו פ"ע. והוא פלא. וכבר נתקשה בזה המדרש רבינו הרשב"א בתשובה. אבל הענין דעין הוא כנוי על השגחה וכדכתיב והי' עיני ולבי שם כל הימים. הכוונה השגחתי ורצוני וע' תרגום יונתן שכוון לזה. ושערות כנוי על השתלשלות המעשה הצומחות מתחלת המחשבה כמו שערות הצומחות מראש המחשב ומשתלשלות. ובחיבורי רנה ש"ת פירשתי בארוכה עה"פ שראשי נמלא טל וקוצתי רסיסי לילה. וידוע דשמים מקום השגחתו ית' וארץ הוא תכלת הפעולה וזהו פי' הכתוב השמים כסאי והארץ הדם רגלי. פי' בשמים הנני יושב ומשגיח כמלך יושב על כסאו ומשגיח. והארץ הוא סוף מעשה ותכליתה והסוף נקרא רגל כמו רגלי ההר וכן הרבה. וע"ז אמר ר' אבא פי' קונה שמים וארץ דא"א זכה שהקב"ה יהי מתקן ההשגחה בשמים והיא מחשבה העליונה ואחריו הפעולה בארץ. וע"ז המליצו יפה כאינש דא' פלן עינוהי יאי ושערי יאי. הן המה המחשבה והפעולה וזהו שמים וארץ. נמצא לפי זה פי' קונה שמים וארץ היינו שהקב"ה הוא מתקן ומנהיגם כמו שאנו אומרים בתפלה וקונה הכל. ור' יצחק מפרש דפי' קונה שו"א קאי על א"א שעל פי שהקרא את שמו ית' והגיע לתכלית הכוונ' שימלא שמו וכבודו בארץ. ע"כ קנה בזה מהקב"ה שו"א ונעשה שותף עמו במע"ב [ומחלקותן של ר"א ור"י אינו אלא בדבריו של שם. אבל על מאמר א"א הרימותי ידי אל ה' אל עליון קונה שו"א לכ"ע הפי' כר' אבא. וכיב"ז אי' באגדה דסוטה די"ג על פי' בפרך יע"ש] ורבינו אזיל בשיטת ר"א ומש"ה פי' דא"א אחר שנתברר ע"ז השם והכוונה ולמדו משם הצדיק החזיק גם הוא בזה השם והראי' ע"ז שא"א למדו ממלכי צדק. מדהפסיק הכתוב דבר מלכי צדק בין יציאת מלך סדום לקראת א"א ובין דברו עמו. ללמדנו שע"י ברכת שם השיב א"א זה הלשון. וע"ז הראיון הנשגב הוסיף א"א ואמר אם מחוט ועד שרוך נעל. והכוונה משום דפעולת א"א להצלת מלך סדום הי' בשני דברים היינו ע"י מעשיו הטובים עד כה עד שזכה להיות מאחה את העולם שישגיחו עליו מאד. וע"י הילוכו בזה הענין בפרט לרדוף אחר המלכים. דבל"ז לא נהרגו. ועל אלו שני דברים אמר שאינו מבקש שכר מבעל הגמול ית' לא על החוט שהנני מאחה את הקרע ואת העולם. ולא על שרוך נעל שהלכתי עתה. ורק מאהבה הנני עובד אותו ית'. והיינו כשבא ישעי' הנביא לאותו ענין בסי' מ"א ואמר ויחזק חרש את צורף מחליק פטיש את הולם פעם. ופי' ברבה שם פמ"ד דחרש זה שם וצורף זה א"א. והחזיק שם את ידי א"א ואמר לדבק טוב הוא. כלומר מה שמדבק ומאחה את העולמות הוא טוב והנאה לעולם. ולא כמחשבת ד' מלכים שרדפוהו בשביל זה ופרוד לרשעים הנאה להן. אבל לא כן דבר שם הצדיק. ואחר זה כתיב ועתה ישראל עבדי יעקב אשר בחרתיך זרע אברהם אוהבי. דבאותה מעשה הראה א"א שהוא עובד מאהבה ולא לבקשת גמול מהקב"ה על החוט ועל השרוך נעל. וכן לא אקח מכל אשר לך. ממלך סדום ממה שהוא יכול ליתן. ומעתה מובן חין ערך שפתי א"א בזה הלשון וגם קיבל שכרו כאשר יבואר לפנינו ומבוא' כי כ"ז זכינו מברכ' שברכן שם: